בימים האחרונים, נראה כי שוק ההנפקות מראה סימנים לכך שהוא עדיין לא מת סופית. מסמכי הנפקות של אגרות חוב של בנקים וחברות ביטוח, מסתובבים בין הגופים המוסדיים ומביאים אותנו לחזור ולבחון תיאוריה מוכרת המקשרת את שוק ההנפקות (מניות ואג"ח) לשוק המניות.

התיאוריה אומרת שהמשקיעים מתנהגים כעדר שטועה תמיד. רוכש בהנפקות בזמני שיא ובזמני שפל חושש מהשתתפות בהנפקות. התיאוריה גורסת, כי בשוק יורד היקף ההנפקות הולך ויורד, חלקן הגדול מתבטל או נכשל באופן חלקי או מלא עד ששוק ההנפקות גווע לגמרי. באותו זמן מדד המניות מסמן את רמת השפל שלו. מנקודה זו, השוק מתחיל לעלות, בהתחלה מגייסים רק הבנקים (אג"ח). לאחר מכן, עם המשך העליות בשוק נמשכים הגיוסים (לפי סדר כרונולוגי) באג"ח בדירוג גבוה, אג"ח בדירוג נמוך ומניות של חברות גדולות. כשהשוק מגיע לרמות גבוהות מאוד, מונפקות אג"ח ספקולטיביות (אג"ח זבל) ומניות של חברות קטנות. אחרי השיא מגיעות כמובן הירידות בשוק המניות והתהליך חוזר חלילה.

נבחן כמה מקרים מהעשור האחרון:

במשבר ההיי-טק של תחילת שנות האלפיים, ירד שוק המניות בחדות בשנים 2001-2002 והגיע לשפל בתחילת 2003 (מדד המעו"ף ירד מתחת ל-300 נק'). באותה עת (מאי ויוני 2002) בשוק ההנפקות, הצליחו פורמולה, אוסיף השקעות ואורמת להנפיק בהצלחה. לאחר מכן עד מארס 2003 נרשמו 2 הנפקות קטנות (מטריקס וברגר הולדינגס - דש איפקס כיום) שהצליחו בקושי רב לגייס.

במארס 2003, ביצע השוק סיבוב פרסה והחל לעלות. בשבועות שלאחר מכן הונפקו אג"ח של לאומי ופועלים, ושוק ההנפקות החל לפרוח בצורה איטית מאוד. רק ב-2004 לאחר שנרשמו עליות משמעותיות בשוק המניות (מדד המעו"ף עלה ב-53%) חזר שוק ההנפקות לפעול במלוא המרץ.

בשנים 2007-2008 התרחש המקרה ההפוך. השוק הגיע לשיאו לקראת סוף 2007. רגע לפני כן, שוק ההנפקות רתח. מניות ואג"ח הונפקו בקצב מסחרר ברבעון האחרון של 2007. אג"ח של קרגל, טן דלק, מירלנד, בזן, אייס דיפו, סנטראל יורופיאן וחברות נוספות הונפקו לראשונה בשוק. מניות של חברות קטנות כמו אדלר חומסקי, בסר הנדסה, אייס, פטרוכימיים ועוד יצאו לשוק. אאורה, אלביט הדמיה, ארזים, דלק נדלן ואפריקה הנפיקו מיליארדי שקלים וזכו לחיתום יתר. אז הגיעה נקודת השיא, ומשם החל השוק לרדת בחדות עד לשפל שנרשם בסוף 2008 ביחד עם הנפילות בשוקי המניות בעולם.

עם תחילת הנפילות החל שוק ההנפקות להתייבש. ברבעון האחרון של 2008 שוב היו אלו רק הבנקים (לאומי ופועלים) שהנפיקו אג"ח, אך זכו להיענות נמוכה מאוד. בתחילת 2009 החל השוק לעלות בצורה חדה ושוב היו אלו הבנקים (לאומי, דקסיה ישראל, דיסקונט) שהנפיקו ברבעון הראשון. החברה היחידה שהצליחה להסתנן ולהנפיק בשוק הייתה גזית גלוב, שהנפיקה שלא כמנהגה בעקבות דרישת השוק את סדרת גזית גלוב אגח י מגובה בביטחונות. גם הנפקה זו צלחה בקושי ונסגרה במחירי המינימום. החל מאפריל 2009 התחזקה מגמת ההנפקות ואט אט הונפקו אגרות חוב של חברות בדירוג גבוה בתחילה (כיל, שטראוס, פז נפט, גב ים), ורק לקראת סוף 2009 התחזק שוק ההנפקות וחברות רבות אחרות הנפיקו הון ואג"ח לציבור.

בימים אלו אנו שוב ניצבים בפני שוק מניות יורד. בעקבות המשבר באירופה, שוק ההנפקות נחלש מאוד. במהלך חודש ספטמבר הצליחה אלוני חץ לגייס 260 מיל' ש', אולם גזית גלוב שניסתה לגייס אף היא, זכתה להצלחה חלקית בלבד. בחודש אוקטובר, עם התעצמות המשבר, הצליחה מליסרון לגייס סדרת אג"ח מגובה בביטחונות (בהצלחה חלקית ובמחירי מינימום), וביג ביצעה הרחבת סדרה קטנה באג"ח ונכשלה בהנפקת מניות.

כפי שראינו בעבר, שפל במדדי המניות בשילוב שוק הנפקות יבש, סימן את התחתית בשוק המניות. טפטוף של הנפקות אג"ח של בנקים סימן את היציאה מהשוק הדובי ותחילתו של גל עולה בשוק המניות. זה המצב בו אנו נמצאים היום, האם התיאוריה תתממש בחודשים הקרובים? ימים יגידו...