שלמה גרינברג
צילום: משה בנימין
הטור של גרינברג

למה GE עשויה להמשיך לספק תשואה עודפת בשנים הבאות, מה הסיכון ב-AT&T ומה העתיד של GM?

על שלוש מניות דגל אמריקאיות שאיבדו את זוהרן, אבל ייתכן שעדיין מעניינות להשקעה
שלמה גרינברג |

החברות שהובילו את התעשייה האמריקאית ואת וול סטריט לאורך המאה ה-20, AT&T (סימול:T), ג'נרל מוטורס (סימול:GM) וג'נרל אלקטריק (סימול:GE), נאבקות להצליח ולהשתלב בשינויי מהפכת הטכנולוגיה:

אם איזשהו אנליסט, במהלך המאה ה-20, היה כותב ש-GE, שנוסדה ב-1892, GM, שנוסדה ב-1908 ו-AT&T, שנוסדה ב-1881, לא יכללו במדד הדאו ג'ונס במאה ה-21 ויעברו משבר הישרדות במהלך חילופי המאות, לבטח היה מפוטר מתפקידו. תחזיות כאלו לא עלו על הדעת. שלושת ענקיות התעשייה הללו, שהובילו בבטחה כל אוליגופול בתחומי עיסוקן, שהובילו את המאה ה-20 כ"חביבות המשקיעים", כמניות הכי מוחזקות בארה"ב ולאורך הכי הרבה שנים, התחילו לאבד את מעמדן לקראת סוף המאה הקודמת ובעיקר בשל "שיכרון הכוח" שגרם להנהלות להתעלם מהעולם התעשייתי-חברתי החדש שהחלה לייצר מהפכת הטכנולוגיה בתעשיות השונות ובמנהגי הצריכה.

בשנים בהן התרוצצנו ברחבי דרום-מזרח ארה"ב, גילינו שאין כמעט משקיע אחד שתיק ההשקעות שלו לא כלל את השלישייה הזו וברוב המקרים ירש מניות אלו מאביו ומסבו, "שלושת אלו", אמר לנו מנהל השקעות מקומי, "נמצאות בכל תיק שאני מנהל, לצד אגרות חוב ממשלתיות, כל היתר זה ספקולציות שמתואמות לאופי המשקיע". לקראת סוף המאה התחילה מהפכת הטכנולוגיה לשנות סדרי עולם כלכליים וחברתיים ולשלישייה הזו לקח זמן להפנים זאת, מה שהוביל את כל השלוש לבצע מספר סיבובים של רה-ארגון מאז שנות ה-80. לבצע רה-ארגון בחברות ענק גלובליות זה תהליך ארוך מאוד, מסובך מאוד ויקר מאוד. נספר על  מה שעבר על החברות מאז שנות ה-80 ונסיים בסקירת מצבה הנוכחי של AT&T שמנייתה התדרדרה לרמות המחיר של שנות ה-90 ומתרבות החששות שמאמא בל זקוקה לעוד ניתוח קוסמטי.

ג'נרל מוטורס (סימול:GM): 

בגדול אפשר לומר ש-GM נפלה, ב-2008, בשל ניהול פיננסי כושל בתקופה אתגרית אבל התהליך לקראת האירוע התחיל בתחילת שנות ה-80 שמאז החברה, בשל המבנה הבירוקרטי שלה, הייתה איטית מלהסתגל לשינויים בטעם הצרכנים והוציאה מכוניות שהצרכנים לא אהבו וכדי לממן עיסוקיה מכרה את חטיבת המימון הרווחית שלה, ה-CMAC (טעות שעליה במדויק חזרה GE בתחילת המאה הנוכחית).

GM הפסיקה למעשה להרוויח ב-2005 וברבעון הראשון של 2009 הגיעו ההפסדים ללמעלה מ-90 מיליארד דולר. מה שקרה בפועל במשבר 2008 היה שכאשר המכירות, ב-2008, צנחו היו לחברה עלויות קבועות ענקיות במיוחד בשל הוצאות פנסיה וביטוח רפואי נדיב לעובדים מה שהוביל לספירלה מהירה של הפסדים גדלים.

