הכוונות של כולם טובות כמובן, אך שוקי ההון בעולם נמצאים כעת בעיצומה של "משיכת חבל" בין שני כוחות על, הרואים אחרת את הדברים ובוחרים האחד להתמקד בלקחי העבר והאחר להיערך לעתיד לבוא.

מחד, חברות דירוג האשראי. הן "פצחו" לאחרונה בגל הולך ומתרחב של הורדות דירוג ומתן תחזיות דירוג שליליות לשורה של מדינות ובנקים ביבשת אירופה. יריית הפתיחה הייתה הורדת הדירוג חסרת התקדים לארצות הברית ודומה כי כעת נפרץ הסכר. בנקים במדינות רבות נוספות, לרבות בריטניה וצרפת, כבר חשו זאת על בשרם, או שהם על הכוונת (הוכנסו לרשימת מעקב עם השלכות שליליות).

לחברות הדירוג טיעונים מנוסחים ומנומקים היטב להורדות הדירוג. מביניהם, הסבר אחד שלכד את עיניי, בתחילת המשבר, לפני ארבע שנים, הן לא מיהרו להוריד דירוגים (בעיקר לבנקים), למרות מצבם הבעייתי. הן חשבו כי הממשלות תופסות רבים מהם כגדולים מכדי ליפול. מאז, מצב בנקים רבים השתפר, אך הורדות הדירוג נעשו דווקא "קלות" יותר. הממשלות כבר לא חושבות כך, מה גם שמצבן התקציבי של הממשלות עצמן הידרדר בינתיים ומקשה עליהן מאוד לחלץ בנקים. דבריה של קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, לפיהם הבנקים באירופה צריכים קודם כל לגייס הון במגזר הפרטי ורק אחר כך לבוא בבקשות חילוץ לממשלותיהם, מחזקים עמדה זו. מן הסתם, האופטימיים יראו בהסבר זה דווקא סימן מעודד.

מנגד, המדינאים והמוסדות הכלכליים מתעוררים ויוצאים בשורה של הכרזות וצעדים רחבי היקף, הנותנים סוף סוף תחושה כי הפנימו את חומרת המצב. להלן מס' דוגמאות:

- נשיא ארה"ב יצא בתכנית בהיקף של 447 מיליארד דולר לשיפור התעסוקה במדינה. לדעתי, התכנית בנויה נכון והעלייה המפתיעה במספר מקומות העבודה בחודש ספטמבר, כמו גם העלייה בת 8.1% ברווח הכולל של החברות הלא פיננסיות במדינה ברבעון השני של השנה, מוכיחות כי יש לה על מה להתבסס. אני סבור גם כי הסיכוי לכך שתאושר בקרוב בבתי הנבחרים טוב, למרות הקשיים האחרונים.

- הבנק המרכזי של אירופה הודיע על מספר צעדים נמרצים ובראשם מתן שתי הלוואות גדולות בסך 40 מיליארד אירו לבנקים באירופה, שיקבלו גם יותר זמן עד שיצטרכו לפרוע אותן. אמנם הריבית ביבשת לא ירדה בהודעה האחרונה, אך לא אופתע אם זו תהיה המתנה הראשונה של יושב הראש החדש, שייכנס לתפקידו בחודש הבא.

- שרי האוצר האירופים הודו בשבוע שעבר כי לא עשו די לטיפול במשבר החוב ביבשת (הודאה חשובה מאוד, לדעתי) וכי יבחנו צעדים רחבי היקף חדשים, הן בתחום הפיסיקלי והן בהזרמת הון ונזילות למערכת הבנקאית. מנהיגי צרפת וגרמניה אף אישרו תוכנית למימון המערכת הבנקאית ולבלימת משבר החוב ביוון ולמרות שגרמניה הודיעה היום על דחייה, נראה כי היא תוצג בקרוב.

- המדינות המתפתחות הוליכו את ההתאוששות מהמשבר הקודם, אך חלקן נקלעו לאחרונה למצב לא נוח של פגיעה בסחר החוץ. כתוצאה מכך, למרות עלייה ברמת האינפלציה, כמה מהן לא מהססות להוריד שוב ריביות, או לאותת כי יהיו נכונות לעשות זאת בכל רגע.

הצעדים שהזכרתי לא רק מבטיחים, אלא נראים מתואמים יותר מבעבר ורואים בהאטה הכלכלית ובמשברי החוב בעיה כלל עולמית. עדיין יש חריקות ושיתוף הפעולה צריך עוד להתחזק ולהיות מתואם יותר ברמה ההצהרתית (שוב, ראו דברי מרקל שהזכרתי קודם) והאופרטיבית, אך הכיוון נראה לי חיובי.

לא פלא שהשווקים הפיננסים היו כל כך עצבניים ותנודתיים בשבועות האחרונים וכעת הם נוטים לצד האופטימי יותר. ה"תחרות" בין שני הכוחות על קביעת הסנטימנט בקרב המשקיעים עזה, כותרתית ומתמשכת. אני חושב כי היא לא תסתיים בקרוב. אך אם המדינאים יוציאו לפועל הלכה למעשה את התכניות שכבר הוכרזו והצעדים הקריטיים הנשקלים כעת, ידם של האחרונים "תהייה על העליונה" ושוקי ההון יסיימו את השנה בטון חיובי.

למרות אי הוודאות העצומה, זה התרחיש הבסיסי שלי. הריביות נמוכות ולא צפויות לעלות בקרוב, אין סימנים מיוחדים להתפרצות אינפלציונית בארה"ב וברוב המדינות המתקדמות (עלייה כן, אך הדרגתית ולהערכתי נקודתית). מה שצריך זה טריגר שיחזיר את האמון לצרכנים, לפירמות ולמשקיעים. התכניות והצעדים שעל הפרק, אם אכן יהיו חכמים, יצירתיים ורחבים מספיק, כפי שאני חושב, יוכלו לעשות את העבודה, לפחות בשלב ההתנעה.