חזקים באימוג'ים, חלשים בביקורת: דור ה-Z מגיע לא מוכן לשוק העבודה - האם הם יצליחו להשתלב?

שוק העבודה העולמי עובר טלטלה, והפעם אי אפשר להאשים את הבינה המלאכותית או את האוטומציה. השינוי הדרמטי ביותר מתרחש דווקא בקומה של ההון האנושי: דור ה-Z - ילידי סוף שנות ה-90 ועד 2010 - תופס את מקומו סביב שולחן הישיבות, והתוצאה היא התנגשות חזיתית בין ציפיות למציאות.

העובדים החדשים נכנסים לארגונים כשהם מצוידים בידע טכנולוגי פנומנלי וביכולת למידה עצמית גבוהה, אך עם חוסר משווע ב"כישורים רכים". שנים של אינטראקציות דיגיטליות מתווכות, לימודים אקדמיים שנערכו מהספה בבית בתקופת הקורונה, והתרגלות לסיפוקים מיידיים, יצרו דור שמתקשה בפעולות שבמשך עשורים נחשבו למובנות מאליהן: ניהול שיחת חולין במסדרון, התמודדות עם ביקורת בונה מצד מנהל או פתרון קונפליקטים בצוות בלי להסלים את הסיטואציה.

מדובר בתופעה רחבה שמתחילה להשפיע על השורה התחתונה של הארגונים. זהו לא רק עניין חברתי; זהו אתגר ניהולי-כלכלי ממדרגה ראשונה. כשהתקשורת הבין-אישית משתבשת, הפריון יורד, שיעור התחלופה של עובדים עולה, ויכולת התפקוד בצוותים מגוונים נפגעת. עבור המעסיקים, מדובר בשינוי פרדיגמה: גם אם גייסתם את הטאלנט עם גיליון הציונים המושלם - צריך עדיין ללמד אותו איך להיות חלק מצוות.

יותר מסכים, פחות התנסויות חברתיות

אחד ההסברים המרכזיים לתופעה הוא שינוי עמוק בדרך שבה הדור הזה גדל. בניגוד לדורות קודמים, חלק גדול מהם הגיע לבגרות עם פחות ניסיון במערכות יחסים. כך למשל, הנתונים מראים שכ-56% בלבד חוו מערכת יחסים זוגית עד גיל בגרות, לעומת למעלה מ-75% בדורות קודמים.

• דור ה-Z כובש את שוק ההון: השקעות בגיל מוקדם וריצה אחרי משפיענים - זהירות
• מיליוני סינים לא טועים? צעירי סין משקיעים במניות ומתנערים משוק הנדל"ן
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

זה אולי נשמע שולי, אבל בפועל מדובר במעין "בית ספר" לכישורים חברתיים. מערכות יחסים מלמדות איך לנהל קונפליקט, איך לתקשר רגשות ואיך לשתף פעולה. אלו בדיוק הכלים שנדרשים גם בעבודה.

במקביל, הקורונה פגשה את הדור הזה בנקודת זמן קריטית - שנות הלימודים באקדמיה. חלק משמעותי מהלימודים עבר לאונליין. סטודנטים שסיימו תארים שלמים מול מצלמות כבויות הפסידו את "שיעורי המבוא" הכי חשובים לחיים: העבודה בקבוצות, הדינמיקה בתוך הקמפוס, והצורך להסתדר עם אנשים שלא בחרתם להיות איתם. היעדר החיכוך האנושי הזה יצר בוגרים עם ידע תיאורטי מעולה, אבל ללא "שריר" חברתי מאומן.

בנוסף לכך, דור ה-Z הוא הראשון שגדל בתוך רשתות חברתיות המבוססות על אלגוריתם של "לייק" או "בלוק". במרחב הדיגיטלי, כשמשהו לא נעים או כשיש עימות, אפשר פשוט להתנתק, לחסום או להשתיק. בחיים האמיתיים, ובמיוחד במשרד, אין כפתור "השתק". הצורך להתמודד פנים אל פנים עם קולגה מעצבן, או לנהל שיחה מורכבת בלי שתהיה אפשרות לערוך את המסר לפני השליחה, מייצר אצל צעירים רבים סטרס גבוה והימנעות.

