נבחרת צרפת במונדיאל
צילום: חשבון נבחרת צרפת בטוויטר

לא כוחות: כמה שווה ההרכב המפלצתי של נבחרת צרפת?

ללא סוללת כוכבים כמו בנזמה, קאנטה פוגבה, קימפמבה ואנקונקו - צרפת עדיין שווה פי כמה מנבחרות גדולות אחרות. לאן זה ייקח אותה מול מרוקו והאם גם בלעדיהם היא תביא מונדיאל שני ברציפות? הנה המספרים  
איציק יצחקי | (2)

המונדיאל בקטאר הוכיח שהכסף לא מהווה ערובה להצלחה. הנה כך, שתי הנבחרות היקרות ביותר בעולם - נבחרות אנגליה וברזיל - כבר בבית. נבחרת מרוקו, אחת הנבחרת ה"זולות" במונדיאל הזה - כבר בחצי הגמר. ואם זה תלוי בה - היא תמשיך את המסע הקסום שלה גם הערב מול הענק הצרפתי.

יכול מאוד להיות שהחלומות של המרוקנים יסתיימו הערב, ולא רק בגלל התקציב, אלא בגלל הנבחרת שמולה - התקפה איימתנית שכוללת את השחקנים הטובים בעולם, והפעם רוצה ללכת עד הסוף לקרב הזה - בין מסי לאמבפה - שני השחקנים המרוויחים ביותר בעולם לפי פורבס, לפני רונאלדו וניימאר.

לפי מחקר שערך עיתון "CIES Football Observatory Weekly Post", במונדיאל הזה משחקים שחקנים בשווי של 15 מיליארד יורו. אנגליה ואחריה ברזיל בראש, צרפת השלישית - וקוסטה ריקה סוגרת את הרשימה. אתר Transfermarkt.DE הגרמני מסייע בבחינת השווי של שחקני הנבחרות ובכלל.

הנה השווי האמיתי של הרכב שחקני נבחרת צרפת, ממנו צריך להוציא שחקנים בכירים מאוד שלא המריאו למונדיאל והיו אמורים לשחק בהרכב. גם אליהם נתייחס בהמשך.

שווי הרכב נבחרת צרפת לפי שחקן (בסוגריים, גילו והמועדון אליו משתייך): 

הוגו לוריס (קפטן, 35, טוטנהאם): 7 מיליון יורו.

תיאו הרננדס (25, מילאן): 55 מיליון יורו.

דאיו אופמקאנו (24, באיירן מינכן): 50 מיליון יורו.

רפאל וראן (29, מנצ'סטר יונייטד): 40 מיליון יורו.

ז'ול קונדה (24, ברצלונה): 60 מיליון יורו.

אורליאן טשואמני (22, ריאל מדריד): 80 מיליון יורו.

אדריאן ראביו: (27, יובנטוס): 18 מיליון יורו.

אנטואן גריזמן (31, אתלטיקו מדריד): 25 מיליון ירו.

אוסמן דמבלה (25, ברצלונה): 60 מיליון יורו.

קיליאן אמבפה (24, פריז סן ז'רמן): 160 מיליון יורו.

אוליבייה ז'ירו (36, מילאן): 4 מיליון יורו.

והנה השווי האמיתי של שחקני מרוקו

מה צריך לדעת?

למה צריך לשים לב: אוליבייה ז'ירו הוא המבקיע הגדול ביותר של נבחרת צרפת ובעל השווי הנמוך ביותר, בשל גילו. בנוסף, לא נראה שפ.ס.ז' תשחרר את קיליאן אמבפה תמורת הסכום הזה.

אבל זה לא העניין: השווי האמיתי של השחקנים הוא הרבה יותר גבוה, בשל היעדרות כמה שחקני מפתח: קארים בנזמה בן ה-34 הוא לא רק כוכב בריאל מדריד, אלא גם בנבחרת. לפי האתר, שווי נע סביב 35 מיליון יורו.

