בתחילת השבוע נחשפנו בעיתונות הישראלית לתרגום הידיעה בעיתון לה-סטמפה האיטלקי, לפיה הובטח לאיטלקים סיוע בהיקף 400-600 מיליארד אירו על ידי קרן המטבע. הידיעה הובילה לראלי מיידי בשווקים, אך השמחה הייתה מוקדמת.

אמנם מדובר בסכום אדיר, אך יחד עם זאת, זהו סכום שגדול בהיקפו מכלל הנכסים שעמודים לרשות קרן הייצוב האירופית - כ-440 מיליארד אירו, שמתוכם נותרו רק 290 מיליארד אירו בלבד. במידה ואכן יועמד הסכום לרשותה של איטליה, הוא נועד לכסות את כלל צרכי מחזור החוב של זו האחרונה בשנתיים הקרובות, ולפתור אותה מהצורך להסתמך על השוק הפתוח ולשלם ריביות של "שוק אפור". הצהלה בשווקים (בהינתן סוג כזה של סיוע) מובנת ואופיינית לתקופה של מאניה-דפרסיה, בה השווקים מצויים.

להערכתנו, ידיעה מסוג זה היא לא יותר "מברווז עיתונאי" איטלקי, שכמו ידיעות "מודלפות" רבות בחודשים האחרונים, יכנסו לספר ההיסטוריה של 'תוכניות החילוץ והסיוע לפתרון המשבר באירופה שלא התממשו'.

קרן המטבע הבינלאומית (IMF) נוסדה בשנת 1944 בארה"ב, ומונה נציגים מ-187 מדינות שונות. מטרתה המרכזית של הקרן היא להבטיח את יציבות המערכת המוניטארית הבינלאומית, על מנת לאפשר סחר בינלאומי תקין. בעקבות המשבר העולמי האחרון מנדט הקרן הורחב כדי שתוכל לטפל בכלל האספקטים המאקרו כלכליים ופיננסים.

כל מדינה החברה בקרן תורמת את חלקה למשאבי הקרן על בסיס חלקה בסחר העולמי. לפיכך ברור כי עיקר משאבי הקרן מגיע מן הכלכלות הגלובליות הגדולות, בראשן ארה"ב, יפן, סין. סך המכסות הישירות (quotas) העומדות לרשות הקרן מסתכם ב-383 מיליארד דולר. לרשות הקרן אפשרות להגדיל את הקיבולת הכספית שלה על ידי כך שתממש התחייבות להזרמה של הלוואות נוספות על ידי המדינות החברות בהיקף מצטבר של כ-600 מיליארד דולר. קבלת ההחלטות בקרן מתבצעת על ידי מועצת מנהלים המונה 24 מדינות במתכונת המושתת פחות או יותר על העיקרון "בעל המאה הוא בעל הדעה".

אז מדוע מדובר בלא יותר "מברווז"?

ראשית, נציגי קרן המטבע מיהרו להכחיש את הידיעה אודות תוכנית סיוע. הדבר מלמד לדעתנו על האוטנטיות של הידיעה. שנית בחינה של היקף המשאבים העומד לרשות קרן המטבע ומקורות הכסף, מלמדת באופן כמעט מיידי כי לקרן המטבע העולמית אין את המשאבים המדוברים לשם השקת תוכנית סיוע גרנדיוזית שכזו, ועל בסיס הרטוריקה של התורמים העיקריים לקרן, הרי לקרן אין גם את הרצון "להציל את אירופה".

כדי לספק לאיטליה הלוואה של 600 מיליארד אירו, תיאלץ קרן המטבע לרתק את כלל משאביה הקיימים והפוטנציאליים. זאת עוד בלי שניתן יהיה לפתור בעיות של מדינות נוספות, דוגמאת ספרד, ולתמוך במערכת הפיננסית הגלובלית.

קרן המטבע העולמית אינה שחקן חדש בזירת הסיוע למשבר החובות הריבוניים. היא הייתה ותמשיך להיות חלק אינטגראלי חשוב מכל תוכנית סיוע למדינות אירופה. מתוך משאביה, העמידה הקרן בשנים האחרונות 282 מיליארד דולר הלוואות במגוון ערוצי מימון, מתוכם כ-213 מיליארד דולר טרם הועברו למדינות היעד וממתינים למימוש. הלווים הגדולים של קרן המטבע העולמית הינם מדינות ה-GIP: יוון, אירלנד ופורטוגל.

למרות כל האמור, קרן המטבע אינה יכולה להיות "השחקן" אשר יחליף את ממשלות אירופה במלחמה על "הבית". צריך לזכור כי המקור לכספי קרן המטבע הוא מדינות העולם, והמדינות החזקות בעיקר. לפיכך הגדלת היקף הכספים העומדים לרשות קרן המטבע כרוכה בהתגייסות גלובלית של המדינות החזקות שהן המממנות העיקריות של הקרן.

שמות אותם מושיעים אינם חדשים. אולם כמו שהם "גררו רגליים" והסכימו לכל היותר "לנגן כינור שני" למנהיגי אירופה בטיפול במשבר עד כה, כך צפוי להערכתנו גם בהמשך דרך החתחתים בכל הקשור לטיפול במשבר החובות באירופה. תמהיל סיוע המושתת על נוסחא של כ-2/3 משאבים פנים אירופים, אם באמצעות הרחבת קרן החילוץ או הפעלה מסיבית של הבנק המרכזי האירופי, ורק כ-1/3 משאבים חוץ אירופים, הוא התמהיל הצפוי והסביר גם בהמשך.

לכן אנו איננו תולים תקוות רבות "באביר החדש על הסוס הלבן". הלקח שלנו מכל ההתנהלות של המשבר עד כה, כי אין "פתרון קסמים", יש "פתרון סיזיפי" של "הדפסת אירו" ואינטגרציה פיסקאלית מוגברת אירופית המלווה בירידה ברמת החיים באירופה. נכון להיום איש אינו באמת מעוניין לאמץ דרך קשה זו.