קרן המטבע הבינלאומית: האינפלציה חזרה - מאיימת על יציבות הכלכלה

סגן נשיא קרן המטבע הבינלאומית: "אם הדולר האמריקני לא היה יורד בשנים שבין 2002 עד ל-2007, מחירי הנפט היו כעת נמוכים ב-25 דולר לחבית"
אילן קליקה |

האינפלציה מחזקת את איומה על היציבות הכלכלית לאחר מספר שנים של רגיעה, והבכירים חייבים להיזהר מלנקוט במדיניות שתזין את עליית מחירי הצרכנים, כך אמר היום סגן נשיא קרן המטבע הבינלאומית.

"חייבים להתייחס ברצינו לגאות האינפלציונית בעוד היא מייצרת אתגרים פוטנציאלים משמעותיים ליציבות הכלכלית", כל אמר היום ג'ון ליפסקי, סגן נשיא קרן המטבע הבינלאומית, בנאומו בניו יורק. "לא נעביר על סדר היום" נושאים כגון חזרה לרמת האינפלציה של שנות ה-70 והתחזקות ציפיות המחירים.

בזמן שמחירי האנרגיה בפרט ומחירי הסחורות בכלל הם אלו האחראיים לאיום האינפלציוני, הורדות שיעורי הריבית על ידי הבנק המרכזי והחלשות הדולר תרמו גם הם, הסביר ליפסקי לאחר שהבנק המרכזי באירופה הותיר את שיעור הריבית ללא שינוי ברמה הגבוה ביותר מאז 2002.

בארה"ב, בעוד הצמיחה "מתאוששת", ההתפתחויות במחירי הצרכנים ירכזו את תשומת הלב הפדרל ריזרב, אמר ליפסקי, אשר עבד בעבר בג'י פי מורגן ככלכלן ראשי והצטרף לקרן המטבע הבינלאומית רק בשנת 2006.

"באופן סטטיסטי, לשיעורי הריבית הנמוכים השפעה משמעותית על מחירי הסחורות", ציין ליפסקי. "כפי הנראה, גם לעליות בשערי החליפין ישנה השפעה על מחיר הסחורות".

על פי מחקרי הקרן האמורה, אם הדולר האמריקני לא היה יורד בשנים שבין 2002 עד ל-2007, מחירי הנפט היו כעת נמוכים ב-25 דולר לחבית ומחירי הדלקים היו כעת נמוכים בכ-12%. אמש, מחיר הנפט ננעל במחיר שיא של 123.58 דולר לחבית.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
פרופ' אמיר ירון (רשתות)פרופ' אמיר ירון (רשתות)
דבר הנגיד

פרופ' אמיר ירון: "המצב הכלכלי הוא הישג ובצניעות - חלק גדול נובע מהמדיניות שלנו"

אולי היית שמרן מדי? "זאת מחמאה"; היה מרווח גדול. הריבית הריאלית היא 2%. למה היא לא ירדה בעבר? "המחיר על טעות הוא גדול מאוד. עכשיו הבשילו התנאים"; מה המסר של הנגיד קדימה ואיפה תהיה הריבית עוד שנה?

אבישי עובדיה |

בנק ישראל הפחית היום את הריבית ב-0.25% ל-4.25%. גם אנחנו אומרים "הגיע הזמן", גם אנחנו חושבים שזה היה צריך להיות לפני חודשים. אבל בנק ישראל הוא הקובע וכל החלטה שהוא מקבל עוברת דיונים רבים, ניתוחים רבים וסיעורי מוחות. אפשר שלא להסכים עם ההחלטות, אבל הן מקצועיות. בשיחה עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל "הטחנו" בו שאולי הוא "שמרן מדי ביחס להפחתת הריבית". 

"אני לוקח את זה כמחמאה", משיב, פרופ' ירון, "מדינות שעברו מלחמות מצאו את עצמן במצב כלכלי קשה. היו מצבים של היפר אינפלציה ופגיעה מהותית בכלכלה. אנחנו במצב יחסית טוב, עם אינפלציה מדודה לאורך התקופה שמתייצבת בתוך היעד. הכלכלה הישראלית עם פעילות ערה. זה הישג. זה הישג שאני בצניעות אגיד שחלק גדול ממנו הוא בזכות מדיניות שלא הייתי מכנה שמרנית, אלא  זהירה שקולה ופתוחה".

אנחנו בריבית ריאלית של 2%, הרבה מעבר למה שצריך. היה מרווח ביטחון גדול להוריד מעט את הריבית עוד קודם.

"המחיר על טעות גדול מאוד, רק שתנאי המשק הבשילו להפחתה של הריבית עשינו זאת ונמשיך לפעול בכפוף להתפתחויות. אנחנו רואים כעת את האינפלציה מתמתנת ועומדת ביעד, אננו רואים את הייסוף, ואת  ההתבססות של האינפלציה ביעד, וזה הוביל אותנו להחלטה".

בפעם הקודמת התנאים היו די קרובים.  

"היו תנאים שונים, דובר אז על כניסה בעצימות גדולה לעזה". 


