על החטאים של הסוחר בשוק ההון והדרך לנטרל את חלקם
בשבוע שעבר כתבנו שהבעיה המרכזית של הסוחרים בפורקס הינה חוסר היכולת להשתמש בצורה נכונה בנקודת העצירה. לבקשת קוראים שטרחו לכתוב לנ ו, (הזדמנות לומר תודה) אנו מבקשים להרחיב על בעיה נוספת היוצרת מפח נפש וחיסרון כיס אשר אנו נתקלים בה באופן תמידי בעבודתיינו עם משקיעים פרטיים ומוסדיים - אנחנו נוהגים לכנות אותה אפקט "רוצה אבל לא צריך" הספרות המקצועית נוגעת בסוגייה תחת הכותרת "בעיית דחיית סיפוקים" יודגש שמעבודתיינו עם משקיעים בחו"ל אנו חשים שעוצמת הבעיה בישראל גדולה יותר. הבעיה נכונה כמובן לשווקים מלבד שוק המט"ח נוספים אך אינטנסיביות שוק המט"ח מחדדת את עוצמתה.
דחיית סיפוקים מוגדרת כיכולת להמתין על מנת להשיג דבר מה, היכולת הזאת נחשבת כתכונת אישיות.
אז במה דברים אמורים? כולנו חשופים לצורך בסיפוק הצרכים והרצונות שלנו, הרצון לסיפוק בעיקר בקרב אנשים אוהבי סיכון לעיתים מעביר אותנו על דעתיינו וגורם לנו לקבל החלטה שאינה מיטבית. אפקט הצריך מול הרוצה הינו גורם רעש ומסיח כבד, הסחת הדעת הזאת נמצאת הן במצבי רווח והן במצבי הפסד גם כן.
לדוגמא אנו מוכרים פוזיציה מרוויחה על מנת לממש רווח במקום להמתין ולהמתין גם כאשר בניתוח מוקדם של הפוזיציה חשבנו שהיא תרוויח יותר ואין בעצם סיבה מהותית חדשה למכור, אין לנו סבלנות ויכולת לשלוט בעצמיינו להשלמת המהלך ואנחנו רוצים לראות את הכסף עכשיו, הסיבות שגרמו לנו להיכנס לעיסקה הופכות ללא רלוונטיות ואנחנו מספקים את רצונינו ברווח.
דוגמא נוספת בה אנו נתקלים לעיתים קרובות היא אצל לקוחות הסוחרים באופן עצמאי, הלקוח קובע אסטרטגיה, בודק ניתוחים שונים וקורא עיתונות כלכלית, הוא בעל תיק השקעות וכל יום בודק את הכל שוב ושוב ו...שוב,לעיתים תוצאות הניתוח דורשות לא לעשות דבר ופשוט להמתין להמשך ההתפתחות, פשוט כלום, לא לשנות את הרכבו של התיק לא לקנות ולא למכור- לא לעשות דבר.
משקיעים אשר פתחו את המחשב במגמה לסחור, בדקו ניתוחים קראו דוחות והגיעו למסקנה הזאת לעיתים אינם מסוגלים לבצע אותה- הם עושים על מנת לעשות . להיכנס למשחק להיות אקטיביים כי זה הרצון הטבעי שלנו ולא כי צריך , הם הופכים תיק מיטבי לתיק טוב פחות והכל על מנת לספק את היצר לעשות, לספק את הגירוד המרגיז הזה בידיים שיוצר ריגוש חדש. כמה מהקוראים טור זה נפלו במלכודת הזאת ומתחרטים שנקטו פעולה שכל האינדיקטורים אמרו לחכות?
בספרות הפסיכולוגית השימושית ראוי להזכיר את "ניסוי המרשמלו" שנערך באוניברסיטת סטנפורד בשנות ה-60 של המאה הקודמת, נבדקה קבוצה של בני 4 לכל אחד מהם ניתן מרשמלו כשהובטח להם שיקבלו מרשמלו נוסף, רק אם יוכלו להמתין 20 דקות לפני שיאכלו את הראשון. חלק מהילדים לא היו מסוגלים להמתין וחלק כן. לאחר מכן עקבו החוקרים אחר הילדים עד גיל ההתבגרות ומצאו שבעלי היכולת להמתין היו סתגלניים יותר ואחראיים יותר (על פי סקר הורים ומורים).
אז מה לעשות? לעיתים פשוט לא לעשות,למרות הגירוד באצבעות, הידיעה שקיים מסיח הגורם לנו לפעול גם במצבים בהם עליינו לשבת על הגדר, המאבק המובנה בין מה נכון-צריך לעשות לבין מה שרוצים, בסיפוק דחפים התמידית והאבחנה האישית בין מה שצריך לעשות לבין מה שהפרט רוצה לעשות היא הדרך לנצחון, שאל את עצמך לפני כל פעולה, האם הפעולה היא תוצאה של ניתוח קר (צריך) או הניתוח הקר נועד על מנת להצדיק את עשיית הפעולה (רוצה)?
