יזמית חזרה בה מהתחייבות כתובה - זה מה שקבע בית המשפט
זוג דיירים בבניין שעבר תמ"א 38, קיבל מהיזמית התחייבות בכתב לשכן אותם בנכס חלופי על חשבונה, מכיוון שאחד מבני הזוג הוא בעל מוגבלות פיזית, ולאור ההשבתה של המעלית. לטענתם, היזמית לא עמדה בהתחייבות, ומנגד החברה טענה שהפרויקט העלה את הערך של הדירות, והזוג
ניסה להכשיל אותו בדרכים שונות ודרש הטבות שלא הגיעו לו
בפסק דין שניתן באחרונה בבית משפט השלום בבת ים, דן השופט יאיר חסדיאל במחלוקת משפטית בין דיירים לבין חברה יזמית שפעלה במסגרת פרויקט תמ"א 38. המקרה עוסק בהשלכות של השבתת מעלית בבניין, בשל מוגבלותו הפיזית של אחד הדיירים. היזמית התחייבה לשכן אותו ואת אשתו בנכס חלופי על חשבונה, אך לבסוף לא עמדה בהתחייבותה. פסק הדין מחייב את החברה לשלם לדיירים פיצוי כספי עקב כך.
הדיירים, בני זוג בעשור השביעי לחייהם, הם בעלי דירה בבניין מגורים ברחוב ירושלים בבת ים. ב-2017 חתמו הדיירים עם החברה היזמית, י. שנאור, על הסכם לחיזוק הבניין במסגרת תוכנית תמ"א 38. במהלך העבודות, השביתה היזמית את המעלית עקב סכנה בטיחותית. בעקבות כך, התחייבה החברה במכתב רשמי לשכן את הדיירים בדירה חלופית למשך חצי שנה, ולשאת בעלות חודשית של 5,000 שקל.
החברה לא ביצעה את ההתאמות שהובטחו
התובעים טענו כי החברה לא עמדה בהתחייבותה לממן את המעבר לדירה החלופית, ולא ביצעה את ההתאמות שהובטחו בדירתם. הם דרשו פיצויים בגין דמי השכירות שלא שולמו, עלויות נוספות שנגרמו להם, ונזקים שנגרמו לדירתם במהלך העבודות. בסך הכל הגיע סכום התביעה ל-141,900 שקל.
מנגד, החברה טענה כי הפרויקט היטיב עם כל הדיירים והעלה את שווי הדירות בכמיליון שקל. היא ציינה כי התובעים, בניגוד לדיירים האחרים, ניסו להכשיל את העבודות ודרשו הטבות שאינן מגיעות להם. לטענתה, הסכמתה לשלם את דמי השכירות ניתנה "לפנים משורת הדין" בלבד, וכי התובעים דחו את ההצעה שהוגשה להם.
- ועדת ערר עצרה תמ"א 38 לטובת בחינת פינוי־בינוי
- ICR מתקדמת בשני פרויקטים של התחדשות בר"ג ובגבעתיים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט חסדיאל בחן את המסמכים והעדויות שהוגשו על ידי הצדדים. הדיון נסב סביב מכתב התחייבות רשמי ששלחה החברה לדיירים בדצמבר 2019, שבו היא התחייבה לשלם להם 5,000 שקל לחודש למשך חצי שנה. המכתב נמסר בעקבות בקשת הדיירים לעזרה בשל השבתת המעלית, שהקשתה על תנועתם ועל התנהלותם היומיומית.
בפסק הדין שפורסם, קבע השופט כי, "התחייבויות הנתבעת במכתב יצוקות בבטון מזוין", ודחה את ניסיונותיה לערער על תוקפו של המכתב. כמו כן, השופט מתח ביקורת על התנהלות החברה, שניסתה לטעון כי התובעים לא עמדו בהסכמות או ניסו לסחוט אותה.
השופט חסדיאל קיבל את טענות התובעים בנוגע להתחייבות החברה לשלם 5,000 ש"ח לחודש למשך חצי שנה, אך דחה את יתר רכיבי התביעה שלהם. הוא קבע כי החברה תפצה את הדיירים בסכום כולל של 30 אלף שקל בגין דמי השכירות שלא שולמו. בנוסף, החברה תחויב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 8,000 שקל.
- הבדיקה הסתיימה בקטיעת אצבע - האם זו תאונת דרכים?
- העליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית 220 אלף שקל
"טענות נתבעת נעדרות בסיס ראייתי ומשוללות היגיון"
השופט גם ציין בפסק הדין שפורסם כי, "מכתב ההתחייבות מדבר בעד עצמו. לא ניתן להתעלם מהתחייבויות הנתבעת אשר ניתנו בכתב, והן מחייבות אותה משפטית ומוסרית". בהתייחס לטענות החברה, נכתב כי, "הנתבעת ניסתה לטעון כי התובעים לא עמדו בהסכמות, אך טענותיה נעדרות בסיס ראייתי ומשוללות הגיון".
המקרה מדגיש את חשיבותה של עמידה בהתחייבויות מצד יזמים כלפי דיירים, בייחוד בפרויקטים של התחדשות עירונית כמו תמ"א 38, שבהם נגרמת לדיירים אי-נוחות משמעותית. השופט הדגיש כי על יזמים לעמוד בהתחייבויותיהם באופן מלא ולכבד את ההסכמות שנחתמו מול הדיירים.
בית המשפט ציין גם כי לא כל טענות התובעים זכו להתקבל, בעיקר בשל היעדר ראיות מספקות. כך לדוגמה, דרישותיהם לפיצויים נוספים בגין נזקים למטבח ולמערכת המיזוג נדחו, בעקבות חוסר בראיות או בשל אי התאמה להסכמות שהושגו בין הצדדים. פסק הדין מדגיש את הצורך בתיעוד מדויק של כל נזק או שינוי שנגרם במהלך פרויקטים מהסוג הזה - הן מצד הדיירים והן מצד היזמים - כדי למנוע מחלוקות עתידיות ולהבטיח את הזכויות של כל הצדדים המעורבים.
במקרה אחרבית המשפט לענייני מקרקעין בתל אביב הכריע
בנובמבר האחרון בנוגע לפרויקט התחדשות עירונית, שזכה לרוב של 98% מבעלי הדירות בבניין מגורים. במקרה הזה, כל בעלי הנכסים, מלבד אחת, חתמו על הסכם תמ"א 38/2 להריסה ובנייה מחדש של הבניין. ואולם דיירת אחת, הנתבעת, סירבה לחתום, והביעה התנגדות מהותית לפרויקט - תוך
הטחת טענות על פגיעות לכאורה בזכויות שלה ועל חוסר שקיפות לאורך ההליך. כל אחד מבעלי הדירות אמור לקבל דירה חדשה בשטח של 105 מ"ר, בתוספת מרפסת של 12 מ"ר ושתי חניות לא עוקבות. בנוסף, במסגרת הפרויקט מובטח לבעלי הדירות מפרט טכני גבוה הכולל חלונות אלומיניום, ממ"ד,
מערכת מיזוג אוויר והחזר הוצאות שכר דירה זמני לאורך כל תקופת הבנייה. הבניין החדש יחולק לשני מבנים – צפוני ודרומי – עם שמירה על מיקום כללי של הדירות בהשוואה לכיווני אוויר של הדירות הקיימות. הנתבעת טענה כי ההסכם שהוצע לה לא מספק לה תמורה שווה ביחס לדיירים האחרים.
לדבריה, היזם לא עמד בהתחייבויות כלפי בעלי הדירות, והיא הביעה חשש מהתנהלותו העתידית. עוד היא טענה כי הדירה שהוצעה לה נמצאת בקומה נמוכה מזו שהיא מתגוררת בה כיום, וכתוצאה מכך תיפגע איכות חייה. היא גם טענה שהיזם נתן "תנאים מועדפים", כדבריה, לחלק מהדיירים תוך ניהול
משא ומתן אישי עם חלקם, ומבלי ליידע את יתר הדיירים - דבר שגרם לה לתחושה של חוסר שוויון מהותי.
חוזה מכירת דירה CHATGPTביהמ"ש החזיר את הגג לדיירים, ושינה את כללי המשחק בבניינים משותפים
החלטה חשובה קובעת כי הצמדת גג, חצר או קומת עמודים לדירה אחת ללא הסכמה מלאה של כל בעלי הדירות - אינה תקפה. בית המשפט המחוזי הבהיר מחדש את גבולות השימוש ברכוש המשותף, והחזיר את הכוח לידי דיירי הבניין. פסק הדין עשוי להשפיע על אלפי בתים משותפים ברחבי הארץ. על פי ההכרעה, ייתכן שעברו שנים רבות שבהן המצב הוא כזה, אך עדיין ניתן להשיב את הרכוש המשוף לידי כלל הדיירים
דיירים מבניין משותף בירושלים, שכבר חשבו כי הגג והאזורים המיוחדים שבניין שייכים בדיעבד לבעל דירה אחת בלבד, מצאו את עצמם מתכנסים שוב יום אחד, לא כדי לחלק דירות, אלא כדי לברר מי שולט בגג, במרחבים שלא נראים מבחוץ, וייתכן שגם בעתיד לבנות עליו. מה שהחל כוויכוח בין שכנים, נהפך לערעור בבית-המשפט, והסתיים בפסק-דין עקרוני שעשוי להשפיע על רבים מבעלי דירות בבניינים משותפים ברחבי הארץ.
