מחירי הנפט עולים במסחר באסיה אחרי שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מודיע שהוא מורה על חסימה של כל מכליות הנפט שמוטלות עליהן סנקציות ונכנסות או יוצאות מוונצואלה. ברנט עולה ב 70 סנט ל 59.62 דולר לחבית, ונפט אמריקאי מסוג מערב טקסס עולה ב 73 סנט ל 56.00 דולר לחבית. הסוחרים מתמחרים אפשרות לפגיעה ביצוא הוונצואלי, תוך שהם עדיין מחכים לראות איך אוכפים את המהלך והאם הוא יישאר מוגבל לכלי שיט תחת סנקציות או יתפשט גם לאחרים.

חסימה ימית בפועל מתחילה מהובלה וביטוח

לא ברור איך טראמפ מטיל את החסימה ומה בדיוק תהיה מעורבות משמר החופים, אבל כבר בשבוע שעבר ארצות הברית יירטה ותפסה מכלית תחת סנקציות מול חופי ונצואלה. מאז מתפתח אמברגו בפועל, כשמכליות טעונות עם מיליוני חביות נשארות במים הוונצואליים כדי לא להסתכן בתפיסה, וחלק מכלי השיט מבצעים פרסה ומתרחקים. במקביל, השוק מנסה להבין אם החסימה נשארת ממוקדת רק בכלי שיט שכבר סומנו בסנקציות, או שהיא תתגלגל גם לתנועה של ספינות אחרות שמעמיסות נפט במדינה. 

בשטח, מספיק חשד ליירוט כדי שהמובילים יתחילו לנהל סיכון. מפעילי ספינות מעדיפים לא להיתקע ימים מול חוף תחת מעקב, וחלקם פשוט נמנעים מלעלות על הקו. זה גורר פחות הצעות הובלה זמינות, יותר דרישות לביטוח ולכיסוי משפטי, ומסלול אספקה פחות צפוי. גם כשהנפט כבר טעון, אי הוודאות גורמת לעיכובים במסירה, והפער הזה מתורגם מיידית לפרמיית סיכון במחיר. בצד השני של העסקה, קונים לא מוותרים על הסחורה בחינם, אבל נוטים לדרוש הנחות עמוקות יותר כדי לפצות על הסיכון לעיכוב או הסתבכות, מה שמכביד על ההכנסות של ונצואלה גם אם חלק מהחביות עדיין יוצאות.

לתמונה הזו נכנסת גם מתקפת הסייבר שמפילה השבוע מערכות ניהול מנהלתיות של חברת הנפט הממשלתית פדוסה. כשמערכות מנהלתיות לא מתפקדות, קשה יותר לסגור ניירת, תיאומים ושחרור מטענים בקצב רגיל, וזה מצטבר בדיוק בנקודת הזמן שבה כל שרשרת ההובלה מתכווצת. התוצאה היא לחץ תפעולי כפול, גם בים וגם על הקרקע, שמחזק את התחושה בשוק שהבעיה היא לא ביקוש אלא זרימה, ומספיק שיהיה צוואר בקבוק כדי לראות תגובה במחיר.

• מהפכה בשוק הקנאביס? טראמפ שוקל להוריד את הסיווג הפדרלי - מה המשמעות?
• הפד חותך, טראמפ בוחר - השוק כבר מתמחר את יו"ר הפד הבא
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

וונצואלה קטנה בעולם, אבל החביות שלה רגישות והעקיפות נסגרות

ונצואלה תופסת פחות מ-1% מהתפוקה העולמית, אבל היא נשענת כמעט לגמרי על יצוא נפט כמקור הכנסה, ובאחד הדיווחים מצוין שלפחות 95% מההכנסות מחו"ל מגיעות ממכירות נפט. סין היא הקונה הגדולה ביותר, והנפט הוונצואלי הוא בערך כ-4% מהיבוא הסיני, עם משלוחים בדצמבר שמכוונים לממוצע של יותר מ-600 אלף חביות ביום. 

