וגר איש יחסי ציבור עם דובר פנימי: האם אתם באמת צריכים את 2 הזרועות יחד?
בראשית היו דוברים, או לפחות כך הרוב חושבים. האמת, למעשה, שונה. אייווי לי, איש יחסי הציבור של הפילנתרופ האמריקאי ג'ון ד. רוקפלר, היה הראשון שהוציא הודעה לעיתונות. באחרונה הוא טען כי 45 איש, שנטבחו על ידי מאבטחיו של רוקפלר, נהרגו כתוצאה מתאונה מצערת שעירבה תנור בישול ומכרה פחם. ועוד אומרים שאנחנו הרסנו את המוניטין של המקצוע.
בישראל הסיטואציה שונה במקצת. כאן התחילו עם דוברים: ממשלה גדולה, הרבה פקידים, יועצים וכמובן, דוברים, כשהשוק הפרטי כמעט שלא היה קיים רבים בחרו להישאר עובדי מדינה מנומנמים. למרות זאת, עם התעצמותה של תופעת הספין דוקטורס ועליית קרנם של יועצים דוגמת פינקלשטיין, מורל, דבי, ואחרים, החלה תנועה מאסיבית לכיוונם של משרדי יחסי ציבור. כולם רצו להתהדר בהוא שלוחש על אוזנו של ראש הממשלה או בזה שקובע לשר האוצר את סדר היום. אז מה עדיף לכם? בואו נתחיל לברר.
מדוע לקחת משרד יחסי ציבור?
1. בזכות קשרי העיתונות: למשרדי יח"צ טובים יש מארג קשרי תקשורת עצום. הם מדברים עם הכתבים, עם העורכים ועם המפיקים מדי יום ומבצעים עבודת מטה שמסייעת להם להכיר טוב יותר את התקשורת - איזה מדור עולה ואיזה נסגר, אלו כתבות נמצאות בעבודה ועל מה לא כדאי לבזבז זמן.
2. בזכות הניסיון: בראשם של משרדי יחסי ציבור עומדים בדרך כלל אנשים שעשו דבר אחד או שניים בשוק התקשורת. בחרת אדם רציני? הניסיון שאתה עשוי ליהנות ממנו גדול והקשרים - יקרים מפז.
3. בזכות ההתמחויות השונות: ניהול משברים, הפקת אירועים, מסיבות עיתונאים ואפילו עבודה מול מקומונים: לכל משרד יחסי ציבור יש מספר התמחויות בפיקים תקשורתיים שונים, שיכולים לסייע לארגון לצלוח אירועים חדשים לחלוטין עבורו (ונורמאליים עבור המשרד).
4. לא טוב? תחליף: היתרון הגדול ביותר של משרד יחסי ציבור הוא היכולת להיפטר ממנו בכל רגע. להבדיל מדובר, שחתום על חוזה ושיש כלפיו מחויבות אישית, עם משרד יחסי ציבור אפשר פשוט לחתוך.
5. כי לדובר פנימי יש נטייה להסתאב: דוברים פנימיים עלולים לפתח נטייה לשקוע לתוך הכיסא ולהשקיע זמן רב בנושאים שלא משתלמים מבחינת תקשורת המונים, כמו אתר אינטרנט, עלון פנימי ועוד.
6. כי הפריזמה של דובר פנימי לא תמיד פתוחה: דוברים פנימיים לא תמיד מכירים את הספקטרום העצום של כלי התקשורת והניו מדיה ולא תמיד ממקסמים את היכולת לתפוס כותרות- גם במדורי נישה ובחלקים צדדיים יותר.
7. כי מקום העבודה לא יכול לאפשר משרה גמישה: לדובר פנימי טוב חייבים לאפשר תנאים חריגים: חשבונות סלולרי גבוהים, 5 עיתונים (3 עיתוני הבוקר, כלכליסט וגלובס), טלוויזיה במשרד ועוד. אם אין לכם אפשרות לתת את התנאים, קחו משרד יחסי ציבור שנותן אותם לעובדיו בכל מקרה.
8. כי צריך לשלם כדי להקשיב: לעיתים, לארגון או למנכ"ל קשה להאזין לעצה של הכפופים לו. במקרים כאלה עליו לשלם כסף כדי שיוכל להקשיב באמת לעצות בנושאי תקשורת.
למה לקחת דובר פנימי?
1. כי אין כמו אדם שמכיר את המערכת על בוריה: אין כל משרד יחסי ציבור שיכול לשבת 5 ימים בשבוע במקום העבודה. איש לא יכול להבין את מה שקורה בכל מסדרון, בכל חדר ובכל חצר כמו שדובר פנימי מבין אותם. משרד יחסי ציבור, לעומת זאת, יכול לעבוד שנים ולפספס את הסיפורים הגדולים ביותר במקום.
