הבנקים מייצרים רווח על חשבון הפד' (והציבור) מהכסף שנועד להציל אותם
מאקרו: עוד סיבה לכך שאסור להציל את הבנקים מקריסות
מערכת הבנקאות היא מרכיב חשוב שלא לומר קריטי בכל כלכלה. קריסה של בנק זה לא משחק, ובטח שלא קריסה של מערכת הבנקאות בכללותה או אפילו חלקים ממנה (כמו לדוגמה הבנקים האזוריים). זו הסיבה שמצד אחד הם עומדים תחת רגולציה מחמירה יותר (שלפעמים לא מספיקה כפי שהוכח במשבר המשכנתאות של 2008) ומצד שני הם זוכים לא פעם לגלגלי הצלה שהם לא ראויים להם, במה שרבים רואים כ"באג" במערכת הקפיטליסטית המערבית בכלל, ובפרט בארצות הברית.
הממשלה והרגולטור חוששים מאד מפני קריסה של הבנקים ויעשו הכל כדי שזה לא יקרה. זה מעניק לבנקים "תעודת ביטוח" לקחת סיכונים מופרזים, ובעיקר מונע את "ניקוי" השוק מהגופים הכושלים. אם מישהו מקים עסק ונכשל, ככל הנראה הוא לא מספיק טוב, הוא יפשוט את הרגל ויחפש לעצמו אפיקי הכנסה אחרים. כך השוק החופשי מנקה עסקים כושלים ומנתב את כוח העבודה והיזמות למקום בו מתגלים היתרונות היחסיים. כך עובד הקפיטליזם. אבל אם השוק לא מתנקה בגלל פעילות החייאה מלאכותית של הממשלה, כמו במקרה של הבנקים, נשארים כיסים כושלים של חוסר יעילות.
זהו אולי מחיר נסבל לשמירת היציבות הפיננסית המערכתית. הבעיה חמורה יותר כשהבנקים לא רק נהנים מרשת הבטחון הממשלתית, אלא משתמשים בה עצמה כדי לייצר לעצמם רווחים נוספים, אם באמצעות נטילת סיכונים מופרזים (שהרי מה כבר יקרה? הממשלה תציל אותם), ואם, במקרים בהם אין גבול לחוצפה, באותו כסף עצמו שהממשלה מוציאה כדי להציל אותם. זה בדיוק מה שקורה כעת עם הבנקים האזוריים בארצות הברית.
כזכור, בתחילת שנת 2023 נקלעו הבנקים למשבר שהביא לקריסה של שלושה בנקים בינוניים, סיליקון וואלי בנק, פירסט רפובליק בנק וסיגנצ'ר בנק, והעמיד בספק את יציבות המערכת. הסיבה הייתה שאחזקות הבנקים בפיקדונות ארוכי הטווח איבדו מערכן עקב עליית התשואות, ומצד שני הפקדות הציבור פחתו ואף החלו פדיונות גבוהים, במה שנראה כמו תחילת תופעת "הריצה אל הבנקים". כדי שהבנקים יוכלו לשלם ללקוחות המבקשים את פיקדונותיהם היה עליהם למכור את הפיקדונות הארוכים, ובכך "לנעול" את ההפסדים. כשהשמועות מתחילות להתגלגל על קשיי נזילות בבנקים יותר ויותר לקוחות מבקשים את כספם בבת אחת מה שהביא, כאמור, לקריסתם של שלושה בנקים, במה שעלול היה להתפתח למשבר כללי במערכת הפיננסית.
- שוק הקריפטו תחת לחץ: הביטקוין בדרך ל-100 אלף דולר
- הפרמיה נמחקה והמשקיעים הקטנים נשארו עם ההפסד - המקרה של זוז
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
פה הפד' התערב כדי למנוע את הקטסטרופה בעודה באיבה, כפי שעשה לא פעם בעבר. המנגנון הפעם כלל רשת הלוואות לטווח קצר, שתזרים נזילות לבנקים ותאפשר להם לשמור על הפיקדונות ארוכי הטווח מבלי שיאלצו לממש את אחזקותיהם באגרות חוב במחירי הפסד. התוכנית שנקראת Bank Term Funding Program (BTFP) הושקה במרץ 2023 והוכתרה בהצלחה, שכן היא מנעה מבעוד מועד קריסה של בנקים נוספים, והביאה בסופו של דבר ליציבות המערכת, נכון לעכשיו. הבעיה היא שכעת הבנקים משתמשים בה כמכונה ליצירת רווחים יש מאין. או יותר נכון יש מכספי משלם המיסים.
