הובר ורוזוולט
צילום: Architect of the Capitol
כשבגרוש היה חור

מלחמת הסחר הגדולה - מעזרה כלכלית לשפל כלכלי עמוק

 על מי מגנים מכסים ובמי הם פוגעים? איך מתפתחת מלחמת סחר ולמה נשיא ארה"ב, הרבט הובר העביר את חוק המכסים -  סמוט-האולי? 

רועי גרון | (5)
נושאים בכתבה אינטר מלחמת סחר

והיום סיפור על מלחמה, מלחמה שלא נהרגו בה אנשים אבל היא יצרה הרס גדול כלכלה העולמית, מלחמת סחר. 

 

במסע הבחירות של 1928 המועמד לנשיאות הרברט הובר מבטיח לעזור לחקלאות. הוא מציע לעשות זאת על ידי העלה של המכסים למוצרים חקלאיים שמיובאים לארה"ב והורדה של מכסים על מוצרי תעשייה. הדבר אמור לעזור לחקלאים גם בכך שמחיר התוצרת החקלאית יעלה וגם בכך שיהיה להם יותר קל לקנות מוצרים תעשייתים, כמו מכונות וטרקטורים והעלויות שלהם יפחתו. הדרישה של החקלאים אגב, לא הייתה מופרכת מאחר והמצב הקיים באותן השנים היה שמכסים על תוצרת חקלאית היו נמוכים בממוצע בחצי מהמכסים על סחורות תעשייתיות. לאחר ניצחונו של הובר בבחירות, עוד טרם הושבע לנשיא, החל וויליס האולי, נציג רפובליקני בבית הנבחרים ויושב ראש הוועדה הכלכלית, בישיבות לגיבוש רפורמה במכסים. המטרה איתה יצא האולי לדרך הייתה להשוות את המכסים על תוצרת חקלאית לאלו על מוצרים תעשייתיים, על ידי העלאת מכסים על תוצרת חקלאית והורדת מכסים על מוצרים תעשייתיים. 

 

הוקמה ועדה לבחינת הנושא ונפתחה הדלת למי שמעוניין בכך לשטוח את טענותיו לגביי הצורך בהעלאת או הורדת מכסים. בפני הוועדה הופיעו המון אנשים, כמה המון? נכתבו אחד עשר אלף דפים של עדויות במשך 43 ימי עבודה בהם התכנסה הוועדה. לא רק חקלאים הגיעו. הגיעו גם תעשיינים קטנים ובינוניים. למעשה רוב העדויות בוועדה היו של תעשיינים ורובם הגדול ביקשו שיעלו את המכסים על התוצרת אותה הם מייצרים, התעשיינים והחקלאים קיוו שללא תחרות מיצרנים מחוץ לארה"ב המכירות שלהם יעלו כמו גם המחירים שהם יכולים לגבות מהצרכנים. כשסיימה הוועדה את עבודתה, החוק הפך לחוק שבעיקר מעלה מכסים ופחות חוק שמאזן אותם. בתחילת 1929 עלה חוק המכסים לאישור בית הנבחרים ולא התקבל, החוק היה חוק בעייתי שהחטיא את המטרה שלו ובצדק לא עבר.

החוק יכול היה להיקבר בשלב הזה אבל אז קרה דבר שאיש לא חזה והבורסה התרסקה את ההתרסקות הגדולה של 1929. היה ברור לכולם שהמצב לא טוב, העם ציפה מהנבחרים שלו לעשות משהו, לא חשוב מה? העיקר שיעשו מאמץ להגן על העסקים האמריקאים בשוק שהחל לקרטע. אז כבר היה קל יותר להעביר חוק כזה ואכן החוק הועבר לסנאט. העברת החוק בסנאט הוטלה על הסנאטור ריד סמוט. סמוט היה אחד משני הסנאטורים של מדינת יוטה. ביוטה הייתה חקלאות של סלק סוכר שנפגעה מיבוא זול מקובה באותה התקופה. הסנאטור סמוט ניסה לדאוג לבוחרים שלו ביוטה. קומקאי מפורסם באותה התקופה אמר "יש מאה ועשרים מיליון אוכלי סוכר בארה"ב וכאלף ומאתיים מגדלי סוכר ומה עושה סמוט? הוא מקדיש את הקריירה הפוליטית שלו ללהפוך את הסוכר יקר יותר עבור אותם מאה ועשרים ומיליון". חוץ מסמוט כל סנאטור בסנאט ניסה להעלות את המכסים על התעשייה שפעלה במדינה שלו, וכך חוק המכסים הפך מחוק שמאזן מכסים לחוק שמעלה אותם עוד ועוד.