2. תופעת העלמות הקודקוד: למשרדי יחסי ציבור יש מחלה מעניינת. כאשר שוכרים אותם מקבלים את הבוסים - אנשים בעלי שם, דוברים לשעבר של מוסדות, של ארגונים ושל אישים מפורסמים - ויחד אתם עוזרת צנועה. עד מהרה העוזרת מתחילה לנהל את הקשר עם הלקוח ואילו את הבוס רואים פעם בשלושה חודשים. יום אחד העוזרת מקודמת ובמקביל מגיע עוזר חדש, שמעכשיו הוא זה שמנהל את הקשר עם הלקוח. או אז מתחילים לראות את העוזרת רק פעם בשלושה חודשים ובעוד שעם הבוס הגדול מנהלים קשר רק דרך הטלפון. בעיה.
3. כי תמיד יש לקוח יותר חשוב: אם אתם לא ראש הממשלה או טייקון, תמיד יהיה למשרד לקוח יותר חשוב מכם, כזה שעלול להאיץ את "תופעת היעלמות הקודקוד" עד אימה.
4. כי קשה להשתחרר: היקפו הגדול של העיסוק התקשורתי מאפשר למשרדים לשמור על יחסי "תן וקח" עם כלי התקשורת. לכן, כאשר משרד גדול מרגיש שהוא מאבד לקוח, הוא עושה "פרס"- לוחץ באופן נקודתי על כלי התקשורת שירימו לו אייטם פה ואייטם שם. בסופו של דבר הלקוח מתרצה, נרגע וממשיך לשלם והמשרד, בתגובה, נעלם לשלושה חודשים.
5. כי יש דוברים מקצועיים באמת: יש בשוק אנשי יחסי ציבור שמכירים את העבודה ויכולים לבנות לכם משרד יח"צ בזעיר אנפין, שישרת רק אתכם. וזה נכס אמיתי.
- 7.עדי 19/12/2012 15:17הגב לתגובה זומשרד יחסי ציבור המתנהל נכון יכול לעשות פלאים לעסקים ולכל אדם בכלל. חשוב שיהיו גם שירותי דוברות במשרד יח"צ רציני, לדוגמת משרד יחסי ציבור שמיים תקשורת, הכישרון פשוט נשפך מהם. הם הצילחו להרים לי את העסק אחרי שנים של שפל. ללא ספק משרד יחצ טוב יכול רק להועיל
- 6.25/12/2011 11:15הגב לתגובה זוהבחירה של החברות לתפקידי דוברות לא פעם פוליטית ולא מקצועית ולכן יש לאותן חברות צורך דחוף בחברת יח"ץ - לחברות עם דוברת מקצועית בדרך כלל לא צריך יחץ חיצוני אלה רק במשברים, השקות אך לא ביום יום
- 5.אורי 25/12/2011 10:06הגב לתגובה זואין דבר מנצח יותר מאיטם טוב. בסופו של יום, גם המשרדים הגדולים ביותר שמתהדרים בהיכרות אישית לוחצת עם עורכים ומנהלי גופי התקשורת, לא יצליחו להכניס לתקשורת אייטמים גרועים.במיוחד בעיתות כאלה של תקשורת עצמאית ונרחבת באינטרנט.
- 4.ניר הירשמן 24/12/2011 10:49הגב לתגובה זואני חושב שהסיפור עם משרד יחסי ציבור חיצוני הוא שצריך לפקח עליו כמו כל ספק חיצוני אחר. אם שכרת מישהו לבנות לך אתר אינטרנט, וכל מה שקיבלת זה דומיין, אין ספק שהוא צריך לעוף. ואגב, תסכים איתי שיותר קל להעיף יחצ מאשר עובד פנימי של האירגון. עם זאת, לפעמים חייבים משרד: אם האירגון מפיק שורה של אירועים תקשורתיים, ברצף, אין מצב שיהיה לו מספיק כוח אדם כדי להוציא את זה לתקשורת. בעיני ההתמקדות של האירגון צריכה להיות בייצור האייטמים ושל המשרד, בהוצאתם ופירסומם גופא.
- 3.דובר אין האוס 22/12/2011 20:42הגב לתגובה זוהארגון שאני עובד בו החליף 3 משרדי יח"צ בשנה וחצי האחרונות. כן הכיבוד היה טעים בשלושתם, גם הנוף היה מרהיב מכל שלושת הבניינים. הדמויות מעונבות ומדברות ברמה של מאקרו טקטיקה... אד בסופו של יום - תוצאות אפס. מחלקת דוברות והסברה היא נכס לכל ארגון שמכבד את עצמו ולשם כך יש לצייד מחלקה שכזאת בכלים ותשתיות מתאימות - כי לידע אין תחליף. ליחצן אין הידע על הארגון - אלא רק מצגות שעושות רושם ראשוני וערמה של בלונדיניות בקבלה. יהיו שלום...
