הבנק השוויצרי לומברד אודייר: "אנו נותרים במשקל יתר על סחורות"
"המצב בשווקים לצד רמות המלאי הנמוכות הופכים אותנו ליותר חיוביים על נפט, זהב ונחושת" כך מעריכים בבנק השוויצרי
לומברד אודייר, הבנק השוויצרי המתמחה בבנקאות פרטית וניהול הון, אופטימי לגבי עתידו של שוק הסחורות.סטפן מונייה, מנהל ההשקעות הראשי של לומברד אודייר פרסם תחזית למחירי הסחורות על רקע המצב בשווקים: "אפילו לאחר הנפילות האחרונות, מחירי הסחורות, לפי מדד הסחורות של S&P עדיין נמצאים 22% מעל המחירים באותו זמן בשנה שעברה. מאז פרוץ המלחמה באוקראינה השקענו בסל רחב של סחורות כולל באנרגיה, מתכות תעשייתיות וזהב. אנו נותרים בפוזיציה של משקל יתר ככלי גידור נגד אינפלציה וסיכונים גיאו-פוליטיים, כולל הסיכון של מהלך נקמה רוסי כנגד הצעדים החדשים שהמערב מוביל ולעלייה במחירי הנפט כתוצאה מכך."
מונייה מוסיף, "מתכות תעשייתיות נהנות מגורמי צמיחה מבניים למרות מחזוריות הצמיחה המדאיגה: פרויקטי תשתית וייצור סוללות בעקבות המעבר לאנרגיות ירוקות. שווקים הדוקים וממוקדי אספקה לצד רמות מלאי נמוכות שהופכות אותנו ליותר חיוביים על נפט, זהב ונחושת במהלך השנה הזו, אפילו יותר מתחזיות הקונצנזוס. כמובן שמחירי הסחורות תמיד נפלו בתקופות של הרעה במצב הכלכלי, ואם הסבירות למיתון חמור בארה"ב תעלה – ואנו חושבים שזה סיכון בהסתברות של 30% - אנו נבצע הערכה מחדש של הפוזיציה שלנו."
מפת התרחישים של לומברד אודייר
בתרחיש הבסיס של מיתון עדין שבו תהיה פגיעה מתמשכת באספקה בשווקי האנרגיה מעריך מונייה את מחיר הנפט ב-120 דולר לחבית בעקבות ההורדה של 2 מיליון חביות ליום באספקה מרוסיה ומענה חלקי מצד יצרניות הנפט האחרות. במצב כזה הנחושת צפויה לעמוד על 10,000 דולר לטון כשהביקוש הסיני עולה והאיחוד האירופי אף הוא מעלה ביקוש. הזהב בתרחיש הזה עומד על 1900 דולר לאונקיה.
בתרחיש של מיתון עדין והפסקת אש או סיום המלחמה באוקראינה לומברד אודייר חיוביים בעיקר על נחושת לה הם צופים מחיר של מעל 11 אלף דולר לטון כשחבית נפט ואונקיה של זהב עומדים על 100 דולר ו-1800 דולר, בהתאמה.
- בנק עם שורשים אפלים: הבנקאות הנאצית בשואה
- עמלות, כרטיס אשראי והטבות נוספות: מה הבנקים השונים מציעים לצעירים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בתרחיש שבו יש מיתון עדין והמלחמה באוקראינה מחריפה, יחד עם סנקציות חריפות על רוסיה הנפט צפוי לעלות ל-150 דולר לחבית ומשם לרדת ל-70 דולר לחבית, לפי מונייה. בעקבות ירידה של 4-5 מיליון חביות ביום באספקה של רוסיה לשוק העולמי ומנגד לאחר מכן ירידה בביקוש בעקבות ההאטה הגלובלית. הנחושת בתרחיש כזה תעמוד על 7000 דולר לטון ובריחת המשקיעים לזהב צפויה להקפיצו למעל 2000 דולר לאונקיה.
בתרחיש של מיתון חמור בעקבות צעדים חריפים של הפד התחזית של לומברד אודייר לכל סל הסחורות היא שלילית יותר כשהנפט צפוי לעמוד על מתחת ל-100 דולר לחבית בעקבות ירידה בביקוש, הנחושת על 7000 דולרים והזהב יעמוד על מתחת ל-1700 דולר לאונקיה ובהמשך מצבו צפוי להשתפר ולעבור להמלצת משקל יתר.
לומברד אודייר הינה קבוצת בנקאות שוויצרית פרטית ועצמאית הנמצאת בבעלות שבעה שותפים המנהלים אותו. הבנק הוקם לפני 225 שנים, והוא בעל היסטוריה ארוכה של חדשנות ומומחיות בניהול עושר והשקעות. הבנק מנהל כיום 381 מיליארד דולרים. הבנק נחשב לאחד מהגופים הפיננסיים המובילים בתחום הקיימות, והמודלים הכלכליים שלו תואמים באופן מלא ליעדי הפיתוח בר הקיימא של האו"ם. לבנק 28 נציגויות בעולם ב-23 מדינות, ולו כ-2,500 עובדים.
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”
הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי".
לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית.
הדיון מסתכל אחורה
הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב".
שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה.
תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות”
יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.”
- שינוי חד בחוקי ההגירה וההתאזרחות בגרמניה
- גרמניה חותמת על הסכם הגנה נגד רחפנים עם סטארט-אפ מקומי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית
הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות.
בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”.
אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה
בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו
לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68% להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.
מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.
הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.
האסטרטגיה היא לב הסיפור
הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.
- מילד שקט שסובל מבריונות ל"מלך העולם" וזה לא טראמפ
- הדרך לטריליון דולר: האם אילון מאסק יגיע ליעד?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.
