פישר מתעקש: "אין בועת נדל"ן, עליית מחירי הדיור נובעת מהוזלת המשכנתאות"
מחיריהן הגבוהים של דירות בישראל אינם מבטאים בועת נדל"ן אלא רק עליית מחירים שהיא תוצאה של הורדת הריבית והוזלת המשכנתאות, כך אומר נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר.
"הריבית הנמוכה מוזילה משכנתאות ומעודדת אלטרנטיבות השקעה כדוגמת רכישת בתים. זוהי לא בועה", כך אמר בהרצאה במועדון העסקי של לשכת המסחר והתעשיה חיפה והצפון פרופ' פישר. הנגיד הוסיף כי אינו צופה גל שני של המשבר העולמי, אך ההסתברות לגל שני כזה "אינה אפס" כלשונו.
הוא ציין כי המדיניות של ממשלות ובנקים בעולם הביאה לחזרה לצמיחה מהר מכפי שציפו, אך, להערכתו, היציאה מהמיתון לא תהיה חדה כפי שהייתה היציאה ממצבי מיתון בעבר וודאי לא בשיעורי הצמיחה אליהם חזרו מדינות באסיה (8% בסין ו-7% בהודו).
פרופ' פישר התייחס גם למצב הכלכלי בצפון הארץ וייחס את האבטלה החריפה יותר בצפון (9.3% לעומת ממוצע ארצי של 8% ו-7% במרכז הארץ) לשיעור ההשתתפות הנמוך בכוח העבודה במשק. בארץ כולה שיעור ההשתתפות בכוח העבודה הוא 63% ואילו בצפון 52% בלבד. הבדל זה, לדבריו, משפיע על כלכלת הצפון, והוא מושפע משיעור ההשתתפות הנמוך במגזר הערבי בכוח העבודה במשק, בעיקר בקרב הנשים במגזר זה. הוא ציין עוד כי הקיצוץ בקיצבאות הצליח להעלות את שיעור ההשתתפות בכוח העבודה. במגזר הערבי עלתה ההשתתפות בשנתיים האחרונות ב-4%,והדבר השפיע על ירידה בשיעור העוני במגזר זה.
לפי האומדנים של בנק ישראל המשק הישראלי לא יצמח בשנה הנוכחית. התחזית לשנה הבאה היא לצמיחה של 2.5%. זאת, כשחלק מהחזאים צופים צמיחה גבוהה מ-3%. פישר התייחס אף לאירעיות ולאי הוודאות במשק. "בעבר ניסינו לשלוח רמזים על ההחלטות העתידיות (של הריבית) אך בגלל השינויים התכופים יחסית במשק, בכל המקרים הללו ראינו שהמציאות כבר שונה מזו שהיתה ביום שבו שלחנו את הרמז".
נשיא לשכת המסחר והתעשיה חיפה והצפון, גד שפר, קרא לממשלה לבלום את תהליך ההתכנסות של העשייה הכלכלית בתל אביב, "תהליך מזיק לכלכלת הצפון ומסוכן לכל המשק", לדבריו. הוא קרא עוד לאנשי הכלכלה בצפון לפעול בצוותא לביסוס מרכז כלכלי צפוני שיהווה משקל נגד שיאזן את התכנסות העשייה הכלכלית במרכז. "אנחנו עדים היום למדינה שעיקר פעילותה כבר לא 'בין חדרה לגדרה' כפי שהגדירו פעם, אלא בין נתניה לאשדוד".

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.