הבנקים שלווים כסף מהפדרל רזרב במסגרת ה-BTFP יכולים גם "להלוות" אותו בחזרה לפד', כלומר להפקיד אותו אצל הפד', תמורת ריבית. מאז נובמבר הריבית שמשלמים הבנקים על תוכנית החילוץ נמוכה יותר מהריבית שהם מקבלים על ההפקדות אצל הפד', וזה בדיוק מה שהם עושים בשקט בחודשים האחרונים בהיקפים הולכים וגדלים. כלומר הם מלווים מהפד' כסף שהם לא באמת צריכים במסגרת תוכנית החילוץ, רק כדי להלוות אותו בחזרה לפד' בריבית גבוהה יותר וליצור רווחים יש מאין על חשבון משלם המיסים, וללא סיכון. כעת, אחרי כמה חודשים שהבנקים מנצלים את ה"באג" במערכת, הפד' עומד לסגור את תוכנית ה-BTFP. כל הסיפור הזה צריך לעורר מחדש את השאלה האם המחיר של נפילת כמה בנקים שווה יצירת תמריצים מעוותים במערכת הפיננסית והכלכלית. שאלה שאין עליה תשובה ברורה.
מאקרו: האם יש לחשוש מחזרת האינפלציה?
בשבוע שעבר נתוני האינפלציה יצאו קצת גבוה מהצפי והרעידו מעט את השווקים. במהלך יום המסחר הנאס"ק כבר ירד ב-1.5%, אבל כבר באותו יום הוא תיקן את הירידה וסיים בירוק, כשנתוני המדד הלכו והתבררו, ונראה שדווקא סקטור השירותים המדאיג יותר מבחינת "דביקות" האינפלציה היה טוב יותר מהצפוי. בנוסף, ביום שישי התפרסם מדד המחירים ליצרן שהיה גם נמוך מהצפוי ועורר מחדש את צפי השוק להורדות ריבית.- איבדו עשרות אחוזים: הביטקוין נפל - וחברות אוצר הקריפטו צנחו
- המשקיעים בוול-סטריט נערכים לתקופה תנודתית במיוחד
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הונאה של 2 מיליארד דולר - עונש של 11 אלף שנות מאסר - ומוות...
מה שיותר חשוב ממדד המחירים ליצרן עצמו הוא שלפי ניתוחי האנליסטים לגבי רכיבים שונים של מדד המחירים ליצרן ולצרכן שפורסמו בשבוע שעבר עולה שהנתון ה-PCE שאמור להתפרסם השבוע דווקא אמור להיות נמוך יותר מה-CPI וכידוע הPCE הוא המדד לפיו קובע הפד' את מדיניות הריבית, יותר מאשר ה-CPI.
בנוסף, חלק משמעותי מהעלייה במדד המחירים לצרכן מיוחס לרכיב קורת גג (Shelter). 0.5% החודש ו-6.2% בשיעור שנתי, וכעת הוא כבר האחראי לשני שליש מהאינפלציה שעוד נותרה. האנליסטים ממשיכים להצביע על כך שרכיב הדיור הוא נתון שמושפע באיחור ממצב האינפלציה, ולכן הוא מפגר אחרי שאר רכיבי המדד בצורה משמעותית. זו הסיבה שהוא גם אמור להיות המנוע הבא לירידה הנוספת באינפלציה, הגרוש ללירה לו כולם מצפים. הבעיה היא שאנחנו קוראים על זה כבר חודשים ארוכים והירידה הצפויה ברכיב הדיור עדיין לא הגיעה. העובדה שרכיב הדיור היה כל כך משמעותי במדד המחירים לצרכן מהווה חלק מהסיבות לאופטימיות ביחס ל-PCE, שכן שם רכיב הדיור הרבה פחות משמעותי מאשר ב-CPI.
ובכל זאת נראה שבשוק מתחילים להפנים שהמסע להורדת הריבית לא יהיה כל כך חלק וכל כך מהיר. עם פתיחת שבוע המסחר המקוצר (לאחר שביום שני לא התקיים מסחר עקב יום מרטין לותר קינג) נראה שהשוק מתחיל מעט לנוע לכיוון הפד'. הציפיות להורדת ריבית ראשונה במרץ ירדו כבר למתחת ל-60% לעומת 77% ביום שישי. לגבי מאי, השוק עדיין צופה בוודאות של 98% שנהיה לאחר הורדת ריבית אחת לפחות, ושל 63% שנהיה לאחר שתי הורדות ריבית. בסוף השבוע הנתונים היו 99% ו-82%. עדיין מדובר בציפיות רחוקות מאד מהתבטאויות בכירי הפד', גם הימים האחרונים. בנוסף, תשואות האג"ח זינקו בחדות והדולר חזר להתחזק מול סל המטבעות, במקביל לירידות בשווקי המניות. במילים אחרות, השוק מתחיל לבצע התאמות בין הפנטזיות למציאות בנוגע להורדות הריבית, אם כי עדיין ישנה עוד דרך ארוכה.
