ניהול: על עובדי קבלן ותרבות ארגונית
קו ברור קישר בין הדיון הציבורי על תנאי העסקתם של עובדי הקבלן ובין הכנס השנתי של איגוד היועצים הארגוניים, איפ"א, שדן בתחילת החודש במושג המשמעות בחיים ובעולם העבודה. פרופסור שאול שאשא, מנהל בית החולים בנהריה, התייחס בהרצאתו בכנס לסוגיה זו, כאשר הציג את הסיבות להצלחתו המתמשכת בניהול המוסד הרפואי.
"השתדלנו מאד להימנע מהעסקתם של עובדי קבלן", סיפר שאשא, "משום שהבנו כי קשה מאד ליצור אצלם משמעות בעבודה. משמעות כזו היא תנאי חשוב ליצירת הנעה בעבודה, ליצירת תחושת שיתוף והזדהות". שאשא הביא דוגמה מתקופת החירום במלחמת לבנון: "בעוד שבבתי חולים אחרים, שהעסיקו עובדי שמירה באמצעות קבלנים, רבים מהעובדים לא התייצבו לעבודה, הרי שבבית החולים בנהריה (אשר יש לזכור כי הוא בית החולים הקרוב ביותר לחזית הצפון, בית חולים שגם ספג פגיעה ישירה ש.ש.) התייצבו כל עובדי השמירה לעבודה, כולם כאחד."
שאשא גם הבחין בין עובדי קבלן ובין עובדים במיקור חוץ. לשיטתו יש מקום לנקוט בדרך העסקה כזו רק כאשר הארגון מבקש לרכוש שירותים שהוא אינו יודע לבצעם בעצמו; לדוגמה, שירותי מיחשוב או בינוי. "לעומת זאת", אמר שאשא, "אנחנו כן יודעים לנקות או להכין אוכל. לשם כך לא צריך עובדי קבלן".
תרבות של בריחה מאחריות
העסקה של עובדי קבלן לאורך זמן היא כשל ניהולי. במקרים רבים מתרצים אותה מנהלים כדרך ליצירת גמישות ניהולית המאפשרת גם לחסוך כסף. לעומתם, אנו סבורים כי בראש וראשונה זו דרך לחמוק מאחריות ניהולית. שהרי אחד מתפקידיו העיקריים של המנהל (יש הטוענים, בהם גם מנהלים רבים, שהוא החשוב ביותר) היא ניהול איכותי של עובדיו: התאמתם לתפקיד, הכשרתם, פיתוחם והנעתם. על ידי העסקה של עובדי קבלן מחלחל לארגון ועובדיו מסר ניהולי ברור: "אנו מעדיפים שמישהו אחר יעשה את משימת הניהול המורכבת והחשובה הזו".
תרבות של חוסר יושר ושקיפות
מהי אותה גמישות ניהולית שכה מרבים להביאה כסיבה עיקרית להעסקה מתמשכת של עובדי קבלן? זו היכולת לעקוף את מערך הזכויות של העובדים, זכויות שהוקנו בחקיקה ובהסכמים קיבוציים. עקיפת הזכויות ההסכמיות מתאפשרת משום שעובדים אלו אינם מאורגנים ולכן ההסכמים הקבוציים אינם חלים עליהם; ואילו עקיפת הזכויות החוקיות שלהם מתאפשרת בגלל פיקוח לקוי המדינה מתקשה לפקח על יישום חוקי העבודה, ואילו ארגוני העובדים לא טורחים לעסוק בכך משום שעובדי הקבלן, כאמור, אינם מאוגדים בהם.
מכאן מחלחל המסר העקיף לעובדי הארגון: אנו המנהלים מנצלים אפשרות ליהנות על חשבונם של עובדים חלשים, תוצאה של עיוותים בשוק העבודה, רק משום שאנו יכולים. מעבר לכשל המוסרי גם הארגון לא באמת נהנה מכך לאורך זמן, כי המחיר בטווח הארוך הוא גבוה. הרי בתרבות ארגונית כזו קשה לצפות מעובדי הארגון כי ינקטו גישה אחרת, נאמנה ואוהדת, כלפי הארגון בו הם מועסקים. זה לא עובד כך, אי אפשר לדבר בשני קולות. או שאתה הגון או שאתה תחמן.
אז במה הועילה השביתה?
