בחודשים הקרובים ישלמו נישומים רבים את חבות המס שלהם עבור הרווחים שהתהוו בשנת המס 2019. אלא, שנגיף הקורונה לא מבחין בלוח השנה, ובחר לפקוד אותנו מיד לאחר תום שנת שנת המס 2019, ברבעון הראשון של 2020.

עבור נישומים רבים שחווים פגיעה ממשבר הקורונה, נוסף לקריסה במחזור ההכנסות והמשך תשלום התחייבויות שוטפות, רובצת עליהם התחייבות לשלטונות מס הכנסה, שמקורה ברווחי 2019. למרבה הצער, חלק ניכר מאותם רווחים משמש כעת לתשלום ההתחייבויות השוטפות בתקופת המשבר, בלעדיהם היו מגיעים עסקים רבים לחדלות פירעון, כך שרווחים אלה אינם מצויים בהכרח בקופות הנישומים.

אולם, דיני המס בישראל (בניגוד למספר מדינות בעולם) לא מכירים באפשרות לקזז הפסדים רטרואקטיבית, אלא רק לשנים עתידיות. אם בשנת 2015 נוצר הפסד בגובה 100, ובשנת 2016 נוצר רווח בגובה 300, דיני המס במתכונתם הנוכחית מאפשרים לקזז את הרווח בשנת 2016 בגובה ההפסד משנת 2015, כך שההכנסה החייבת במס לשנת 2016 תהיה בגובה 200 בלבד.

שאלה זו, הנוגעת לאפשרות לקזז הפסדים רטרואקטיבית, הגיעה לפני מספר שנים לראשונה לפתחו של בית המשפט העליון בעניינו של אברהם הירשזון, שהואשם במעילת כספי ציבור. לפי עמדת רשות המסים, יש לראות את כספי המעילה כהכנסה החייבת במס בשנות המעילה בפעול. הירשזון טען, כי גם אם יש לראות את ההכנסה מכספי המעילה כחייבת במס, הרי שהחזרת סכומי המעילה לחזקת המדינה בהוראת בית המשפט - יצרה אצלו הפסד בשנים מאוחרות יותר למעילה, הפסד שאותו ביקש לקזז רטרואקטיבית עם ההכנסה החייבת לשנות המעילה. טענתו של הירשזון נדחתה בביהמ"ש העליון.

פסק הדין בעניין הירשזון עסק אמנם בשאלת מס, אך כזו שהייתה קשורה בעיקרה בשאלות של נורמה ואתיקה ציבורית, שהיוו חלק מהחלטת בית המשפט, בדמות "לא ייצא חוטא נשכר". אלא, שבמשבר הקורונה הנוכחי אין "חוטאים", והוא בעיקרו תולדה של כח עליון שלאיש לא הייתה שליטה על הגעתו. נציין כי מנגנון זו הונהג בניו זילנד החל מה-1 במאי, בכדי לתת מענה למשבר הקורונה, מאותם השיקולים.

נראה, כי נכון יעשה גם המחוקק בישראל אם יבטל את ההבחנה המלאכותית בין שנת 2019 ל-2020, ויאפשר לקזז הפסדים שהצטברו לנישומים השונים בשנת 2020, לפחות עם ההכנסה החייבת שנצמחה בשנת 2019, טרום עידן הקורונה, וכן יאפשר החזרי מס, בגין מיסים שכבר שולמו, בשל הפסדים שנוצרו בשנה שלאחר שנות הרווח. זאת מהטעם שדיני המס מושתתים על העיקרון שהמהות הכלכלית גוברת על כל צורה פורמאלית.

לעמדתנו, תחימת הזמן שבין סוף 2019 לתחילת 2020, היא פורמאלית יותר מתמיד, ואיננה מתיישבת עם ההיגיון הכלכלי. מדובר הרי במנגנון להפרש עיתוי בלבד, שלא יוצר התעשרות כלשהי אצל הנישומים, אלא מקל בעיקר על תזרים המזומנים באופן המאפשר לעסק לשלם הוצאות שיסייעו להישרדותו וזאת על חשבון חבות המס לתשלום, דבר העשוי להציל עסקים רבים מקריסה.

הכותבים הינם עו"ד דורון לוי, עו"ד (ורו"ח) רחלי גוז – לביא, שותפים במחלקת המסים בפירמת עמית, פולק, מטלון ושות'