• פי 2.2 מהשכר במשק: חגיגת השכר בחברת החשמל נמשכת בזמן ש-490 אלף עובדים נאלצו להיעדר
• המנכ"לים הבכירים חושפים: אלה התחומים שהילדים שלהם ילמדו
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• כלוב הזהב של ההייטק: למה המרוויחים הגדולים הם לפעמים הכי...

ולצד כל אלה, אנחנו חיים בעידן של סיפוקים מיידיים - ממשלוח וולט ועד הודעת וואטסאפ שנענית בשניות. עולם העבודה, לעומת זאת, פועל בקצב אחר: תהליכים לוקחים זמן, החלטות נתקעות בבירוקרטיה, וקידום לא מגיע אחרי חודשיים. הפער בין הציפיות למהירות הדיגיטלית לבין האיטיות של הארגונים המסורתיים מייצר אצל דור ה-Z תסכול מהיר, שמתפרש אצל המעסיקים כחוסר סבלנות.

 הקושי האמיתי: להבין את חוקי המשחק

הבעיה לא נעצרת רק בכניסה לארגון. עובדים צעירים רבים מתקשים להבין "איך דברים עובדים". מי מקבל החלטות, איך נכון לפנות למנהל, מתי לדבר ומתי להקשיב. לכאורה מדובר בפרטים קטנים, אבל בפועל זה מה שמבדיל בין עובד שמתקדם לבין כזה שנתקע.

התוצאה היא תחלופה גבוהה יחסית. עובדים שלא מצליחים להשתלב עוזבים או נדחקים החוצה, ולעיתים בלי להבין מה השתבש. במקביל, גם מי שנשאר מרגיש תסכול, ואילו המנהלים לא תמיד מצליחים להבין את הפער.

דור Z גדל בעולם של הודעות, צ׳אטים ותקשורת לא ישירה. זה נוח, אבל גם מגביל. כאשר מגיעים לסיטואציות לא צפויות, כמו פגישה עם מנהל או עימות בצוות, נוצרת לעיתים חרדה או הימנעות.

למשל, עובד שמרגיש שלא קיבל קרדיט על עבודה בצוות צריך להחליט: האם לפנות למנהל, לדבר עם הצוות או להתעלם. כדי לקבל החלטה כזו נדרש להבין דינמיקה, לקרוא אנשים ולנהל שיחה רגישה. אבל בלי ניסיון קודם, הסיכוי הוא שהבעיה פשוט לא תיפתר.

בין דורות: פער דו כיווני

המשמעות עבור הארגונים היא רחבה. אם דור שלם לא רוכש את הכלים הללו, גם צינור המנהלים העתידי נפגע, ולכן הסיכון הוא גם להנהגה העתידית. עם זאת, נראה כי הפתרון נמצא אצל הארגונים. יש צורך להגדיר כללים ברורים יותר: איך מתקשרים, מתי משתמשים בצ׳אט ומתי בשיחה, מה נחשב פורמלי ומה לא. בנוסף, חשוב לעודד תרבות של שאלות. כלומר, לא להניח שהעובד יודע, אלא לאפשר לו לשאול בלי חשש.

הנטייה הרווחת היא להסתכל על דור Z כבעיה, אבל התמונה מורכבת יותר. גם המנהלים לא תמיד מבינים את הדור החדש. מדובר בפער דו כיווני - מצד אחד עובדים שלא "קוראים את החדר", מצד שני מנהלים שלא מתאימים את הסגנון. לכן, נראה שהפתרון הוא לא רק הכשרה של עובדים צעירים, אלא שינוי רחב יותר בגישה הארגונית. כך או כך, מדובר בתהליך שכבר קורה. השאלה היא האם הארגונים יידעו להתאים את עצמם בזמן, או שהפערים ימשיכו להתרחב.