ההסכם שנחתם עם ההסתדרות אינו פותר את הבעיה העיקרית שיוצרת העסקת עובדי הקבלן, שאלת המעמד שלהם בארגון. עיקרו תוספת שכר לחלק מעובדי הקבלן תוך הותרת מעמדם על כנו. להסתדרות ולעומד בראשה, עופר עיני, הייתה הזדמנות פז להוביל לשינוי מערכתי. זה לא קרה. בהסכם לא עוגנה מחויבות לשינוי מהותי במעמדם של עובדי הקבלן. חבל, עם כזו רוח גבית מהציבור בהחלט אפשר היה להשיג יותר, הרבה יותר.
[פורסם גם בוואלה! עסקים]
(*) המידע באדיבות "נטו+" - כתב העת לעבודה ולניהול משאבי אנוש מבית "חשבים-HPS"
שירות התעסוקה: יותר משכילים ובעלי מיומנויות הפכו לדורשי עבודה
ניתוח נתוני השנים האחרונות מראה כי דורשי העבודה לא מגיעים רק מהשכבות המוחלשות אלא ישנם יותר משכילים, בעלי משלחי יד אקדמאיים ומאשכולות גבוהים שמחפשים עבודה
הבוקר מפרסם שירות התעסוקה את דופק שוק העבודה המסכם את התנועות שנרשמו בשוק העבודה הישראלי במהלך חודש נובמבר, כאשר עולה מהם כי מספר דורשי העבודה שנרשמו, דומה למספר דורשי העבודה בשגרה שקדמה למתקפת ה-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. עם זאת, גם אם נדמה כי השוק התאושש לגמרי מהשפעות המלחמה, עיון בתמהיל דורשי העבודה מלמד על עקבותיה. כך, למשל, עלה שיעורם של היהודים שאינם חרדים בקרב דורשי העבודה בהשוואה לשיעורם קודם למלחמה. מגמות אלו ואחרות משקפות את השפעת המלחמה על הרכבה האנושי של מצבת דורשי העבודה. נתון בולט נוסף הוא עלייה בשיעור דורשי העבודה מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים, 8 עד 10, לעומת ירידה בשיעור דורשי העבודה מהשכבות המוחלשות, אשכולות 1-3. הנתון עולה ממבט על התפלגות דורשי העבודה מחודש נובמבר 2022, המלמדת על הצטרפותם של עוד ועוד דורשי עבודה בעלי מיומנויות גבוהות.
מנהלים עסקיים לעומת פועלים בתעשייה
לפי נתוני לשכת התעסוקה נראה כי תמהיל דורשי העבודה השתנה באופן משמעותי, כאשר ישנם יותר אקדמאים ומנהלים ופחות עובדים בלתי מקצועיים. כך, שאף שבמספר הכולל ניכר דמיון בין חודשי נובמבר בזמני שגרה לנובמבר השנה, נראה כי השפעת המלחמה ובכלל השפעת השנים האחרונות ניכרת בתמהיל דורשי העבודה.
מספר דורשי העבודה שהם מפתחי תכנה ומנתחי יישומים הוכפל בכפי 2.5 ממספרם בנובמבר 2019, זה שקדם למשברי השנים האחרונות- מכ-3.3 אלף ב-2019 לכ-8,000 השנה, ושיעורם עלה מ-2.3% ב-2019 לכ-6.3% השנה. בדומה, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור המנהלים מקרב דורשי העבודה ובמספרם- מ-17.3 אלף ב-2019 לכדי 22.8 אלף (מ-12.2% ל-18%) השנה. העלייה ניכרת יותר בקרב מנהלים בתחום השירותים העסקיים והמנהלים האדמינסטרטיביים, מ-6.2 אלף ב-2019 ל-9.6 אלף (מ-4.4% ל-7.6%) השנה. מגמה הפוכה נרשמה בקרב בעלי משלחי יד מרוויחי שכר נמוך.כך למשל, ירד מספר דורשי העבודה שהם עובדי ניקיון ועוזרים בבתים פרטיים, בתי מלון ומשרד מכ-9.8 אלף ב-2019 לכדי 6.1 אלף ( מ-6.9% ל-4.8% השנה). בדומה, ירד מספר דורשי העבודה שהם פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה מ-5.7 אלף ל-3.8 אלף (מ-4% ל-3%) השנה.
