רעידת אדמה פוליטית בצרפת, המדדים באירופה נופלים

המסחר באירופה מתנהל בירידות חדות, בהובלת פריז, על רקע חשש גובר ליציבותה של ממשלת צרפת. מדד הקאק 40 הצרפתי נופל ביותר מ-2%, כאשר מניות הבנקים הצרפתיים איבדו עד 6% מערכן, ותשואות האג"ח הממשלתיות עלו.

המשבר הפוליטי

ראש הממשלה פרנסואה בארו הודיע כי יעלה להצבעת אמון ב-8 בספטמבר את התוכנית התקציבית שלו לשנת 2026, הכוללת חבילת צמצומים בהיקף של כ-44 מיליארד אירו. בין הצעדים המתוכננים אפשר למצוא הקפאת קצבאות ופנסיות, שמירת מדרגות המס ברמות 2025 וביטול שני ימי חג, מהלך ש-84% מהציבור מתנגד לו לפי סקר עדכני.

בארו טוען כי "המדינה שלנו בסכנה, משום שאנו מצויים בסכנת חוב", והזהיר כי תלותה של צרפת במימון חוב הפכה כרונית. לדבריו, בעשרים השנים האחרונות תפח החוב הציבורי ב-2 טריליון אירו, בין היתר בעקבות משברים עולמיים כמו 2008, הקורונה, המלחמה באוקראינה והאינפלציה הגואה.

אופוזיציה מאוחדת

המפלגות הגדולות באופוזיציה, ההתכנסות הלאומית (RN) בראשות ז'ורדן ברדלה, צרפת בלתי נכנעת (LFI) בראשות ז'אן-לוק מלנשון, המפלגה הסוציאליסטית (PS) בראשות אוליבייה פור, והמפלגה הירוקה (EELV) בראשות מרין טונדלייה, הודיעו שלא יתמכו בהצבעת האמון. ברדלה הצהיר כי מפלגתו "לעולם לא תצביע בעד ממשלה שהחלטותיה גורמות לעם הצרפתי לסבול". גם בסוציאליסטים הבהירו כי הממשלה איבדה את אמון הציבור, והירוקים הצטרפו לעמדה זו.

• המדדים סיימו בעליות חדות אחרי נאום פאוול, סולאראדג' זינקה 13%
• מניות הביטחון באירופה נופלות על רקע מאמצי טראמפ
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

המשבר הנוכחי מתווסף לרצף של טלטלות פוליטיות בצרפת. בדצמבר האחרון נפלה ממשלת המיעוט של מישל ברנייה לאחר שלא הצליחה להעביר את התקציב, והבחירות ביולי 2024 הסתיימו שוב ללא רוב ברור לאף מפלגה. מאז, צרפת מתנהלת עם ממשלות חלשות ובלתי יציבות, דבר שמחריף את הסיכון הכלכלי ומעמיק את חוסר האמון של השווקים.

החוב הצרפתי

סוגיית החוב הציבורי של צרפת אינה חדשה, והיא כבר הובילה בשנה האחרונה לשורת הורדות דירוג מצד סוכנויות האשראי הגדולות. סטנדרד אנד פורס הפחיתה במאי 2024 את דירוגה של צרפת לרמת AA-, מודי'ס הורידה בדצמבר ל-Aa3, ופיץ' הותירה במרץ האחרון את הדירוג על AA- אך עם תחזית שלילית. הסוכנויות הדגישו כי הגירעון הגבוה, קרי 5.8% מהתוצר ב-2024, הגבוה ביותר בגוש האירו, יחד עם חוסר היכולת הפוליטית לבצע רפורמות משמעותיות, מעיבים על אמינותה הפיסקלית של המדינה.

גם עכשיו נראה שהממשלה לא תצליח לייצר מסלול יציב להפחתת החוב. המשקיעים כבר מאותתים על אי האמון שלהם דרך עליית מכירת האג"ח הצרפתי (עליית התשואות) ובמכירת מניות הבנקים, והורדת דירוג נוספת נראית כעת אפשרות ממשית אם לא תושג הכרעה תקציבית. במצב שבו עלות המימון של צרפת מטפסת, וכלכלתה צומחת בקצב מתון של כ-1% בלבד, המדינה נראית במלכוד.