חלק מהזרימה לסין נשען על ספינות שמטשטשות מקור כדי לעקוף סנקציות, ובדיווח נוסף מוסבר שהקנייה נעשית דרך בתי זיקוק פרטיים קטנים ועצמאיים בסין, בעיקר במחוז שנדונג. בתוך התמונה הזו, הסנקציות על ספינות פוגעות בדיוק בצוואר הבקבוק, ובקבוצת ראפידן מעריכים שכ-30% מיצוא הנפט של ונצואלה כבר נכנס לסיכון בגלל צעדי הסנקציות, בערך 300 אלף חביות ביום. 

חשוב גם לציין שהסיפור לא אחיד, לא כל המכליות שמובילות נפט מוונצואלה נמצאות תחת סנקציות, וחברות מסוימות כמו שברון משתמשות בכלי שיט מורשים שלהן. במקביל מתרחב השימוש בצי צללים, ומאז סנקציות האנרגיה ב 2019 סוחרים ובתי זיקוק נעזרים במכליות שמסתירות מיקום ובכלי שיט שסומנו בעבר בגלל הובלת נפט איראני או רוסי, כשנכון לשבוע שעבר יותר מ-30 מתוך 80 ספינות במים הוונצואליים או בדרך לשם נמצאות תחת סנקציות.

• קומפיוג'ן מזנקת 15%, מיקרון ב-2.6% אמזון ב-1.4% - מה קורה בחוזים?
• כלכלת ה-K בארה״ב מתחדדת: הגדולות ממשיכות קדימה והקטנים נלחצים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• אילון מאסק = 2 מיליון ישראלים = 1 מיליון אמריקאים

ההסלמה מוסיפה פרמיית סיכון, לצד שוק שכרגע מסופק

המהלך מגיע עם מעטפת צבאית שמגבירה אי ודאות. לפי דיווחים הועברו אלפי חיילים וכמעט תריסר ספינות מלחמה לאזור כולל נושאת מטוסים, והתקיימה סדרת תקיפות אוויריות של ארצות הברית נגד כלי שיט קטנים באזור, לצד אמירה של טראמפ שתקיפות יבשתיות צפויות להתחיל בקרוב. טראמפ מציג את המהלך כחלק ממאבק בטרור, הברחות סמים וסחר בבני אדם, וכותב שהמשטר בוונצואלה הוגדר ארגון טרור זר. 

בדיווח נוסף מצוין שהממשל מציג יעד של צמצום זרימת סמים ושיבוש ארגוני פשיעה חוצי גבולות, כולל קרטל דה לוס סולס וטרן דה ארגואה שהוגדרו כארגוני טרור. מנגד, בוונצואלה טוענים שהמניע הוא ניסיון להשתלט על עתודות הנפט של המדינה, ומדברים על איום חמור, ומצוטטת תגובה שמכנה את האיום גרוטסקי. 

מבחינת שוק הנפט, השוק כרגע מסופק ויש מיליוני חביות שממתינות על מכליות מול חופי סין לפריקה, אבל אם האמברגו בפועל יימשך ואובדן ההיצע יתקרב לכמעט מיליון חביות ביום, המחיר עשוי לקבל דחיפה נוספת. 

דייוויד גולדווין, דיפלומט אנרגיה לשעבר במשרד החוץ האמריקאי, מעריך שאם לא יהיה תחליף דרך קיבולת עודפת של אופק, ההשפעה יכולה להיות בטווח של 5 עד 8 דולרים לחבית, ובמקביל מתווספות גם שאלות משפטיות, כשמומחית למשפט בינלאומי מסבירה שחסימות נחשבו היסטורית לכלי מלחמה ומציינת שיש סימני שאלה בדין הפנימי והבינלאומי, לצד ביקורת בקונגרס שמגדירה את המהלך כמעשה מלחמה.