כך מפתחים פצצה גרעינית; תוך כמה שנים איראן יכולה להגיע לגרעין ומה באמת יכול לעצור אותה?

השאלה הכי חשובה שנשאלת עכשיו בישראל היא - האם הגרעין האיראני חוסל? התשובה לא ברורה - ממשל טראמפ וגם אצלנו אומרים שזו מכה ניצחת לאתרי הגרעין, אבל באופן לא רשמי מדברים על מכה לתוכנית הגרעין, אך ממש לא חיסול. תוכנית הגרעין פרוסה על פני מספר אתרים, לא בטוח שכולם ידועים וגם על מספר רב של יכולות כלים וחומרים. לא ברור איזה יכולות נפגעו ואיזה לא , וכמה חומרים נשארו. כן ברור שהאורניום לא הושמד לחלוטין, גם לא הצנטריפוגות. אז כן עיכוב, אפילו משמעותי, אבל לא חיסול. וזה מעלה שאלות נוספות - כמה זמן בכלל לוקח לפתח פצצת אטום, מה באמת צריך בשביל זה, האם אפשר למנוע פצצת אטום ממדינות שרוצות ומה באמת החסמים?  

נתחיל בכך שהחזקה בנשק גרעיני היא חשובה למדינות רבות בעיקר ככוח הרתעה. לא בטוח שאיראן עושה זאת מהסיבה הזאת. איראן מצהירה על כוונתה להשמיד את מדינת ישראל. יש בעולם 9 מדינות שמחזיקות ביכולת גרעינית, זה עולם מסוכן, מדובר על פצצה ששימוש בה הוא אסון ענק לאנושות ולסביבה. פצצה גרעינית יכולה להשמיד עיר שלמה בתוך שניות, לגרום למאות אלפי הרוגים ולפגיעות קרינה ארוכות טווח. השימוש היחיד שנעשה בה היה על ידי ארצות הברית נגד יפן במלחמת העולם השנייה, בערים הירושימה ונגסאקי, מה שגרם למותם של למעלה מ־200 אלף בני אדם ולסיום המלחמה. האמריקאיים אגב פיתחו את הפצצה במלחמת העולם השנייה במסגרת פרויקט מנהטן בתוך 3 שנים בלבד. 

פיתוח פצצה גרעינית הוא תהליך מורכב, הדורש ידע מדעי מתקדם, תשתית תעשייתית, משאבים כלכליים עצומים, וגישה לחומרי גלם אסטרטגיים. במדינות רבות מדובר בפרויקט לאומי שנמשך שנים ודורש שיתוף פעולה בין מוסדות ממשלתיים, צבאיים, אקדמיים ותעשייתיים. כדי להתחיל תוכנית כזו, מדינה נדרשת לשלושה מרכיבים עיקריים: חומר בקיע, ידע טכנולוגי ויכולת שיגור מבצעית.

הצורך באורניום

במרכז הפיתוח עומדים חומרים כמו אורניום-235 ופלוטוניום-239. אורניום טבעי מכיל רק כ-0.7% U-235, ולכן יש להעביר אותו תהליך העשרה אינטנסיבי, לרוב בצנטריפוגות מהירות, עד לריכוז של כ-90%. פלוטוניום-239 נוצר בתוך כורים גרעיניים ואז מופרד באמצעות תהליך כימי הנקרא "ריפרוססינג". עבור פצצה אחת, הכמות הנדרשת של אורניום מועשר היא כ-50 קילוגרם, אך כאשר משתמשים במשתקפים, חומרים שמחזירים נויטרונים פנימה, ניתן להקטין את הכמות. עבור פלוטוניום הכמות הנדרשת אף נמוכה יותר, כ-10 קילוגרם בלבד.

לאחר רכישת החומר הבקיע, יש לתכנן את מנגנון הפיצוץ. קיימות שתי שיטות עיקריות לפצצות ביקוע: שיטת "אקדח" שבה שתי מסות תת-קריטיות נורות זו לתוך זו, ושיטת "דחיסה" שבה חומר הנפץ יוצר גל הדף סימטרי הלוחץ את החומר הבקיע עד למסה קריטית. 