- בעלת משרד יחסי ציבור 26/12/2011 13:58הגב לתגובה זוהפסיקו לחפש משרדים עם נופים מרהיבים, משרדים מתוקתקים וכו' וכו'. אלה משרדים שבכדי לממן את כל השואו הזה צריכים להחזיק כמות גדולה של לקוחות ולשלם שכר נמוך לעובדים (מה שמביא בין היתר לתחלופת עובדים גבוהה). חפשו משרדים שמתהדרים בתכונות אחרות: עבודה יציבה לאורך שנים עם לקוחות דומים לכם באופי ובסגנון, בדקו המלצות של לקוחות אחרים של אותה חברת יחסי ציבור, ואפילו . . .התייעצו עם עיתונאים בתחום, שבד"כ יוכלו לתת לכם תמונה ברורה: מי משקיען, יצירתי ומקצועי, ומי 'בבלת'. בהצלחה.
- 2.ארגון גדול ורציני - צריך גם וגם (ל"ת)מאיה 22/12/2011 18:22הגב לתגובה זו
- 1.ערן 22/12/2011 13:07הגב לתגובה זוהם אמינים, רציניים ולא כמו דוברים שלא זזים כל היום
בנק ישראל: בנק מזרחי טפחות הוא הכי יקר בהלוואות ומשכנתאות
ההלוואות הכי יקרות בבנק מזרחי טפחות; מי הזול במערכת, ועל ההבדל בין ממוצע לחציון ומה הריבית הסבירה על ההלוואות?
השוואה פשוטה בין הריביות שגובים חמשת הבנקים הגדולים בישראל מראה פערים עצומים בין הבנקים, ומתבלט לרעה בנק מזרחי טפחות. כך עולה מהנתונים האחרונים של בנק ישראל וכך גם עלה לאורך כל התקופה האחרונה. בנק מזרחי טפחות הוא הכי גרוע ללווים, הכי גרוע ללוקחי המשכנתאות (ריבית המשכנתא ירדה, עוד לפני החלטת הנגיד)ומסתבר שהוא גם לא בולט במיוחד לחוסכים (ריבית על הפיקדונות נמוכה).
מנתוני בנק ישראל עולה כי הריבית החציונית ללקוחות הבנק היא 11.3%. כלומר, מחצית ממהלווים מקבלים הלוואה בריבית גבוהה יותר ומחצית מתחת לריבית הזו. זו ריבית גבוהה במיוחד, כשבנק הפועלים השני במערכת ביוקר הריביות מספק ללקוחות שלו הלוואה חציונית ב-10.36%. שלושת הבנקים האחרים (לאומי, דיסקונט, הבינלאומי) בריבית חציונית של 8% פלוס.
ההפרש בריביות יכול לנבוע מרמת סיכון שונה של הלקוחות. ככל שהלקוחות "מסוכנים" יותר, כלומר יכולת החזר החוב שלהם מוטלת יותר בספק, אז הבנק ייקח פרמיית סיכון, כלומר ריבית גבוהה יותר. אבל, במספרים גדולים, צפוי (לא בטוח) שהמדגם של האוכלוסייה בין הבנקים די קרוב אחד לשני. כלומר שהסיכון של הלקוחות במזרחי טפחות, פועלים, לאומי, דיסקונט והבינלאומי די קרוב. יש גופים שפועלים במגזרים מסוימים, נראה שמרכנתיל של דיסקונט למשל פועל יותר במגזר הערבי והחרדי. גם מזרחי טפחות פועל במגר החרדי ודתי יותר מאשר אחרים, ועדיין, הסיכון הכולל, גם בשל גודל המדגם, צריך להיות דומה.
אם מסתכלים על הממוצע, ולא על החציון, התמונה נשארת דומה, וגם בחיתוך הזה מזרחי מוביל לרעה עם ריבית של 9.41%. מדובר על אחוז מעל דיסקונט הנמוך במערכת, שממוצע הריבית על ההלוואות שלו עומד על 8.41%. גם בממוצעים, הריבית של בנק הפועלים גבוהה ביחס לשער, עם 9.23% ממוצע. ההפרשים בין בנק לאומי, הבינלאומי ודיסקונט הם נמוכים יחסית, ועומדים על כ-0.4%.
- פועלים עם תשואה להון של 16.7% ורווח נקי של 2.5 מיליארד שקל
- בנק לאומי הרוויח 2.6 מיליארד שקל ברבעון, התשואה 16.2% על ההון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הריבית הממוצעת שונה מהחציון בכך שהיא סוכמת את הממוצע הפשוט של ההלוואות. לוקחים את כל הריביות לפי המשקל של ההלוואות שנקבע על פי סכומי ההלוואות ומקבלים ריבית ממוצעת. במזרחי טפחות היו כנראה לווים גדולים שקיבלו (מן הסתם) הלוואה בריביות נמוכות ולכן הממוצע ירד, אם כי הוא כאמור גבוה מיתר הבנקים.
למעשה,
פרופ צבי אקשטיין (אורן שלו)"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"
פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"
מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל
הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור. לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.
מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר.
כיבוש מלא של רצועת עזה
בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026. צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית: 0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025, ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.
- כולם מדברים על עלייה לארץ - הוא מדבר על הגירה מהארץ; הכלכלן שמספק תחזית פסימית לשנה הבאה
- מאות כלכלנים במכתב: "עדיין לא מאוחר לעצור את הרכבת לפני התהום"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.