פסק הדין עוסק בחלקה שזוהתה בעבר כמחסן, שלה הוצמדו, לפי צו רישום הבית המשותף ותכנוני הרשמה, גם הגג, קומת העמודים, חלק מהמגרש, שטחים בקומה, או בקיצור אזורים שהחברה הקבלנית קיוותה כי יהיו פריבילגיה של הבעלים של אותה יחידה בלבד. כשעלו טענות מצד דיירי הבניין על כך ש"לא ידעו על כך", נדרש בית המשפט להכריע: האם אפשר לרשום חלק מהרכוש המשותף כך שהצמידות תאפשר לבעל הדירה לפעול - לבנות, למכור, להפריד - ללא הסכמת שאר הדיירים?
הבניין המדובר נבנה על ידי ירלון חברה לבניין, שהציעה לבעלי הדירות - בחוזים מוקדמים - כי כל החלקים שאינם דירות, בין אם חדר מדרגות, חצר, מקלט, מקומות אחסון וכו′, יהיו חלק מהרכוש המשותף. כך נרשם הבניין כבית משותף. עם זאת, החברה שמרה לעצמה זכויות על הגג ועל קומת העמודים, וזאת לפי סעיפי חוזה, ולפיהם החברה תהיה רשאית לבנות על הגג או על קומת העמודים, בתנאי שהמבנה ישמש למגורים, ובלבד שלא תהיה לכך השפעה או צורך בהסכמת יתר דיירי הבניין.
על פי ההסכם: בעלי היחידה לא זקוקים להסכמת יתר בעלי הדירות
בצו רישום הבית המשותף נכתב כי חלקה 17/1 משמשת מחסן בשטח קרקע של כ-2 מ"ר, והוצמדו אליה 250/581 (לאחר תיקון: 242/587) חלקים מהרכוש המשותף, כולל הגג, המגרש, שטחים בקומה עליונה. בהסכם מיוחד, שנחתם בין החברה לבין הבעלים של חלקה 17/1, נקבע כי בעלי החלקה רשאים "לבנות ולהקים מבנים כראות עיניהם על הגג … על כל חלק הימנו … ובלבד שמבנים אלה יהיו מיועדים למטרת מגורים בלבד". עוד נקבע כי הם רשאים לעשות כן מבלי להיזקק להסכמת יתר בעלי היחידות בבניין.
- איציק תשובה ישלם 225 אלף שקל לשותפו לשעבר
- מוכר הדירה נסוג ברגע האחרון - ויפצה בכ-400 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על סמך אותו הסכם ,כך טענה החברה, ניתן לראות בגג, בחצר, בקומת העמודים, שטח ששייך באופן בלעדי לחלקה 17/1. בעלי הדירות האחרים למדו על כך רק שנים לאחר מכן, והם ביקשו לצאת מנקודת הנחה: לא ייתכן ששטחים משמעותיים בבניין יהיו בשליטה פרטית של דייר אחד בלבד, מבלי שהותר להם אי פעם להביע את דעתם.
בדיקת כננת של ג'יפ צילום: ביזפורטלבדיקה שגרתית הסתיימה בקטיעת אצבע - האם זו תאונת דרכים?
גבר שביקש לוודא שהכננת בג’יפ החדש שלו פועלת כשורה לפני יציאה לטיול משפחות, נפצע קשה כשאצבעו נלכדה במנגנון ונקטעה. חברת הביטוח טענה כי מדובר בהכנה לגרירה שאינה מכוסה בפוליסה, אך בית משפט השלום ברמלה קבע כי מדובר בפעולת גרירה לכל דבר. השופטת חייּבה את
חברת הביטוח בפיצוי של יותר ממיליון שקל, לאחר שקבעה כי הנפגע סובל מכאבים כרוניים ונכות תפקודית משמעותית
בסוף דצמבר 2019, ארבעה ימים בלבד לאחר שהתקין בג’יפ שלו כננת חשמלית חדשה, יצא התובע אל חניית ביתו עם תוכנית פשוטה: לוודא שהציוד החדש אמין לפני שהוא יוצא לטיול ג’יפים מתוכנן עם משפחתו. הכננת, כך סיפר האיש לבית המשפט, נועדה לשמש אותו לחילוץ ברכב בעת נסיעה בשטח. כדי לבדוק את תקינותה, הוא ביקש למשוך מעט את כבל הכננת, לחבר את וו הגרירה, ולבצע "ניסיון גרירה קטן" שיבטיח את מוכנותה. הפעולה, שלכאורה אינה יותר מצעד מקדים שגרתי לפני טיול, הסתיימה בפציעה קשה ובלתי הפיכה.