שיטת הדחיסה היא הקשה יותר לביצוע, אך יעילה יותר. פצצות תרמונוקלאריות, המכונות גם פצצות מימן, משתמשות בפצצת ביקוע כפלטפורמת הדלקה לתגובה גרעינית משנית המבוססת על מיזוג בין איזוטופים של מימן (כמו דויטריום וטריטיום), ומסוגלות להשיג עוצמה גבוהה פי מאות.

תהליך הבנייה דורש דיוק הנדסי ברמה גבוהה. יש לפתח חומרי נפץ מדויקים, לשלב אלקטרוניקה מתקדמת, לוודא אמינות של מערכת ההפעלה ולבצע בדיקות מדמה, ולעיתים גם ניסויים תת-קרקעיים. 

לצד הפיתוח הגרעיני עצמו, יש לפתח גם מערכת משלוח - מטוסים מתקדמים, טילים בליסטיים בין-יבשתיים, טילי שיוט, ואף צוללות נושאות טילים. מערכות אלה דורשות השקעה נוספת בטווח של מיליארדי דולרים.

כמה זמן לוקח לפתח פצצת אטום? וכמה זה עולה?

אם נבחן את ההיסטוריה, נוכל לראות שמדינות שונות הגיעו לנשק גרעיני בפרקי זמן משתנים. ארצות הברית השלימה את פרויקט מנהטן בתוך כשלוש שנים, תוך השקעה חסרת תקדים של משאבים. ברית המועצות הצליחה לפתח נשק תוך ארבע שנים,  בסיוע מודיעין. בריטניה נזקקה לחמש שנים, צרפת וסין כארבע עד שש, והודו ופקיסטן במאמץ מתמשך של כעשור וחצי. ישראל, לפי הערכות (אין אישור רשמי שאנחנו מחזיקים בפצצה), פיתחה יכולת גרעינית מבצעית כבר בסוף שנות ה-60, תוך שמירה על מדיניות עמימות מוחלטת.

עלות פיתוח תוכנית גרעין נעה בין 10 ל-25 מיליארד דולר, תלוי ברמת ההתחלה - וזה אולי המחסום הגדול ביותר. במדינה כמו איראן כדי לפתח פצצת אטום צריך לוותר על אוכל לאנשים. את המשטר זה פחות מעניין, אבל עלויות הגרעין לצד עלויות התמיכה בחיזבאללה ובפרוקסי מסביב שהוכחו כבזבוזי כספים מצד האיראנים עשויים להוביל את הציבור האיראני להבנה שהכספים שהושקעו הם על חשבונם ולהוביל אותם לנסות למנוע השקעות נוספות. על פניו, החסם הכלכלי הוא מאוד דומיננטי והוא יכול לעצור או לעכב את הדרך לפצצה. 

בכל מקרה, אם יש תשתית אזרחית קיימת (ה שנקרא - גרעין אזרחי), כמו במקרה של יפן או גרמניה, הזמן והעלות פוחתים. לא מדובר רק בכסף. פיתוח כזה מחייב גם החלטה פוליטית נחושה, מדענים מיומנים, מנגנוני אבטחה, ולפעמים גם גישה לידע טכנולוגי זר, בין אם בשיתוף פעולה ובין אם באמצעות ריגול.

יש תשע מדינות שמחזיקות רשמית בנשק גרעיני: ארצות הברית, רוסיה, סין, צרפת, בריטניה, הודו, פקיסטן, ישראל (לפי הערכות), וצפון קוריאה. כמות ראשי הנפץ שברשותן משתנה - מרוסיה עם כ-6,000, ועד לישראל עם 80–100 לפי מקורות זרים. חלק מהמדינות מחזיקות גם בפצצות מימן ומערכות שיגור מתקדמות במיוחד.