שלא תטעו, GM, כמו GE או T&AT, הבינה במדויק את מה שעושה מהפכת הטכנולוגיה והיו לה את כל הכלים הדרושים להתמודדות בשינויים. GM הוציאה לשוק, כבר ב-1996 את המכונית החשמלית הראשונה, ה-EV1   ואפילו מכרה 1117 מכוניות אבל ההנהלה החליטה שזה לא כדאי וסגרה (כמו נוקיה שהוציאה טלפון חכם לפני אפל והוחלט בפינלנד שזה לא ילך). תקראו, מעניין מאוד, מי חלם שכ-20 שנים מאוחר יותר TSLA תהיה שווה יותר מ-GM ופורד יחדיו,

משבר 2008 כאמור "שבר" את החברה. ברבעון האחרון של 2008 קבלה החברה מקרן ההצלה הממשלתית כ-12 מיליארד מענק ובתחילת 2009 הגישה בקשה לעוד 19.6 מיליארד. אבל במרץ 2009, העביר הנשיא אובמה, כשהוא מנצל את המשבר הקשה, תוכנית להצלת GM, שבימים כתיקונם איש בארה"ב, שכלכלתה מבוססת הקפיטליזם והשוק החופשי לא היה מעלה על דעתו אפילו להציע.

הנשיא הורה למנכ"ל GM, Rick Wagoner, להתפטר, דחה את הסיוע הנוסף, בסך 19.6 מיליארד, שביקשה GM והגיש תכנית לפיה תבקש GM ארגון מחדש (פשיטת רגל) בתמיכת הממשלה. בקיץ 2009 הוקמה חברה חדשה בשם "GM החדשה" שרכשה, במימון ממשלתי, את כול נכסי GM "הישנה" ואת הסימן המסחרי "GM" כאשר כול התחייבויות העבר נשארו ב-GM הישנה ששמה שונה ל MLC- Motors Liquidation Company, בבעלות הממשלה.

קיראו עוד ב"גלובל"

מניות GM הישנה נמחקו ואילו GM החדשה עברה גם היא לשליטת הממשלה. הפעולה הכי חשובה שעשה הנשיא אובמה הייתה לשכנע את מנכ"ל T&AT הפורש, Edward Whitacre, לקחת לידיו את הובלת GM החדשה. 

במהלך 2008-9-10 השקיע הממשל 66.7 מיליארד ב-GM. החברה הונפקה מחדש ב-2010 ולאורך 2013-15 מכרה הממשלה את מניותיה לציבור בסך של 58.6 מיליארד. בחמש השנים שעברו עד לסיום המכירות של המניות גבתה הממשלה 34.9 מיליארד במיסים מהחברה וקבלה דיווידנד שנתי כך שבשורה התחתונה הרוויחה הממשלה מהעסקה 26.8 מיליארד לפני דיווידנד וגם שמרה על מקומות העבודה של 1.2 מיליון עובדים. "Whitacre סיפק את הסחורה" צהלו המשקיעים והעובדה שמיליוני בעלי מניות של GM המקורית אבדו הכל, נשכחה.

Whitacre פרש לאחר ההנפקה של 2010, "החברה חזרה לעצמה", אמר לנשיא, "ואני עייף" ועבר לנהל את ארגון הצופים של ארה"ב. על זה אומרים, "Only in America".   

 

ספור הרה ארגון של GE:

נפילתה של חברת GE, חברת הדאו הראשונה וללא ספק החברה והמניה הנערצות ביותר בוול סטריט עד סוף המאה ה-20 (ביולי 2000 הגיעה המניה לשיא כול הזמנים, 360 דולר בתאום להיום), התחילה בקיץ 2001 וקשורה בקשר הדוק לחילופי המנכ"ל דאז, ג'ק וולש שהוביל את החברה 20 שנה, מ-1981 ל-2001. וולש הפך את החברה לקונגלומרט הגדול בעולם שניזון בעיקר מתעשיות הכוח, הציוד הרפואי, המדיה, הביטחון, הציוד החשמלי, מוצרי צריכה והפיננסים, אבל התחום הפיננסי היווה את עיקר ההכנסה - GE Capital היתה הרווחית ביותר.

וולש בחר 4 סגנים כיורשיו ולבסוף מינה את מנהל חטיבת הבריאות-רפואה, Jeffrey Immelt, כיורש. 16 שנים היה אימלט המנכ"ל והביא את החברה המפוארת לסף פשיטת הרגל פעמיים, ב-2008 הציל וורן באפט את GE וב-2019 שאז, סוף-סוף הבינה מועצת המנהלים שעל מנת להציל את החברה צריך להביא מנכ"ל מבחוץ, דבר שמעולם לא קרה והביאו את Lawrence Culp, האיש ששיקם בצורה מופלאה את Danaher (סימול:DHR), החברה החברה שהפכה מתחרה ל-GE. 