 

לאחר שהחוק עבר לאישור הנשיא, 1028 כלכלנים שלחו בקשה לנשיא הובר שלא לחתום על החוק, ולממש את זכותו להטיל עליו וטו, ביניהם 179 פרופסורים לכלכלה. בנוסף תעשיינים כמו הנרי פורד ואחרים התחננו בפני הנשיא הובר שלא לחתום על החוק מחשש למלחמת סחר ועצירת הסחר העולמי. למעשה עוד לפני שהחוק נחתם כבר פרצה מלחמת הסחר. קנדה שהייתה השותפה הגדולה ביותר למסחר של ארה"ב החלה להעלות מיסים על סחורות אמריקאיות ולהוריד מיסים על יבוא של סחורות משאר רחבי האימפריה הבריטית. אך זה לא עזר וביוני 1930 'חוק המכסים סמוט-האולי' עבר ואושר על ידי הובר,

המס על 20 אלף סחורות עלה והמכס הממוצע על סחורות עלה לשיעור של 59.1%, השיעור הגבוה ביותר משנת 1830, מאה שנים לפני כן. 

 

התגובה לא איחרה לבוא מדינות רבות בחרו להעלות את המיסים על סחורות אמריקאיות כל אחת מהן מנסה לפגוע בארה"ב באופן שיכאיב לה ביותר, בריטניה, אבירת הסחר החופשי העלתה ב-100% את המכסים באופן ספציפי על סחורות מארה"ב. ספרד, שנפגעה מאוד בעקבות העלאת המכס על תירס, העלתה את המכס על מכוניות אמריקאיות ב-150% ובכך למעשה נפסק כמעט לחלוטין יבוא מכוניות אמריקאיות לספרד. כך עשו גם איטליה, צרפת ואוסטריה שבחרו לפגוע ספציפית בתעשיות אמריקאיות מצליחות כמו תעשיית הרכב ומכשירי הרדיו.

אפילו חוקים נגד רכישת סרטים הוליוודים חוקקו והעלו את המס עליהם. בשוויץ שנפגעה מהעלאת המס על שעונים שוויצרים שהיתה באותן השנים תעשייה שהעסיקה 10% מהעובדים במדינה החרימו אנשי העסקים והציבור הכללי מוצרי תעשייה אמריקאית כאקט פטריוטי. בסה"כ 60 מדינות ברחבי העולם הגיבו במכסי מגן משלהן. המצב החמיר כל כך עד שבחבר הלאומים ביקשו מארה"ב "הפסקת אש" במלחמת הסחר, שם חששו שהפגיעה בסחר העולמי פוגעת בשלום העולמי השברירי של אחרי המלחמה מאחר וככל שמדינות סוחרות יותר האחת עם השנייה האינטרס להילחם אחת בשנייה פוחת. אך ללא הועיל מלחמת הסחר המשיכה להשתולל.

קיראו עוד ב"גלובל"

 

'חוק המכסים סמוט-האולי' נחשב לאחת הסיבות לכך שהשפל הגדול היה כל כך גדול הוא לא היה הסיבה לשפל הוא כנראה היה אחד מהרבה סיבות שהוא נמשך זמן רב כל כך אבל הוא תרם להידרדרות הכלכלה העולמית ובעיקר להתגברות הלאומיות בעולם שלא מזמן יצא ממלחמת העולם הראשונה.

 

 

מקורות:

 

https://www.economist.com/christmas-specials/2008/12/18/the-battle-of-smoot-hawley

 

https://www.investopedia.com/terms/s/smoot-hawley-tariff-act.asp

 

https://www.cfr.org/blog/twe-remembers-herbert-hoover-signs-smoot-hawley-tariff-law