המערכת הבינלאומית מנסה למנוע הפצה של נשק כזה. הסכם ה-NPT משנת 1968 מבטיח שרק חמש מדינות יוכלו להחזיק בנשק גרעיני, ושהיתר יוותרו ללא, וזה בתמורה לסיוע אזרחי בפיתוח אנרגיה גרעינית. סוכנות סבא"א מפקחת על מתקנים ברחבי העולם, ומדינות מפרות עלולות לסבול מסנקציות, מתקפות סייבר או אפילו חבלה פיזית. במקביל, יש מאמצים דיפלומטיים,  למשל הנסיונות להגיע להסכמים עם איראן, אך המאמצים האלו במקרים רבים לא מביאים לתוצאה המיוחלת. איראן התקדמה לפצצה והיתה רגע לפני יכולת מושלמת, למרות ההסכמים בעבר. 

שאלות ותשובות על פצצה גרעינית

מהם החומרים הדרושים לפצצה גרעינית?

נדרשים אורניום מועשר לרמה גבוהה (U-235) או פלוטוניום-239. חומרים אלו מצריכים תהליכים תעשייתיים מורכבים להפקה.

כמה עולה לפתח נשק גרעיני?

בין 5 ל-25 מיליארד דולר, תלוי במצב ההתחלתי של המדינה ובשיטות הפיתוח. תוכנית גרעין סמויה יקרה יותר בשל צורך בהסתרה.

כמה זמן לוקח לפתח נשק גרעיני?

בין 3 ל-15 שנים, בהתאם לתנאים הטכנולוגיים, פוליטיים, ומשאבים זמינים. מדינות כמו הודו או צפון קוריאה לקחו מעל עשור.

מי המדינות הגרעיניות כיום?

9 מדינות: ארה"ב, רוסיה, סין, צרפת, בריטניה, הודו, פקיסטן, ישראל (לא מוצהר) וצפון קוריאה.

מהן הדרכים למנוע התפשטות גרעינית?

פיקוח סבא"א, סנקציות כלכליות, מניעת גישה לטכנולוגיה, לחץ דיפלומטי ולעיתים פעולות מבצעיות או חשאיות.

האם כסף הוא הגורם המרכזי?

לא רק. נדרשת תשתית מדעית, גישה לחומרים, סבלנות פוליטית, ומנגנון ביורוקרטי שלא חושף את התוכנית. מדינות עשירות כמו גרמניה או יפן לא מחזיקות נשק גרעיני למרות היכולת.

האם מדינה יכולה לרכוש פצצה ממדינה אחרת?

באופן רשמי – לא. ההסכם למניעת הפצה גרעינית (NPT) אוסר על כך, ויש פיקוח בינלאומי. אך יש דוגמאות לחשד בהעברת טכנולוגיה, כמו בין פקיסטן לצפון קוריאה.

האם אפשר לפרק נשק גרעיני?

כן, אך נדרש תהליך מדוקדק לפירוק הבטיחותי של החומר, ניטרול נפצים, ובקרה בינלאומית על שאריות החומר הגרעיני.

האם פצצה גרעינית אפשר לשגר בכל דרך?

לא. יש מגבלות משקל, טווח ודיוק. לכן מושקעים משאבים עצומים בהתאמת פלטפורמות – טילים בליסטיים, צוללות, מטוסים וטילים טקטיים.

מה הסיכון בזליגת ידע גרעיני?

גבוה. מדענים, מידע או דגמים עלולים לעבור לגורמים עוינים. זו הסיבה שמודיעין נגדי פועל באינטנסיביות במעקבים על תנועות מדעיות.

האם יש דרך לנטר מראש ניסוי גרעיני?

כן, קיימות מערכות ססמיות ואינפרה־אדומות עולמיות שמזהות כל פעילות חריגה באדמה, באוויר או ברמות קרינה.

מה ההשלכות של שימוש בפצצה גרעינית כיום?

השלכות הרסניות: מוות המוני, פגיעה סביבתית, בידוד בינלאומי ואובדן שליטה אזורית. זו הסיבה שמדינות שומרות על הנשק כהרתעה בלבד.