תוסיפו לזה את הפציעות של אנגולו קאנטה מצ'לסי, פול פוגבה, לוקאס הרננדז (נפצע במהלך הטורניר עצמו), ואת ההיעדרות של שני הכוכבים - פרסנל קימפמבה וכריסטופר אנקונקו - תקבלו נבחרת עם שווי הרבה יותר גבוה. בינתיים, לא נראה שזה מזיז לדידייה דשאן, אלוף העולם, כקפטן הנבחרת וגם כמאמן, שזכה גם ביורו כשחקן והוכתר למאמן השנה בעולם ב-2018.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    ניתוח מעניין (ל"ת)
    מיקי 14/12/2022 19:29
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    הכל מכור מראש 14/12/2022 16:08
    הגב לתגובה זו
    לא משנה כמה השחקנים שלהם שווים, אי אפשר לנצח שופטים.
B2 (X)B2 (X)

10 הצבאות העשירים בעולם ואיפה ממוקם צה"ל?

מדינות העולם מגדילות את ההוצאות הביטחוניות לאור ריבוי המלחמות והמתחים, אז מיהם הצבאות העשירים בעולם - יש הפתעות 

הדס ברטל |

הוצאות הביטחון הן חלק משמעותי מתקציבים של מדינות וזה יילך ויגדל. מדינות נאט"ו יכפילו את תקציבי הביטחון שלהם ב-3-4 שנים, כשבמקביל קיימים חששות מהתלקחויות ועימותים גדלים. אנחנו אחרי סיום מלחמה ממושכת עם הישגים משמעותיים בכל הזירות. צה"ל הוכיח את עצמו במלחמה כשהוא גם הצבא הראשון שהתמודד בהצלחה עם איומי טילים, כטב"מים ורחפנים בהיקף גדול וממספר זירות. אין ספק שהכוח, מעמד והחוזקה של צה"ל מבין צבאות העולם עלה משמעותית, אבל כשבוחנים את החוזק לפי היקף ההשקעה הכספית, ישראל לא בטופ.   

הוצאות הביטחון בישראל מוערכות בכ-45 מיליארד דולר. ישנם דירוגים הממקמים את צה"ל במקום ה-12 ויש אפילו הממקמים אותו במקום 17. כנראה שמבחינת יכולות אנחנו בעשירייה המובילה

המחקרים והבדיקות על היקפי תקציבי הביטחון בעולם מציגים עלייה של 9% בהוצאות הביטחון בשנה שעברה לכ-2.72 טריליון דולר, כשהשנה זה צפוי להגיע ל-3 טריליון דולר. העלייה בתקציבי הביטחון היא התלולה ביותר מאז סוף המלחמה הקרה, ומיוחסת למתח הגובר באירופה, במזרח אסיה, במזרח התיכון ובמקומות נוספים בעולם. הנה עשרת הצבאות העשירים ביותר. 

1 #  ארצות הברית

תקציב ביטחון: 997 מיליארד דולר (2024)
אחוז מהתמ"ג: 3.4%
כוח אדם משוער: כ-2.1 מיליון כולל מילואים (1.33 מיליון פעילים)

ארצות הברית ממשיכה להוביל את העולם וחלק מזה הוא בזכות הצבא החזק שלה. היא משקיעה יותר מכל מדינה אחרת, היא מפתחת יותר מכל מדינה אחרת והיא מתכננת עכשיו "כיפת זהב" - סוג של "כיפת ברזל". שלנו, רק הרבה יותר גדולה-רחבה ועם הרבה יותר כלים. 

