ערב יום כיפור. 50 שנה לאותה מלחמה נוראית וההצלחה הצבאית המרשימה שנגבתה במחיר דמים – מצבה של ישראל אחר לגמרי. מצרים כבר מזמן אינה במעגל המלחמה עם ישראל, גם לא ירדן. כלומר, שתיים מתוך האויבות המסורתיות של ישראל מאז מלחמת השחרור לפחות, לא רק שאינן נלחמות בנו - במובנים מסוימים הן תלויות בישראל. בנוסף, יש לנו יחסי שלום עם מדינות המפרץ, יחסים מחוממים עם סודן ומדינות צפון אפריקה ועתה החולמים כבר רואים נורמליזציה מלאה עם סעודיה - המדינה שיחד עם מרוקו ומצרים מנהיגה את העולם הערבי – אבל רק השתיים הראשונות יכולות לקבוע את מעמדה של ירושלים בעולם הערבי. זה לא סתם שעם התחממות היחסים עם מרוקו לפתע גם שומעים על ערב הסעודית, שגם רוצה להמשיך ולקבל נשק אמריקאי כדי להתמודד עם איראן וגם רוצה לשמור על קרבתה לעולם המערבי העשיר.

שיחות השלום עם סעודיה צריכות לבוא דרך הקונטקסט המלא והוא כזה: עם דעיכת הגלובליזציה, ארצות הברית נסוגה מתפקידה כ"שוטר העולמי" שאותו ניהלה מאז מלחמת העולם השנייה וביתר שאת מאז קריסת ברית המועצות. וכשהיא אינה מתפקדת כמתווך הוגן וכשומרת ימית, מתחילות מלחמות אינטרסים מקומיות. זה קורה באפריקה, זה קורה בסין והים הסיני הדרומי וזה קורה גם אצלנו, במזרח התיכון, כשהעסקה הגרעינית מול איראן מדירה שינה מלא מעט עיניים, בהן ישראליות וסעודיות.

אפשר לומר שהתגבשות ה-BRICS - ארגון שכולל את ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה, הוא תוצאה של התנתקות זו, כשהכלכלות המתפתחות של העשורים האחרונים, מנסות לייצר בלוק שיאפשר להם לשרוד את הנסיגה באמצעות הגברת קשרים ושיתופי בינ"ל – בלוק שמבוסס על המדינות הבלתי תלויות בתקופת המלחמה הקרה. הניסיון שלהם לייצר מטבע דמוי אירו כנראה נועד להיכשל, אבל מדינות אלה יתחילו לסחור יותר במטבעות שלהם על חשבון הדולר. סעודיה ואיראן הודיעו על כניסתן לארגון וגם חידשו את היחסים הדיפלומטיים, אבל המדינות לא יהפכו לחברות טובות בקרוב.

השכונה שלנו מתפרקת 

נחזור אלינו. כאן, אצלנו בחצר האחורית, נמשכת המלחמה על הבכורה באסלאם בין איראן השיעית לבין ערב הסעודית הסונית ושומרת המקומות הקדושים באסלאם. הראשונה לגמרי נגד ארה"ב והשנייה לא לגמרי בעדה – אבל עדיין יודעת מי הכוח החזק בעולם ובפער. גם בעולם פוסט גלובלי, הדרך ללב המערב, עובר פיזית בתל אביב, שכוללת כמובן צינור נפט.

• הסכמי אברהם שמו את קזחסטן על המפה - היעד הבא של הישראלים
• סעודיה - האם הנורמליזציה קרובה או מתרחקת?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

נתחיל מזה שבשכונתנו המתפרקת, סעודיה היא יחסית עוגן יציב, שמצליח לשמור על שלטונו כבר עשרות רבות של שנים. כשמסתכלים על מצרים למשל, האינפלציה הגיעה שם לכמעט 40% בחודש שעבר והמצב הכלכלי כל כך חמור, שהנשיא המצרי א-סיסי, יוצא לבחירות במדינה. כנראה שא-סיסי ינצח בפער, אבל זה לא אומר שיהיה שקט במדינה, שעדיין לא באמת התאוששה מהאביב הערבי. תוסיפו לזה שכל גזרתה הדרומית מתחממת בגלל המלחמות באפריקה ולמצרים יש הרבה על הצלחת.

לפי מדדים בינ"ל, כלכלת ירדן אמנם מתחילה להתאושש על גבי התיירות הבינ"ל שחוזרת אחרי המגפה. עדיין, הקיום הירדני תלוי כולו בהסכם המים עם ישראל כדי לשרוד, אחרת הייתה סובלת מרעב המוני וקריסה משטרית. מה עם לבנון הקורסת, שעוד לא הצליחה לקבל את התמיכה מקרן המטבע הבינ"ל, אחרי 2019 וקריסת הכלכלה הלבנונית, כשלפי פרסומים בסוכנויות הידיעות, המטבע היחיד שבו משתמשים בלבנון הוא הדולר האמריקאי – וזה מבלי לדבר על הפיצוץ שהחריב את ביירות ב-2020. בלבנון סומכים גם על תיירות וגם על הוצאת הגז מהים בעקבות ההסכם עם ישראל, שיצילו את הכלכלה שם, שבינתיים ממשיכה לדעוך.