המעניין הוא ש-Immelt, מהרגע שנכנס למנכ"לות הבין מצוין לאן מובילה מהפכת הטכנולוגיה והחליט להתאים את ענקית התעשייה לשינויים הטכנולוגים עם דגש על ציוד רפואי, אנרגיה חילופית, תוכנה תעשייתית וכו וכדי לממן את המעבר הגדול החליט למכור את GE Capital. איך אומרים? "הכול היה נכון מלבד העיתוי".

GE יצאה ממשברי 2000-2003 ו-2008-9 מוכה קשה ודעתי האישית היא שאלמלא ההחלטה להביא את Culp ולמנות שוב מישהו שגדל בחברה, GE לא הייתה מצליחה לחזור. Culp החזיר את GE ועל כך כתבנו לא מעט בעבר. אני למדתי בזמנו את התנהלות Danaher תחת פיקודו של Culp בין 2001 ל-2014 (המניה עלתה פי 15) וכשהגיע ל-GE במצבה דאז כתבתי שאם מועצת המנהלים תאפשר לו לפעול הוא יהיה מסוגל להחזיר החברה לגדולתה. ב 2021 כתבנו ש GE תהיה אחת המניות המובילות בעשור הנוכחי ואני מאמין בכך גם היום.

AT&T: האם יהיה קאמבק?

מניית T ירדה לאחרונה לרמת המחיר של תחילת שנות ה-90, הסיבות להתדרדרות הזו העלו החששות בוול סטריט כי התופעה מזכירה את החששות שהתפתחו אז והיינו שם, בתקופתו של המנכ"ל Michael Armstrong שהוביל בין 1997 ל-2002. אבל לפני שנחזור לתקופת Armstrong צריך להבין את הרקע. 

AT&T, שבתחילת שנות ה-80 הגיעה למעמד מונופול כמעט בארה"ב, פורקה בשנת 1982 ל-9 חברות (8 "בנות" אזוריות ו"מאמא בל", AT&T המקורית שנשארה עם התקשורת הבינלאומית). הפירוק, שתחילה נראה מוצלח (בטח לבעלי מניות AT&T שקבלו 8 מניות חדשות בחינם שלאחר שנה החבילה כולה הייתה שווה פי 10) התברר בדיעבד כבעייתי בשל השינויים הטכנולוגיים (האלחוט והכבלים בעיקר) שפתחו את שוק התקשורת לתחרות עזה שהובילה את חברות התקשורת לסדרת רכישות ומיזוגים. בסיומם של תהליכי המיזוגים, ב-2005 רכשה אחת מחברות הבת, Southwestern Bell Company (אז בסימול:SBC), בהובלת אחד המנהלים הדגולים של ארה"ב, Edward Whitacre, את AT&T, שלא הצליחה להמריא מאז הפירוק, ב-16 מיליארד דולרים (כמעט הכול בעבור המותג) וזאת לאחר שרכש את רוב הבנות האחרות.

שמה של SBC שונה ל-AT&T. שאר הבנות נבלעו לתוך שתי חברות חדשות שנוצרו בעקבות ההתפתחויות באלחוט ובכבלים, ורייזון (סימול:VZ) וספרינט (היום חלק מסופטבנק היפנית). הסיבה להתדרדרותה של AT&T המקורית קשורה הייתה דווקא בניסיון לשקם את החברה. ב-1997 הביאו לחברה מנכ"ל חדש, Michael Armstrong. האיש הובא לחברה לאחר שתי הצלחות ענק בשיקומן של שתי חברות ענק, Hughes Electronics ו-Comcast.  Armstrong חזה במדויק להיכן מובילה מהפכת הטכנולוגיה את תעשיית התקשורת והחליט שהחברה תשנה מסלול ותכנס בעוצמה, באמצעות רכישות (שמומנו בהלוואות ובהחלפת מניות), לתחומי הכבלים והאלחוט.