• האקזיט העצוב של ורינט: החלוצה הישראלית שלא קיבלה פרמיה
• באפט לא רוכש את CSX, אבל חותם על שיתוף פעולה
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• לקראת דוחות אנבידיה - האנליסטים מעלים מחירי יעד

תגובת השווקים

החשש מחוסר היציבות הפוליטית מורגש היטב בשווקים. מדד הקאק ירד ביותר מ-2%, והפער בין תשואות האג"ח הצרפתיות לגרמניות התרחב. מניות הבנקים BNP פריבה וסוסייטה ז'נרל איבדו 5%-6% מערכן, והמשקיעים רואים בצרפת סיכון פוליטי שלא תומחר עד כה. בבנק ההשקעות UBS הזהירו כי מדובר ב"סיפור גדול שעוד יתפתח", ובדויטשה בנק ציינו שאם הממשלה תיפול, הנשיא מקרון ייאלץ למנות ראש ממשלה חדש או ללכת לבחירות מוקדמות, תרחיש שעלול להעניק יתרון משמעותי למפלגת ההתכנסות הלאומית על פי הערכות.

מעבר לנפילה בשוק הצרפתי, האירוע מקרין על אירופה כולה. ירידות נרשמו גם במדדים רחבים יותר, והאירו נחלש ברקע החשש מהעמקת חוסר היציבות הפוליטית בגוש האירו. ההשוואה לאיטליה הפכה רלוונטית מתמיד: הפער בתשואות האג"ח בין רומא לפריז ירד לשפל מאז 1999, מה שממחיש שהמשקיעים רואים בסיכון בצרפת כמעט זהה לזה של הכלכלה האיטלקית.

מה אומרים הכלכלנים?

ירון בלוקלנד, מייסד קרן ההשקעות בלוקלנד סמארט מולטי-אסט פאנד, כלכלן שוקים עם ניסיון רב ב מתאר את צרפת כבלגן מוחלט בשל חוסר משמעת תקציבית, צמיחה כלכלית כמעט אפסית ועלויות ביטוח סוציאלי שמתפוצצות ומכבידות על התקציב. הוא הדגיש כי הצבעת האמון של ראש הממשלה פרנסואה באירו ב-8 בספטמבר עלולה להוביל לקריסה פוליטית נוספת, וטען שצרפת הפכה לחוליה החלשה ביותר בגוש האירו, הרבה יותר מאיטליה, בגלל חוסר יכולת ליישם רפורמות. לדבריו, הבנק המרכזי האירופי ייאלץ להתערב בצורה דרמטית - להוריד ריביות במהירות ולרכוש חובות צרפתיים בכמויות גדולות, מה שיחליש את האירו משמעותית ויוזיל טיולים לארה"ב או למקומות אחרים. הוא רואה בכך דעיכה מתמשכת של כלכלת אירופה כולה, אלא אם כן יבוצעו רפורמות עמוקות כמו קיצוץ בהוצאות ציבוריות והפחתת נטל המסים. בלוקלנד גם הזכיר דוגמאות היסטוריות ממשברים קודמים באירופה, כמו משבר החוב הריבוני ב-2010, כדי להדגיש שהמצב הנוכחי גרוע יותר בגלל השילוב עם אינפלציה גבוהה וחוסר צמיחה.

חוסר היציבות הפוליטית מחריף את הגירעון הצפוי להגיע ל-5.7% מהתמ"ג ב-2026, ומוביל לאובדן אמון מצד משקיעים זרים שמעדיפים להימנע מסיכונים. בלוקלנד מוסיף כי הצמיחה הנמוכה של כ-1.1% ב-2024, שצפויה לרדת עוד יותר ב-2025, נובעת מעלויות אנרגיה גבוהות והאטה בסין, מה שמגביר אבטלה ומפחית צריכה פרטית.

