הוכרזו הזוכים בתחרות הסרטים של יוטיוב
אתר יוטיוב הכריז על הזוכים בתחרות הסרטים הבינלאומית Project Direct, שנערכה בחסותה של HP. בתחרות השתתפו מאות יוצרי סרטים מרחבי העולם, ומבין הסרטים שהוגשו בחרו הבמאי ג'ייסון רייטמן ומומחים מאולפני הסרטים Fox Searchlight Pictures את 20 הסרטים שעלו לשלב הגמר. גולשי יוטיוב בחרו את הזוכים מבין הסרטים שעלו לגמר.
שרה פולק, המנהלת של קהילת הסרטים באתר יוטיוב, אמרה כי "שמחנו לראות את הרמה הגבוהה של הסרטים שהוגשו לתחרות. ההתרגשות בקרב המועמדים וההיענות הרבה מצד הגולשים מעידים על איכות הסרטים שקיבלנו. אנו מעניקים הזדמנות ייחודית ליוצרי הסרטים ומקווים שהם יגיעו לקהל ויתגלו".
למקום הראשון הגיע הסרט Lacos של אדריאנה פלקאו מברזיל. פלקאו תיסע על חשבון HP לפסטיבל סרטים בינלאומי, תקבל כרטיס חיוב בשווי של 5,000 דולרים ותיפגש עם המנהלים של אולפני הסרטים Fox Searchlight Pictures. הסרט של פלקאו יוצג בדף הבית של אתר יוטיוב בשבע מדינות.
פלקאו, שמתגוררת בריו דה ז'נרו, פרסמה עד כה שישה ספרים והסרט שהגישה הוא למעשה עיבוד לקולנוע של אחד מהם - The Machine. בתה של פלקאו, קלריס, סיפרה לה על תחרות Project Direct של יוטיוב. קלריס נבחרה לככב בסרט וכצלמת שימשה ידידה ותיקה של פלקאו, פלאוויה לה-סרדה. הסרט נמשך פחות מ-6.5 דקות ומספר על מפגש בלתי שגרתי בין אישה צעירה לבין זר מסתורי.
למקום השני הגיע הסרט Gone with a Flash של ג'ייקוב לואיס מארה"ב, אשר מספר על כלב שהלך לאיבוד. לואיס, שצילם את הסרט בעזרת כמה מידידיו, בתקציב כולל של 70 דולרים, זכה בכרטיס חיוב בשווי של 5,000 דולרים.
למקום השלישי הגיע הסרט My Name is Lisa של בן שלטון מארה"ב, אשר מספר על מערכת יחסים בין ילדה לבין אמה, ומסופר מנקודת המבט של הילדה ודרך העדשה של מצלמת וידיאו בה אוחזת הילדה. שלטון זכה בכרטיס חיוב בשווי של 2,500 דולרים.
בכל הסרטים הזוכים, ובאלו שעלו לשלב הגמר, ניתן לצפות בגלריה של Project Direct באתר יוטיוב.

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.