נקודה מעניינת נוספת ביחס לאגרות החוב היא שהעקום ממשיך לחזור למצב הנורמלי. התשואות לשנתיים כבר נמוכות יותר מהתשואות ל-20 ול-30 שנה. היחס 2-10 עדיין הפוך אם כי בשיעור מזערי. יחד עם זאת, האגרות המאד קצרות – פחות משנה, עדיין עם תשואות גבוהות משמעותית מהאגרות הארוכות. כך שגם פה עוד צפויה כברת דרך עד לחזרה לנורמליות מלאה.
מאקרו: סקר הכלכלנים: לא יהיה מיתון, אבל צפויה חולשה כלכלית
סקר הכלכלנים של הוול סטריט ג'ורנל מצביע על ירידה חדה בסיכויים למיתון בשנת 2024. בסקר האחרון שנערך בקרב אנשי עסקים ואקדמאים מתחום הכלכלה התוצאה הייתה סיכוי של 39% למיתון, לעומת אוקטובר אז הנתון היה 48%. מיתון לא, אבל גם לא ממש צמיחה מרשימה. הסקר מצביעה על צפי לצמיחה מתונה מאד של 1% בלבד במהלך שנת 2024. הכלכלנים, אגב, מסכימים עם הפד'. לדעתם נראה שתיים או שלוש הורדות ריבית ותו לא.
עוד עולה מהסקר שהכלכלנים מצפים לירידה חדה בהעסקה של עובדים חדשים ועלייה באבטלה. הם מצפים שמספר העובדים החדשים הממוצע לחודש יעמוד על 64 אלף לעומת 225 אלף בשנת 2023 ו-399 אלף בשנת 2022. במקביל, האבטלה תעלה עד 4.3% בסוף השנה. מדובר בשיעור נמוך מאד מבחינה היסטורית, אבל עלייה משמעותית לעומת הנתון הנוכחי: 3.7%.
הכלכלנים מצביעים על טרנד שהתחיל בשנת 2023 והם צופים שיימשך בשת 2024. החוזקות בשוק העבודה מתרכזות בסקטורים ספציפיים, בעוד בסקטורים אחרים, המחזוריים, התעסוקה חלשה. כך לדוגמה האחראיים העיקריים ליצירת משרות היו סקטור הבריאות, האירוח, הפנאי והממשלה. אבל הייצור בארצות הברית חלש, והתעסוקה בסקטור הזה ללא שינוי, בסקטור התחבורה והמגורים התעסוקה אף ירדה. אלמלא היינו יודעים שהכלכלה צמחה במעל 2% (ככל הנראה) ברבעון הרביעי, ושצפויה צמיחה גם בשנת 2024, היינו אומרים שאלו נתונים שאופייניים למיתון. כך אנחנו מקבלים מיתון ללא מיתון.
מאקרו: מדד האמפייר סטייט מעיד על ייצור חלש
אמרנו שהייצור חלש, ומדד האמפייר סטייט שבודק את היצור בניו יורק מחזק את הטענה הזו. הנתון שפורסם ביום שלישי מצביע על מינוס 43.7 – הנתון הנמוך ביותר מאז התפרצות הקורונה בשנת 2020, והקריאה השניה הכי נמוכה בהיסטוריה אחרי מאי 2020. הכלכלנים ציפו למינוס 4, כלומר מדובר בפספוס משמעותי מאד. כל נתון שלילי משמעותו התכווצות בייצור. זהו החודש השלישי ברציפות שהמדד הזה יורד, בעיקר עקב ירידה בהזמנות חדשות, אך כל נתוני המדד ירדו – הזמנות חדשות, הזמנות קיימות, מספר עובדים, שעות עבודה, זמני משלוח (מה שמעיד על "התייבשות" הזמנות חדשות) וכו'. ללא ספק, מבלי משים כמעט, הריבית הגבוהה כן פוגעת בכלכלה הריאלית, לפחות בתחום הייצור.
מיקרו – אז להשקיע סוף סוף בביטקוין?
11 תעודות סל על מחיר הספוט של הביטקוין אושרו בשבוע שעבר לאחר ציפיה ארוכה, ומיד לאחר מכן התקיים הכלל של "מכור בידיעה" ומחיר הביטקוין נחתך. מאז הוא התאושש מעט אבל לא בצורה משמעותית. תעודות הסל מאפשרות למשקיע מן השורה, כמו גם לגופים מוסדיים, להשקיע בצורה קלה בביטקוין מבלי להסתבך בענייני אבטחה, ארנקים דיגיטליים וכדו'.
האם כדאי להשקיע בביטקוין? זו שאלה שאינני יכול לענות עליה כיון שבאמת אין לי מושג. הדעות בנוגע לביטקוין בפרט ולשוק הקריפטו בכלל חלוקות בצורה תהומית וקיצונית, וגם לא מעט רגשות מעורבים בעניין (ללא שום סיבה הגיונית).