- OECD: בישראל יש כישרון גדול והשכלה גבוהה שלא מיתרגמים לשכר גבוה
- מובטלים? כבר לא צריך להגיש גם טופס לביטוח לאומי וגם ללשכת התעסוקה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
יותר אבטלה בערים חרדיות וערביות
כבמרבית חודשי השנים האחרונות, גם בנובמבר 2025 הובילו את הרשימה אום אל פחם ורהט (6.1% ו-5.8%, בהתאמה), רהט ואום אל פחם (שיעור זהה של 5.7%), שאחריהן עכו (4.9%) ועפולה (4.6%), כערים הגדולות שבהן יש מספר הרבה דיותר של דורשי עבודה. עפולה היא העיר היהודית בעלת שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר. ככלל, גם החודש הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוהים ביותר הן פריפריאליות, חרדיות או ערביות, כשמנגד השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו גם החודש בערים החזקות יותר כרעננה, כפר סבא ורמת השרון. בהשוואה לחודש שקדם, במרבית הערים נרשמה עלייה, אשר עמדה בממוצע על 2.9% - הבולטות ביותר נרשמו בראש פינה (17.8%), קריית גת (9.8%), ובאום אל פחם ורמלה (7.8%, כל אחת). מנגד, בחלק מהערים נרשמה ירידה, כאשר לרוב דובר בערים חזקות מהמרכז.
שי אהרונוביץ, רשות המסים (עמית אלפונטה)הצעה: עסקים עד מחזור של 300 אלף שקל לא ידווחו למס הכנסה; מה הסיכויים שזה יקרה?
כיום עסקים במחזור של 120 אלף שקל לא מדווחים לרשות המס; המטרה להגדיל את התקרה; למה זה טוב לכולם: לנישומים וגם לרשות המס?
עסקים במחזור של עד 120 אלף שקל לא מדווחים לרשויות המס. הפטור הזה ניתן לפני כשנה והוא מסתמן כהצלחה גדולה. מדובר במעל 150 אלף נישומים שחוץ מלהכביד על התשתיות של רשות המסים, לא באמת הצדיקו את הטיפול בהם. הגבייה באזור אפס, והטפסים והבירוקרטיה לקחו המון זמן ומשאבים גם לנישומים וגם לפקידי מס הכנסה.
ההחלטה הקודמת (הרחבה: רפורמת ה-"עוסק זעיר" כבר עובדת עבור עשרות אלפי ישראלים) היתה פשוטה כי גביית המס כאמור היתה אפסית. כעת מציע שי אהרונוביץ' להרחיב את התוכנית לעסקים עד מחזור של 300 אלף שקל. במספרים האלו כבר יש מס, אם כי, ברוב המקרים נמוך.
עסקים מדווחים לרשויות המס על חברות מס לפי הכנסות בניכוי הוצאות. בעסקים שעד מחזור של 120 אלף שקל (שעם הצמדה זה כבר קרוב ל-130 אלף שקל) רשות המס מגדירה הוצאות לפי שיעור המחזור, בלי הוכחת תשלום ובלי לשבור את הראש עם איסוף חשבוניות. יש כאלו שזה מתאים ונוח להם. אלו שיש להם יותר הוצאות יכולים להגיש אותם, אבל גם ככה הם לא עומדים ברף המס.
עסקים עם מחזור של 300 אלף, אמורים לקבל שיעור הוצאות מסוים כמוכר מבלי להוכיח זאת, אבל נראה שבמקרה הזה יהיו הרבה שיש להם יותר הוצאות. הם ידווחו במסלול הרגיל. כלומר, רשות המס תבטיח את עצמה על ידי כך שתאשר הוצאות אבל לא בסכום משמעותי מדי. וככה תהיה חבות מס לעסקים האלו.
- גם בצפון: בכל עסק שלישי נתפסו ליקויי ספרים - האם זה קל מידי?
- משבר מתמשך: העסקים הקטנים בסין עדיין מתקשים להתאושש
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ולכן, יפנו אליה, רק כאלו שבאמת אין להם הוצאות משמעותיות. כל תוכנית כזו מקלה על המערכת, מקלה על הנישומים, וצריך לזכור שגם אין כאן פתח למילוט, הונאות, שקרים, ושמרווח הביטחון של רשות המס הוא גדול, תשלום המס במספרים האלו בהינתן הוצאות הוא נמוך מאוד, במקרה המקסימלי כמה אלפים בודדים בחודש.
מצד שני מדובר על כמות גדולה של נישומים. על פי ההערכות יש כמה מאות אלפים שנופלים בקטגוריה הזו.