וול סטריט אהבה זאת ובתוך שנה וחצי עלתה המניה ב-150%. בקיץ 1999 סיים למעשה Armstrong את תוכנית ההבראה ו"מאמא בל" הקשישה הפכה שוב לחברת התקשורת הגדולה בארה"ב. אלא שבתחילת 2000 התרסקה הבועה, המשק נכנס למיתון ו-T&AT "נתפסה" עם חובות ענק והכנסות בירידה תלולה. Armstrong הועזב ב-2002 וההתדרדרות המשיכה מה שהוביל למצב של 2005 (המניה ירדה ביותר מ-% 70) ואפשר ל- Whitacre לרכוש את החברה ב-16 מיליארד בלבד. SBC הפכה כאמור ל-T&AT. Whitacre פרש ב-2007 ואותו החליף בהצלחה יד ימינו,Randall Stephenson , שהוביל עד קיץ 2020 אז החליף אותו John Stankey שמוביל את החברה.

נראה היה ש AT&T נהנית מההתאוששות הכלכלית שהתחילה ב-2010 ואכן, בין תחילת 2010 לסוף 2019 עלתה המניה ב-60% לערך אלא שמאז אבדה המניה קרוב ל-60% כאשר  בשלושת החודשים האחרונים איבדה למעלה מ-30%.

הבעיות הגדולות קשורות באיבוד מינויים, בחוב גבוה מאוד (שעלול להביא לקיצוץ בדיווידנד הגבוה ולאחרונה בשמועות על בעיות זיהום שנגרמות מהכבלים שלה שמצופים בעופרת. לא עזרה העובדה שהאנליסט הבכיר Philip Cusick מג'י פי מורגן הוריד לאחרונה את המלצתו על החברה מ"קניה" ל"החזק" ולמרות שמניותAT&T נסחרות כיום לפי שווי נמוך היסטורית ב-JPMorgan לא מאמינים שיש סיכוי להתאוששות משמעותית וזאת מכיוון שהם רואים תיקונים חוזרים ונשנים כלפי מטה במנועי הצמיחה שלה, חטיבות האלחוט והסיבים. בנוסף, קובעים האנליסטים, יש את סביבת הריבית הגבוהה ולאחרונה החשיפה של הבעיות שמתפתחות סביב הזיהום שמייצרים כבלים מצופים עופרת.

החברה הכחישה השבוע את נושא הזיהום אבל נכון לרגע זה החששות גדולים. האופטימיים תולים תקוותם בכניסת ה- G5 אבל אותי מדאיגות יותר התחרות והחוב. כדאי לעקוב אבל מבחוץ.

 אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ. העושה במידע הנ"ל שימוש - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. הכתב עשוי להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.

סטארפייטרס ספייססטארפייטרס ספייס

המניה שהונפקה, זינקה כמעט 400% ונופלת היום ב-60%

ההנפקה הצנועה, היצע מניות מוגבל והיעדר הכנסות הפכו את סטארפייטרס לאחת המניות התנודתיות בשוק ומציבים סימני שאלה סביב השווי שנקבע לה בתוך ימים ספורים

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה חלל

חברת החלל האמריקאית סטארפייטרס ספייס (FJET) נכנסה בשבוע שעבר לשווקים הציבוריים בהנפקה ראשונית צנועה יחסית, אך בתוך ימים ספורים הפכה לאחת המניות התנודתיות ביותר בבורסות בארה״ב. ההנפקה, שגייסה כ־40 מיליון דולר, הציבה את החברה במרכז תשומת הלב, בעיקר בשל תנודות חדות במחיר המניה ובמחזורי מסחר גבוהים במיוחד.


סטארפייטרס החלה להיסחר בחמישי שעבר בבורסת NYSE American במחיר של 3.59 דולר למניה. כבר ביום המסחר הראשון זינקה המניה עד לרמה של 8.5 דולר, כאשר נרשמו תנודות חדות לשני הכיוונים וביום שני נרשם זינוק חריג של כ־371%, שהקפיץ את מחיר המניה לשיא של 31.5 דולר, לפני שמגמת המסחר התהפכה היום (שלישי), כאשר המניה נופלת בכמעט 60% למחיר של פחות מ-14 דולר.


סטארפייטרס מציגה את עצמה כחברה שמחזיקה ומפעילה את צי המטוסים העל־קוליים המסחריים הגדול בעולם. פעילותה מתבצעת ממרכז החלל קנדי בפלורידה, והיא מפעילה שבעה מטוסי F-104 סטארפייטר, דגם שיצא משירות בנאס"א כבר באמצע שנות ה־70.