על פי עדותו, הכבל סירב להשתחרר כשהתובע משך אותו בידו, ולכן הוא חיבר את השלט והפעיל את הכננת. ברגע אחד, בעקבות חיבור הפוך, הכננת החלה למשוך את הכבל פנימה בעוצמה, לכדה את אצבעו של התובע וקטעה את קצה אצבע 2 בידו השמאלית - ידו הדומיננטית. פינוי מהיר לבתי החולים פוריה ולאחר מכן תל השומר, הוביל לניתוח שבו הושלמה הקטיעה עד למפרק ה-DIP. הפגיעה הותירה אותו עם נכות רפואית קבועה ועם כאבים כרוניים שאינם מרפים.
חברת הביטוח ש. שלמה, שביטחה את הרכב בביטוח חובה, סירבה בתחילה לשלם פיצוי וטענה כי האירוע כלל אינו נכנס להגדרת "תאונת דרכים". לטענתה, חיבור הוו ופתיחת הכבל הם פעולות הכנה בלבד, רחוקות מהפעולה המוגדרת בחוק כגרירה. מנגד, התובע טען כי מדובר בפעולה אינטגרלית מובהקת של גרירה, וכי כבר בשלב זה החל תהליך הגרירה בפועל. בית משפט השלום ברמלה, בפסק דין מקיף ומפורט של השופטת מיכל מועלם שיפרמן, הכריע כי גרסת התובע היא זו שמשקפת את המציאות התחבורתית והמשפטית. כפי שנכתב בהחלטה, "הפעולה של חיבור וו הגרירה לכבל הכננת הינה פעולה אינטגרלית לפעולת הגרירה… לפיכך, פעולת הגרירה כבר החלה באותה עת". עוד היא ציינה כי ללא שחרור הכבל וחיבור הוו לא ניתן לבצע גרירה כלל, ולכן מדובר בפעולה הנמצאת בלב ההגדרה החוקית של "שימוש ברכב מנועי".
ניסיונות חברת הביטוח להיתלות בפסיקה מצמצמת יותר לא הועילו
השופטת עמדה על כך שגם בפסיקה קודמת נקבע כי פעולות הכנה הגובלות בפעולת הגרירה עצמה נכנסות לגדר תאונת דרכים. בין היתר, היא הפנתה לפסק הדין בעניין כהן, שבו נפסק כי אפילו משחק של ילדים בכננת גרירה שהוביל לפציעה מהווה שימוש למטרות תחבורה, וכי "גם תאונות שיתרחשו במהלך פעולות ההכנה לגרירה יסווגו כ‘גרירה’ וכ‘שימוש ברכב מנועי’". מנגד, הניסיונות של חברת הביטוח להיתלות בפסיקה מצמצמת יותר לא הועילו. השופטת בחנה כל אחד מהפסקי־דין שהובאו לעיונה והסבירה מדוע נסיבותיהם שונות בתכלית. כך למשל, מקרה שבו נהג גרר נדחף ידנית את הרכב לפני הגרירה - פעולה שלא היתה קשורה לפעולת הגרירה המכנית - אינו דומה להפעלת כננת המחוברת ישירות למנוע הרכב, כפי שהיה כאן.
- כלל סירבה - נהג משאית יקבל בכל זאת 190 אלף שקל
- פנתה לטיפול רק אחרי חודשיים - ותוכר בביטוח לאומי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופטת הוסיפה כי גם החזקה המרבה בדבר "ניצול הכוח המכני של הרכב" מתקיימת במקרה זה, שכן הכננת פועלת באמצעות כוחו המכני של הרכב, ומכיוון שהייעוד שלה - משיכת הרכב עצמו או רכב אחר - נחשב לייעוד מקורי של ציוד שהותקן כדין. בהקשר הזה ציינה השופטת בפסק הדין שפורסם כי, "התובע העיד כי הוא חיבר את השלט לכננת והפעיל אותו כאשר הרכב היה מונע… מדובר בסיכון ייעודי של משיכת מטען".