מאת: אלי אברמוביץ ודיוויד סלומון ממקימי המכון הישראלי לקבלת החלטות עוסקים בטיוב תהליכי קבלת החלטות של אירגונים, מנהלים ומשקיעים פרטיים. כמו כן, משמשים יועצים אסטרטגים ומנהלי משא ומתן עבור אירגונים בארץ ובחו"ל לשאלות [email protected]

בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה
האמנה החדשה, שנקראת "אמנת זמינות פיננסית לסיוע לחיילים וחיילות בשירות חובה", תעודד את הבנקים להעניק פתרונות יצירתיים, להקפיא הליכים משפטיים ולשפר את הנגישות הפיננסית של חיילים לאורך השירות ובסיומו
הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל השיק מהלך ראשון מסוגו, שמטרתו להעניק סיוע פיננסי ייעודי לחיילי וחיילות חובה. האמנה החדשה, שאומצה באופן וולונטרי על ידי כלל המערכת הבנקאית, מתיימרת להתמודד עם תופעה שהפכה בשנים האחרונות לנפוצה במיוחד: חיילים בשירות סדיר שמוצאים את עצמם תחת עומס כלכלי מהותי, לעיתים כבר במהלך השירות, ונושאים איתם את נטל החובות גם לאחר השחרור.
היוזמה, הקרויה "אמנת זמינות פיננסית", נבנתה בשיתוף פעולה של שורת גופים ובהם הבנקים, חברות כרטיסי האשראי, איגוד הבנקים, משרד המשפטים (הסיוע המשפטי), רשות האכיפה והגבייה, ועמותת "נדן". לפי הפיקוח, מטרת האמנה אינה רק הקלה מידית על חיילים הנמצאים בקשיים, אלא גם מניעה, באמצעות כלים לשיפור הידע הפיננסי והנגישות לשירותים.
מרכיב מרכזי באמנה הוא הטיפול בחוב. על פי המתווה, בנקים שיעמדו בהוראות יקפיאו הליכים משפטיים למשך שנה לחוב של עד 15 אלף שקל, וינסו לגבש עם החייל החייב הסדר תשלומים מקל, בהתאם ליכולותיו. ההקפאה תוארך בעוד חודש אם החייל ריצה עונש מאסר של 30 יום ומעלה. מדובר במהלך שיש בו היבט חברתי מובהק, אם כי המבחן המשמעותי יהיה מידת השימוש בו בפועל, ובעיקר מידת שיתוף הפעולה מצד הבנקים עצמם, שיכולים אמנם להעניק הקלות נוספות, אך אינם מחויבים לכך.
כחלק מהשינוי, ימנו הבנקים אנשי קשר ייעודיים לחיילים, שיקבלו הכשרה ממוקדת בהובלת הגופים הרלוונטיים, כולל מפגש עם נציגי צה"ל והסיוע המשפטי, ויוכלו להציע פתרונות בהתאמה אישית. כל חייל יוכל לפנות לאיש הקשר בבנק שבו מתנהל חשבונו, ללא תלות במקום השירות או הסניף. במקביל, תוענק גמישות תפעולית, תעודת חוגר תוכר כאמצעי זיהוי רשמי לפעולות בסיסיות בבנק, חיילים יוכלו לפעול בכל סניף הקרוב אליהם ולא רק בסניף האם, ויונפקו כרטיסי חיוב דיגיטליים זמינים עבור חיילים המשרתים הרחק מהבית.
- סמוטריץ' נגד בנק ישראל: "אם הנגיד לא יוריד את הריבית אני אוריד מיסים"
- האם מתפתחת בבנק ישראל "דיקטטורה מחשבתית"?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
באשר לאשראי, תצא המלצה להציע מסגרות מותאמות ליכולת הכלכלית של החיילים, תוך הפחתת סיכון להיכנסות למינוס או לחריגות לא מבוקרות. מעניין לראות שהאמנה אינה עוסקת רק בהיבט המיידי אלא גם בתקופות חריגות, כמו מלחמה. ההתייחסות למבצעים כמו "חרבות ברזל" ו-"עם כלביא" מעידה על לקח ברור שלמד הפיקוח: בתקופות לחימה נדרשת רמה גבוהה של גמישות ונכונות מצד המערכת הבנקאית לפעול ברגישות מול חיילים שנפגעו, נפצעו, או נמצאים בזמינות מבצעית אפסית.

"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"
פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"
מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל
הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור. לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.
מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר.
כיבוש מלא של רצועת עזה
בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026. צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית: 0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025, ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.
- כולם מדברים על עלייה לארץ - הוא מדבר על הגירה מהארץ; הכלכלן שמספק תחזית פסימית לשנה הבאה
- מאות כלכלנים במכתב: "עדיין לא מאוחר לעצור את הרכבת לפני התהום"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.