אסיסי נשיא מצרים
צילום: מצרים

בדרך למלחמה? המתיחות בין מצרים לאתיופיה בשיא חדש

מצרים רואה בסכר שבונה אתיופיה איום קיומי, כאשר הנילוס מספק לה 90% מתצרוכת המים שלה ומהווה עורק חיים לחקלאות ולכלכלה המצרית
אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אתיופיה מצרים
המתיחות בין מצרים לאתיופיה מגיעה לשיא חדש, כאשר מצרים שולחת כוחות צבא לסומליה במה שנראה כמהלך להרתעת אתיופיה. המאבק ארוך השנים בין שתי המדינות על השליטה בנהר הנילוס מתעצם, כאשר בניית סכר הרנסנס האתיופי מאיימת על מקור המים החיוני של מצרים. במוקד הסכסוך עומד כאמור סכר הרנסנס, פרויקט ענק שאתיופיה החלה לבנות ב-2011 על הנילוס. הסכר, שעלותו מוערכת ב-4.2 מיליארד דולר, נועד לייצר חשמל ולתמוך בפיתוח הכלכלי של אתיופיה. אולם, מצרים רואה בו איום קיומי, שכן הנילוס מספק לה 90% מתצרוכת המים שלה ומהווה עורק חיים לחקלאות ולכלכלה המצרית. בנוסף לכך, הנילוס מהווה סמל תרבותי ולאומי עמוק במורשת המצרית והאתגר מתעצם נוכח הגידול הדמוגרפי המהיר של מצרים, עם תוספת של כשני מיליון תושבים מדי שנה, מה שמגביר את הלחץ על משאבי המים המוגבלים של המדינה. המתיחות החריפה לאחרונה עם הסכם שחתמה אתיופיה עם סומלילנד לפיו היא החכירה לאדיס אבבה רצועת חוף באורך 20 ק"מ באזור מפרץ עדן - למשך 50 שנה, מה שמעניק לה גישה אסטרטגית למפרץ עדן. מצרים, בתגובה, שלחה כוחות מיוחדים וציוד צבאי לסומליה, במסגרת הסכם שיתוף פעולה חדש. מהלך זה נתפס כניסיון להרתיע את אתיופיה ולחזק את עמדתה של מצרים באזור. למרות האיומים מצד מצרים בעבר, כולל רמיזות על אפשרות להפציץ את הסכר, נראה כי פתרון צבאי ישיר אינו סביר. המרחק הגיאוגרפי והמגבלות הצבאיות מקשים על מצרים לפעול ישירות נגד הסכר. במקום זאת, מצרים מנסה לגייס תמיכה בינלאומית ולהפעיל לחץ דיפלומטי על אתיופיה. ניסיונות קודמים להגיע להסכם שיאפשר לשתי המדינות ליהנות ממי הנילוס לא צלחו. עם זאת, ההשלכות האפשריות של עימות צבאי והחשיבות האזורית של שתי המדינות מגבירות את הלחץ הבינלאומי למציאת פשרה. בינתיים, המתיחות ממשיכה לעלות, כאשר שתי המדינות מנסות לחזק את עמדותיהן האסטרטגיות באזור.

המשמעויות עבור ישראל

עד כה, ישראל בחרה לנקוט עמדה ניטרלית במשבר בין מצרים לאתיופיה, תוך הבעת תמיכה בפתרון שיטיב עם שני הצדדים. גישה זו נובעת ממספר שיקולים: הרגישות הגבוהה של הסכסוך, היעדר יתרון יחסי בתיווך לעומת גורמים בינלאומיים אחרים, והמגבלות המעשיות ביכולתה של ישראל להציע פתרונות למשבר המים. יתרה מזאת, העמדה הזו תואמת את גישתה של ישראל בסכסוכים אחרים באזור, כמו המחלוקת בין הכנסיות המצרית והאתיופית בירושלים. למרות זאת, ישראל עלולה להיגרר למעורבות בסכסוך בעל כורחה. בעבר, היו דיווחים על בקשות מצריות לישראל להפעיל את השפעתה באתיופיה, וכן שמועות על מעורבות ישראלית בהגנה על הסכר - טענות שהוכחשו רשמית. מעורבות כזו עלולה לפגוע בתדמיתה של ישראל במצרים, שם כבר קיימות תיאוריות קונספירציה על מעורבות ישראלית נגד האינטרסים המצריים. עם זאת, בטווח הארוך, אם וכאשר יושג הסדר בין מצרים לאתיופיה, ישראל עשויה למלא תפקיד חיובי בשיתוף פעולה אזורי. הידע והטכנולוגיה הישראליים בתחומי המים והחקלאות יכולים לתרום משמעותית לפיתוח האזור. הקשרים האסטרטגיים של ישראל עם מצרים בתחום האנרגיה, כמו גם ההתקרבות לסודאן, מספקים בסיס פוטנציאלי לשיתופי פעולה עתידיים.