שלוש שנים בלי הכנסות

החברה לא רשמה הכנסות בשלוש השנים האחרונות, ובשנת 2024 דיווחה על הפסד של 7.9 מיליון דולר. נתונים אלו ממקמים אותה כחברה בשלב מוקדם מאוד, שעדיין לא הוכיחה מודל עסקי יציב. מבנה המאזן של סטארפייטרס מסבך את המצב עוד יותר. לחברה הון עצמי שלילי, כך שההתחייבויות עולות על הנכסים. כתוצאה מכך, יחס מחיר להון של החברה עומד על מינוס כ־160, נתון חריג במיוחד בענף תעופה וביטחון, שבו היחס המקובל נע סביב 2.5–3.7.


גורם נוסף שמסביר את התנודות החריפות הוא היקף המניות הזמין למסחר. מתוך כ־21.7 מיליון מניות קיימות, רק כ־11.1 מיליון הוצעו לציבור בהנפקה. היצע מצומצם של מניות סחירות יוצר תנאים שבהם גם עסקאות בהיקף לא גדול גורמות לתנודות מחיר חדות.


שבביםשבבים

בנק אוף אמריקה: מכירות השבבים יעלו ב-30% ב-2026

בבנק צופים עשור של צמיחה מואצת בהובלת הבינה המלאכותית, עם עדיפות לחברות שבבים בעלות שולי רווח גבוהים ושליטה בשווקים קריטיים; מה האנליסטים חושבים על התמחור של אנבידיה?
אדיר בן עמי |

בסקירה עדכנית של בנק אוף אמריקה לשנת 2026, מצביע האנליסט ויווק אריה על כך שתעשיית השבבים נמצאת רק באמצע תהליך שינוי ארוך טווח. לדבריו, מדובר בגל טרנספורמציה שצפוי להימשך כעשור, כאשר הבינה המלאכותית מהווה את מנוע הביקוש המרכזי.

לפי התחזית, מכירות השבבים הגלובליות צפויות לצמוח בכ־30% בשנה הקרובה, ולראשונה לחצות רף של טריליון דולר בהכנסות שנתיות. אם התחזית תתממש, מדובר בנקודת ציון משמעותית עבור תעשייה שבעבר נחשבה מחזורית ותלויה בעיקר בצרכנות ובמחשוב אישי. אריה מדרג את חברות השבבים לפי שיעורי הרווח הגולמי, ומעדיף את אלה שמציגות מרווחים גבוהים ויציבים לאורך זמן. לטענתו, המרווחים משקפים לא רק יעילות תפעולית אלא גם כוח שוק.


ברשימת המועדפות שלו לשנת 2026 נכללות שש חברות גדולות: אנבידיה, ברודקום, לאם ריסרץ’, KLA, אנלוג דיבייסז וקיידנס. המכנה המשותף לכולן הוא שליטה חזקה בנישות שבהן הן פועלות, עם נתחי שוק שמגיעים לעיתים ל־70% ואף יותר.


שוק מרכזי הנתונים צפוי להגיע ליותר מטריליון דולר 

התחזית של בנק אוף אמריקה נשענת על גידול חד בהשקעות במרכזי נתונים. לפי ההערכות, שוק מערכות מרכזי הנתונים לבינה מלאכותית עשוי להגיע ליותר מ־1.2 טריליון דולר עד 2030, בקצב צמיחה שנתי ממוצע של כ־38%. עיקר הפוטנציאל טמון במאיצי AI, רכיבי החומרה שמבצעים את החישובים הכבדים, המוערכים כשוק של כ־900 מיליארד דולר. 

עם זאת, העלויות הגבוהות של תשתיות AI יוצרות גם זהירות. הקמה של מרכז נתונים בהספק של ג’יגה־ואט אחד עשויה לעלות יותר מ־60 מיליארד דולר, כאשר כחצי מהסכום מופנה ישירות לחומרה. השאלה המרכזית היא האם ההשקעה תצדיק את עצמה כלכלית. אריה סבור שלחברות הטכנולוגיה הגדולות אין באמת ברירה. לדבריו, ההשקעות הן גם התקפיות וגם הגנתיות: מצד אחד ניסיון לנצל הזדמנויות חדשות, ומצד שני מהלך שנועד להגן על פלטפורמות קיימות מפני תחרות עתידית.