הביקושים גבוהים 

פרופ' ירון מדבר עדיין על אי וודאות כלכלית, אבל נמוכה מבעבר. על פעילות ערה במשק, על שוק עבודה חזק וביקושים גדולים שמורגשים גם בכרטיסי האשראי. הביקושים האלו מצד אחד מרשימים, מצד שני הם "גול עצמי" לציבור הלווה (לרבות בעלי הדירות עם משכנתאות) כי הם מניעים את האינפלציה והדבר שהכי מפחיד את בנק ישראל בדומה לבנקים מרכזיים בעולם - הוא אינפלציה. אינפלציה שוחקת את הכסף, את ההון של הציבור. היא מס גדול בדלת האחורית והנשק הכי חזק נגדה הוא הריבית.    

לנגיד יש את כלי הריבית, לצד כלים נוספים (פעילות בשוק המט"ח, הדפסת כסף) כדי לאזן את הכלכלה. זה "משחק" עדין. הורדת את הריבית מוקדם מדי, האינפלציה יכולה לברוח למעלה, ואז המלחמה באינפלציה תהפוך לקשה יותר. בזבזת תחמושת ולא פגעת. הנגיד ירה רק כאשר ראה את המטרה בבירור. אין מקום לפספוסים, אבל כלכלה זה לא מדע מדויק. קחו שני כלכלנים מדופלמים וסיכוי טוב שהם יחשבו אחרת לגבי רוב הסוגיות הכלכליות. מעבר לכך, יש הרבה נעלמים ותלות בגורמים חיצוניים רבים ויש את הפסיכולוגיה. כלכלה, תרצו או לא היא חלק ממדעי ההתנהגות. אנשים קונים בגדים כי יש להם מצב רוח טוב, או כי הם רוצים ללכת לעבודה עם הבגד הזה. זה לא בהכרח קשור לשאלה אם יש להם כסף בחשבון או שזה משולם בתשלומים. אנשים בסיום מלחמה יגבירו ביקושים גם אם הם לא במצב מדהים, גם כי ההורים ירצו לפנק את הילדים על התקופה הקשה.

בצלאל סמוטריץ
צילום: נגה מסה לעמ

כלכלת הבחירות של סמוטריץ - נותן לכם פטור במסים כדי לקבל מנדטים

הגדלת תקרת הפטור ממע"מ מ־75 ל־150–200 דולר מוצגת כהקלה לצרכן, אך המהלך עלול לפגוע בעסקים המקומיים ולהיתפס ככלכלת בחירות מובהקת
אדיר בן עמי |

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מקדם מהלך שיוזיל את הקניות מאמזון ואתרי יבוא אישי אחרים, אבל קשה להתעלם מהתזמון ומהמשמעות הכלכלית הרחבה שלו. הגדלת תקרת הפטור ממע"מ מ־75 דולר ל־150 או 200 דולר נשמעת כמו בשורה לצרכנים, אך בפועל היא עשויה להפוך לאחד הצעדים הפופוליסטיים היקרים של השנה.


מאחורי ההחלטה עומד מהלך שמוצג לציבור כעידוד תחרות, אך גורמי המקצוע באוצר מזהירים כי מדובר במהלך של כלכלת בחירות. וויתור על הכנסות ממסים בזמן שהמשק עדיין מתמודד עם עלויות המלחמה אינו צעד זהיר ובוודאי לא כזה שהדרג המקצועי תמך בו. בצמרת האוצר מדגישים כי שנים מדברים על ביטול פטורים, לא על הרחבתם, והמהלך הנוכחי הפוך לחלוטין לאג’נדה הרשמית של המשרד.


הבעיה המרכזית טמונה בפגיעה הצפויה בשוק המקומי עם עסקים קטנים ובינוניים, שכבר מתקשים להתמודד עם תחרות מחו"ל, וצפויים לעמוד מול גל גדול יותר של מוצרים זולים שמגיעים מסין, טורקיה וממדינות נוספות. הגדלת הפטור מגדילה את הפער שיש להם מול ספקים זרים שנכנסים לישראל, בזמן שעסק ישראלי מחויב בכל מס ורגולציה מקומית. המשמעות היא שיותר קטגוריות מוצרים יהפכו ללא משתלמות לייבוא מקומי, יותר צרכנים יעדיפו להזמין מבחוץ, והכדאיות של החזקת חנות קטנה או עסק בינוני תישחק עוד יותר.


בניגוד לנרטיב של "הקלה ביוקר המחיה", רוב המוצרים שמוזמנים באינטרנט הם אופנה והנעלה ולא אלה שמכבידים באמת על תקציב משקי הבית, כמו מזון. כלומר, ההטבה לא פותרת את בעיית המחירים המשמעותית של הציבור, אלא רק יוצרת תחושת הטבה רגעית. הערכות באוצר מדברות על כך שסמוטריץ' נשען על תחזית לגידול בגביית המסים, מה שאמור לאפשר מהלכים שנויים במחלוקת בלי לפגוע בקופה. אבל תחזית איננה מציאות ואם ההכנסות לא יגיעו כפי שהוצג, הציבור יגלה מהר מאוד שההנחה הקטנה באמזון תעלה לו ביוקר במקום אחר.


מבחינה פוליטית, המהלך מובן מאוד. העלאת הפטור מיד לפני קמפיין פוליטי משדרת "דאגה לציבור" ומייצרת כותרות חיוביות. בפועל, זהו צעד שמיטיב עם ציבור קטן של צרכני אונליין ומעמיק את הבעיה העיקרית של הכלכלה הישראלית: פער עצום בין מדיניות לטווח קצר לבין השלכות לטווח ארוך.