מיכאל ארואט, כלכלן המתמקד בכלכלה פוליטית, טוען שצרפת לא עשתה כמעט דבר כדי לייצב את הגירעון ואת יחס החוב לתמ"ג, כאשר נטל המסים שלה הוא הגבוה ביותר באירופה ומגיע ליותר מ-45% מהתמ"ג, מה שמדכא צמיחה ותחרותיות. הוא הדגיש את השיתוק הפוליטי שמונע קיצוצים בהוצאות ציבוריות, והצבעת האמון הקרובה תחמיר את המצב עוד יותר, כפי שקרה במשברים קודמים כמו זה של 2022. "בהצלחה לאירו", כתב בציניות, תוך חיזוי השפעה שלילית דרמטית על המטבע בגלל חוסר רפורמות מבניות כמו הפחתת הוצאות על רווחה ופנסיות. 

ארואט הרחיב על כך שהממשלה הצרפתית נמנעת מקיצוצים משמעותיים כדי לא להרגיז קבוצות אינטרסים, מה שמוביל למעגל קסמים של חוב גובר ועלויות מימון גבוהות יותר. הוא השווה את צרפת לבריטניה, שסבלה ממשבר דומה ב-2022, והזהיר מפני אפקט דומינו על מדינות אחרות בגוש האירו.

הוא מדגיש כי השיתוק הפוליטי מוביל להמשך חוב גבוה, עם תשואה על אגרות חוב 10-שנתיות שעולה ל-3.51%, מה שמקשה על מימון תקציבי.

פיליפ קרוול, מייסד לורלו אקו דאטה וכלכלן צרפתי אומר שהמצב מסובך אבל עדיין לא דרמטי ן לגבי החוב הצרפתי, והדגיש את הצורך בטיפול מיידי בגירעון ללא פאניקה. הוא הרחיב על כך שהכלכלה הצרפתית עדיין חזקה במגזרים כמו תיירות וייצוא חקלאי, אבל צריכה רפורמות כדי להפחית הוצאות על רווחה, וציין דוגמאות ממדינות אחרות כמו שוודיה שצמצמו גירעונות בהצלחה.

ניקולה דוז: פרדן כלכלי מוערך הזהיר שלצרפת נותרו רק 6-8 שבועות של מזומן זמין, ואם לא יימצא חוב חדש למלא את התקציב, אי אפשר יהיה לממן את כל ההוצאות, כולל שכר עובדים ציבוריים ופנסיות. הוא תיאר את המשוואה התקציבית כבלתי אפשרית, עם סיכון לקריסה פיננסית אם הצבעת האמון תיכשל, והרחיב על כך שהממשלה נמנעת מקיצוצים כדי לשמור על שלום חברתי, מה שמוביל למשבר עמוק יותר

בשורה התחתונה

המחלוקת סביב תקציב 2026 והצבעת האמון היא רק ביטוי לבעיה עמוקה הרבה יותר בצרפת: המבנה הכלכלי-חברתי שלה מתקשה להסתנכרן עם המציאות הפיסקלית. יש מערכת רווחה רחבה במיוחד, קצבאות נדיבות, גיל פרישה נמוך יחסית, ושוק עבודה קשיח עם הגנות רבות לעובדים שמקשות על התאמות. על זה נוסיף את אתגרי הדמוגרפיה וההגירה, אוכלוסייה שממשיכה לגדול, אך חלקים ממנה אינם משתלבים בשיעור מספק בשוק העבודה ומעמיסים על מערכות הרווחה.

הפער בין מה שהמדינה צריכה לעשות, קיצוץ הוצאות, הארכת גיל פרישה, רפורמות בשוק העבודה, לבין מה שהציבור מוכן לקבל, הולך ומתרחב. גם אם בארו ישרוד כעת ויעביר תקציב רך יותר כדי לרצות את האופוזיציה והציבור, זו תהיה רק דחיית הבעיה. בסופו של דבר, הכלכלה חזקה מהפוליטיקה, החוב ימשיך לטפס, הגירעון יישאר גבוה, והסיכון למשבר חוב או לפגיעה נוספת בדירוג האשראי רק ילך ויגבר. מאחר שמדובר בכלכלה השנייה בגודלה בגוש האירו, ההשלכות עשויים להגיע גם למטבע המשותף ואף לערער את היציבות של כל אירופה.