המחלקה המשפטית משיבה:

הדין הוא כי עובד שנעדר מעבודתו אינו זכאי לשכר עבודה, אלא אם כן היעדרות זו והתשלום בעדה מוסדרים באלה: חוק (כגון: מחלה, חופשה וכו'), הסכמים קיבוציים, צווי הרחבה או חוזה אישי. עם זאת, ההלכה אומרת, כי עובד יהיה זכאי לשכרו, גם אם הוא לא עבד בפועל, אך התייצב לעבודה ומוכן ומזומן לעבוד, והמעביד מיוזמתו לא סיפק לו עבודה.

חוק הגנה על עובדים בשעת חירום, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק הגנה על עובדים"), מסדיר את חובת תשלום השכר לעובדים, שנעדרו מעבודתם או לא ביצעו עבודתם, בתקופה מוגדרת, בימים שבהם היה מקום עבודתם או מקום מגוריהם באזור שהוגדר כאזור הגבלה.

ביוני 2007 פורסם תיקון לחוק הגנה על עובדים, לפיו זכאים לשכר, עובדים, שנעדרו מעבודתם או שלא ביצעו את עבודתם בתקופה שמיום 16.5.2007 ועד 31.5.2007, אשר מקום מגוריהם או מקום עבודתם הוא באזור הכרזה (שדרות ועוטף עזה).

תוקף התיקון כאמור הסתיים ב-31.5.2007, ולכן מעביד, שישלם שכר לעובדים, שנעדרו בשל המצב הביטחוני, יהיה זכאי לפיצוי כאשר יותקנו תקנות. מאידך, כדי להטיל על המעביד חובת תשלום שכר, נדרש תיקון לחוק הגנה על עובדים, אשר יגדיר את התקופה המזכה בשכר, וייערכו ההתאמות הנדרשות להכליל את האזורים המצויים תחת אש כאזור הכרזה, המזכה את העובדים בתחומו בשכר.

יצוין, כי ביום 26.2.2008, פרסמה רשות המיסים הודעה, המפרטת שלושה מסלולי פיצוי חלופיים בגין נזק עקיף, שנגרם לעסקים באזור שדרות ועוטף עזה. על פי החוזר, תקבע תחולה רטרואקטיבית של מסלולי הפיצוי מיום ההכרזה על שדרות ועוטף עזה כיישובי ספר, קרי מיום 16 במאי 2007 ועד ליום 31 בדצמבר 2008. בין היתר, מצוין בהודעה, כי יינתן פיצוי על הנזק הממשי, לרבות פיצוי בשל תשלום שכר עבודה לעובד שנעדר מעבודתו בשל המצב הביטחוני, גם בהיעדר הוראות מפורשות מצד כוחות הביטחון, וללא התנאי שלפיו זכאות לפיצוי מותנית בתקופה מינימאלית של הפסקת ייצור או הפסקת פעילות.

לסיכום, עובד שאינו פוקד את מקום העבודה, עקב המצב הביטחוני, לא יהיה זכאי לשכרו בגין ימי היעדרותו, אלא אם יתוקן חוק הגנה על עובדים. אם המעביד יבחר לשלם לעובד את שכרו, יהיה המעביד זכאי לפיצוי מהמדינה, מרגע שיותקנו תקנות, המסדירות את מתן הפיצוי, כפי שפורט בהודעת רשות המיסים.

*התשובות אינן מהוות תחליף לייעוץ משפטי, ואין המומחים המשיבים או המערכת אחראים לתוצאות השימוש בהן.