על כל פנים יש כעת מבחר רחב של תעודות שמנסות לעקוב אחר אותו נכס. ישנם הבדלים מסוימים ביניהם אבל אלו פחות מעניינים עבור המשקיע מן השורה. למרבה ההפתעה יש גם הבדלים מאד משמעותיים בדמי הניהול, ופה אולי דווקא כן כדאי להתעניין בפרטים. כמה מן התעודות גובות דמי ניהול נמוכים בהתחלה, אך צפויות להעלות מחירים בהמשך. הנה הטבלה עם המחירים האקטואליים (התעודות בהן דמי הניהול זמניים סומנו ב-*):
- 1.הנגיד המושחת חייב לעוף ולתת את הדין על הנזק העצום שעשה (ל"ת)מ מ 17/01/2024 17:05הגב לתגובה זו
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”
הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי".
לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית.
הדיון מסתכל אחורה
הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב".
שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה.
תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות”
יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.”
- שינוי חד בחוקי ההגירה וההתאזרחות בגרמניה
- גרמניה חותמת על הסכם הגנה נגד רחפנים עם סטארט-אפ מקומי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית
הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות.
בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”.
ג'יימי דימון, מנכ"ל JPMorgan. קרדיט: רשתות חברתיותמנכ"ל ג'יי פי מורגן: "אני לא קורא הודעות טקסט בעבודה, אין לי התראות בכלל"
מנכ"ל ג'יי פי מורגן, ג'יימי דימון, חושף את סוד הריכוז שלו בעבודה, מזהיר מפני הסחות דיגיטליות וממשיך לתקוף את תרבות העבודה: "כשאני בפגישות, אני מרוכז רק באנשים שמולי"
מנכ"ל בנק ג'יי פי מורגן צ'ייס, ג’יימי דיימון, אחד מהמנהלים המשפיעים בעולם הפיננסים, גילה כי הוא כמעט ואינו משתמש בטלפון הנייד שלו בזמן העבודה, ובעצם לא קורא הודעות טקסט כלל במהלך היום. “אין לי התראות,” אמר דיימון “אם תשלחו לי הודעת טקסט במהלך היום, כנראה שלא אקרא אותה".
לדבריו, יש רק חריג אחד לכלל: ילדיו. "ההתראות היחידות שאני מקבל הן מהילדים שלי. זהו. כשאחד מהם שולח לי הודעה, אני רואה את זה". דיימון, בן 69, סיפר כי הוא אינו נושא את הטלפון עמו לפגישות כדי לשמור על ריכוז מלא. “כשאני הולך ברחבי הבניין או מגיע לפגישות, אני לא מחזיק את הטלפון עליי. הוא נשאר במשרד. לפני הפגישות אני קורא את מה שצריך לקרוא, וברגע שאני שם, אני מרוכז ב-100% באנשים שמולי ובמה שהם אומרים. אני לא מוסח ואני לא חושב על דברים אחרים".
עבור אחד המנהלים העמוסים בעולם, מדובר
בגישה חריגה, כמעט אנטי מודרנית, אך לדברי דיימון, זו הדרך היחידה לשמור על איכות קבלת החלטות בסביבה רוויית הסחות דעת. "המוח לא בנוי לעבור כל כמה דקות בין הודעות, מיילים, שיחות ודיונים", אמר בעבר.
"סגור את הדבר הארור הזה"
דיימון, שעומד בראש הבנק הגדול ביותר בארה״ב ובין המשפיעים בעולם העסקים הגלובלי, ידוע כאדם שמקפיד על משמעת עבודה קלאסית ונוקשה. באוקטובר, בכנס שנאם בו, הוא לא חסך במילים נגד השימוש בטלפונים ובאייפדים בזמן ישיבות: "אם אתה יושב מולי עם אייפד ונראה שאתה קורא מיילים או מקבל התראות, אני אגיד לך לסגור את הדבר הארור הזה", אמר לקול צחוק מהקהל.
- אלוני חץ: רכישת אחזקות ג'יי פי מורגן בקאר - הושלמה
- ג'יימי דיימון: "המשבר בבנקאות לא הסתיים"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לטענתו, שימוש במכשירים בזמן פגישה הוא חוסר כבוד ובזבוז זמן. "פגישה צריכה להיות עם מטרה ברורה", הסביר, "ואם אתה עסוק במיילים או בוואטסאפ, זה סימן שמשהו בתרבות העבודה שלך לא עובד". גישה זו עומדת בניגוד חריף לרוח התקופה, שבה סמארטפונים, הודעות מיידיות ועדכונים מתפרצים הפכו לחלק בלתי נפרד מהעבודה.