גם סוריה לא מצליחה להפסיק להילחם עם עצמה כבר יותר מעשור. סעודיה, עם השפעתה המרובה בעולם הערבי תהיה נכס חשוב במיוחד לישראל ותחזק את יכולתנו להגן על עצמנו ויחד נוכל לייצר רצף טריטוריאלי יציב יחסית, שבליבו ישראל. צינור סעודי גם יגרום לחיזבאללה לחשוב שבעתיים לפני הפצצה של טריטוריה ישראלית, מחשש לעורר עליהם את זעם הסעודים.

• נייקי דורכת במקום: המכסים מכבידים וסין ממשיכה להיחלש
• מטא תשיק שני מודלים חדשים של AI, "מנגו" ו-"אבוקדו"
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מאזן האימה: וושינגטון מאיימת בצעדי תגמול נגד ענקיות...

היתרונות של השלום עם סעודיה 

סעודיה היא כוח כלכלי עולה, כשלאחרונה עברה את רף כלכלת טריליון הדולר. האינפלציה שלה צפויה שנה הבאה לעמוד על כ-2% והצמיחה קרובה ל-4% לפי קרן המטבע הבינ"ל, כך שסעודיה, על דבי מחירי הנפט הגבוהים, מתאוששת ומתאוששת לא רע. ארמקו ממשיכה להיות מפלצת של ייצור נפט ואם הדיווחים נכונים בדבר בניית צינור שיעבור דרך ישראל, יהווה עוגן כלכלי חשוב.

אגב, רק החשיפה לנפט הזה אמור להוריד משמעותית את יוקר המחייה בישראל כשנוכל לקנות נפט במחיר דיסקאונט של עשרות אחוזים על מחיר השוק לשנים קדימה. כשהנפט והבנזין זולים, זה לבד מהווה זרז לפעילות עסקית ומוריד עלויות לכל אורך השדרה. אגב, במקביל לצינור נפט, אפשר גם לשים צינור מים לכיוון ההפוך או למכור לסעודים טכנולוגיות התפלה ובמקביל למכור להם טכנולוגיות חקלאיות.

גם החשיפה לכסף הסעודי ולקרן העושר הבלתי נגמרת שלה יכולה להביא לא מעט השקעות. בהתבסס על יחסיהם ארוכי הטווח עם קרן ויזן של מסיושי סאן, הסעודים יודעים שהתלות שלהם בנפט לא תוכל להימשך לנצח ומחפשים רק איפה לשים את הכסף. אבל זו חרב פיפיות, שיכולה להיות איום משמעותי.

קרן העושר הסעודית, PIF, המנהלת 700 מיליארד דולר אולי עושה סימני דולר בעיניים ללא מעט אנשי עסקים, אבל רק החודש ראשי הקרן הוזמנו לתת עדות בקפיטול, מחשש שהסעודים משתמשים בקרן ככלי להגברת השפעתו הבינ"ל של יורש העצר מומחד בן-סלמאן. כלומר, פיזור הכספים הבלתי מרוסן הצפוי יכול להוות סכנה.

הכסף הגדול הסעודי יכול להיות חרב פיפיות 

הכסף הגדול של הסעודים אמנם יבוא בהשקעות בהייטק ותעשיות מקומיות, דבר שעליו אפשר לברך אבל גם מחייב זהירות לחשיפה לסודות הן ביטחוניים והן עסקיים. מצד שני, הכסף הזה קונה גם טאלנט, בין אם זה מומחי סייבר, רופאים, מהנדסי שבבים, טייסים או כל מקצוע אחר בעל ערך, הסעודים יוכלו לשבור את השוק.

תחשבו על זה: אם קבוצות כדורגל מסוגלות להציע מיליארד דולר לשחקני כדורגל מוכרים, מה זה כמה עשרות מיליונים כדי לגנוב מפה יכולות של אלפי או עשרות אלפי בעלי מקצוע. זה נזיד עדשים. הם אפילו לא צריכים לעבור לגור בסעודיה. רק תדמיינו את אילת הופכת למטרופולין, שבה הסעודים משלמים לאנשים לגור ומחכירים מטוסים פרטיים שיטיסו כוח אדם הלוך ושוב באופן יומיומי עם המוני אנשי מקצוע שכה חסרים כבר עכשיו. ותוכלו להאשים את אלה שיציעו להם 500% או 1,000% יותר ממה שהם מרוויחים היום? אתם הייתם מוותרים על הזדמנות שכזו? אז הכסף אולי יישאר במדינה בצורת מיסים, אבל היכולות שיאבדו עלולות להיות קריטית.

על כן, וכדי שנוכל להפיק את המירב משלום עם סעודיה, צריך לראות שיחד עם הצעדים שיגבירו את שיתוף הפעולה בין המדינות, לא נמצא את עצמנו מסונוורים כל כך מהכסף הסעודי, שנמצא את עצמנו בחיסרון שעלול להיות קריטי.