 

https://en.wikipedia.org/wiki/Smoot–Hawley_Tariff_Act

תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    כול הכלכלה העקומה שיש ויש פקידים שדואגים מאוד מה י 13/03/2021 23:23
    הגב לתגובה זו
    כול הכלכלה העקומה שיש ויש פקידים שדואגים מאוד מה יהיה אני חושב. אם הם לא היו היה יוצר טוב כול הפקידים נמצאים בתפקידים הכי גבוהים וכול הכלכלה עקומה. אם לא היו מה היה קורה. או יותר טוב או נו או מה שעכשיו אז אולי שיעופו
  • 4.
    כתבה מעניינת (ל"ת)
    גבי 13/03/2021 20:57
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    מעניין מאוד (ל"ת)
    יעקב 13/03/2021 20:45
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    הצונמי בדרך לפגיעה בחופים....כמה הזעקות אנשים צריכים... (ל"ת)
    היסטוריה תמיד חוזרת 12/03/2021 19:02
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    יחזקאל 12/03/2021 18:11
    הגב לתגובה זו
    המניות יקרות מאוד בממוצע ועליית התשואות באגח יכולה להפיל חזק את השוק
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

ג'יימי דימון, מנכ"ל JPMorgan. קרדיט: רשתות חברתיותג'יימי דימון, מנכ"ל JPMorgan. קרדיט: רשתות חברתיות

מנכ"ל ג'יי פי מורגן: "אני לא קורא הודעות טקסט בעבודה, אין לי התראות בכלל"

מנכ"ל ג'יי פי מורגן, ג'יימי דימון, חושף את סוד הריכוז שלו בעבודה, מזהיר מפני הסחות דיגיטליות וממשיך לתקוף את תרבות העבודה: "כשאני בפגישות, אני מרוכז רק באנשים שמולי"

רן קידר |
נושאים בכתבה JP Morgan

מנכ"ל בנק ג'יי פי מורגן צ'ייס, ג’יימי דיימון, אחד מהמנהלים המשפיעים בעולם הפיננסים, גילה כי הוא כמעט ואינו משתמש בטלפון הנייד שלו בזמן העבודה, ובעצם לא קורא הודעות טקסט כלל במהלך היום. “אין לי התראות,” אמר דיימון “אם תשלחו לי הודעת טקסט במהלך היום, כנראה שלא אקרא אותה".

 לדבריו, יש רק חריג אחד לכלל: ילדיו. "ההתראות היחידות שאני מקבל הן מהילדים שלי. זהו. כשאחד מהם שולח לי הודעה, אני רואה את זה". דיימון, בן 69, סיפר כי הוא אינו נושא את הטלפון עמו לפגישות כדי לשמור על ריכוז מלא. “כשאני הולך ברחבי הבניין או מגיע לפגישות, אני לא מחזיק את הטלפון עליי. הוא נשאר במשרד. לפני הפגישות אני קורא את מה שצריך לקרוא, וברגע שאני שם, אני מרוכז ב-100% באנשים שמולי ובמה שהם אומרים. אני לא מוסח ואני לא חושב על דברים אחרים". 

עבור אחד המנהלים העמוסים בעולם, מדובר בגישה חריגה, כמעט אנטי מודרנית, אך לדברי דיימון, זו הדרך היחידה לשמור על איכות קבלת החלטות בסביבה רוויית הסחות דעת. "המוח לא בנוי לעבור כל כמה דקות בין הודעות, מיילים, שיחות ודיונים", אמר בעבר.

"סגור את הדבר הארור הזה" 

דיימון, שעומד בראש הבנק הגדול ביותר בארה״ב ובין המשפיעים בעולם העסקים הגלובלי, ידוע כאדם שמקפיד על משמעת עבודה קלאסית ונוקשה. באוקטובר, בכנס שנאם בו, הוא לא חסך במילים נגד השימוש בטלפונים ובאייפדים בזמן ישיבות: "אם אתה יושב מולי עם אייפד ונראה שאתה קורא מיילים או מקבל התראות, אני אגיד לך לסגור את הדבר הארור הזה", אמר לקול צחוק מהקהל. 

לטענתו, שימוש במכשירים בזמן פגישה הוא חוסר כבוד ובזבוז זמן. "פגישה צריכה להיות עם מטרה ברורה", הסביר, "ואם אתה עסוק במיילים או בוואטסאפ, זה סימן שמשהו בתרבות העבודה שלך לא עובד". גישה זו עומדת בניגוד חריף לרוח התקופה,  שבה סמארטפונים, הודעות מיידיות ועדכונים מתפרצים הפכו לחלק בלתי נפרד מהעבודה.