השיעור הנכון שהסוחר בבורסה צריך ללמוד מסטיב ג'ובס האגדי

דן הלמן, מנכ"ל הלמן-אלדובי קרנות נאמנות, כותב על השפעתו ופועלו של אחד ממסיידי ומנכ"לי חברת אפל - סטיב ג'ובס
דן הלמן | (3)

סטיב ג'ובס, מנכ"ל ומייסד שותף בחברת Apple הלך לעולמו בשבוע שעבר. העולם געש בהספדים, אך בכולם עבר כחוט השני המוטו של: איש חזון עם חשיבה מחוץ לקופסא. סטיב ג'ובס, היה מנהל מוכשר אבל קשוח. מספרים עליו שבתחילת כוהנתו השנייה כמנכ"ל אפל (ב-1997 חזר לכהונה שנייה) כאשר נקרא להבריא את אפל, עובדים פחדו לנסוע במעלית עם ג'ובס, מחשש שיגמרו את הנסיעה ללא משרה. אך מעבר ליכולותיו כמנהל, סטיב ג'ובס היה ידוע כאיש חזון. יחד עם זאת, לחזון לוקח זמן להבשיל ולשוק ההון אין תמיד את הסבלנות לחכות ולהמתין, על אחת כמה וכמה בשוק המקומי.

מקור: Yahoo! Finance כחול- אפל, אדום-נאדס"ק

סטיב ג'ובס נקרא לדגל להציל את אפל לאחר שהחברה ומנייתה התדרדרו לשפל של כ-3.3 ד' למניה בדצמבר 1997. כפי שניתן לראות, חזרתו של ג'ובס לאפל הפיחה רוח חדשה בחברה. בעזרת מיקוד החברה במוצרי ליבה וצמצום כ"א, חזרה לפסי ריווחיות. בועת ההיי-טק של שנות ה-2000 הזניקה את מחיר מניית החברה לכ-34 ד' - פי 10 בשלוש שנים. ברם, עם התפוצצות בועת ה"דוט קום", נחתה מניית אפל לרמות של 7-12 דולר, בדומה להתנהגות מדד הנאסד"ק.

באוקטובר 2001, 4 שנים אחרי חזרתו של ג'ובס לאפל, ראינו את ניצוץ הגאונות של ג'ובס, עת השיקה אפל את ה-iPod. מניית אפל זינקה בכ-50% תוך חצי שנה למחיר של 12 ד', בעוד מדד הנאסד"ק נשאר באותה נקודה. קצרי הרואי, אשר לא הבינו את גודל המהפכה של ה-iPod מימשו רווח מהיר ונאה של 50% תוך חצי שנה.

יחד עם זאת, מי שהבין כי ה-iPod הינה רק ההתחלה ונשאר במניה לתקופה של 10 שנים, ראה כיצד המניה עלתה משער 8 ד' לרמות ה-350 ד', כלומר תשואה שנתית של 46%, בעוד הנאסד"ק מציג תשואה שנתית של 1.25% בלבד.

סיפורו של ג'ובס חשוב לפעילים בשוק ההון, בכדי להבין שצריך לחפש אירועים מכוננים בחיי חברות או כלכלות. בנוסף, חשוב להבין כי גם חשיבה מחוץ לקופסא וגם תגליות משמעותיות, לוקחים זמן בכדי להבשיל עד אשר הפוטנציאל ממומש ומחיר המניה מתאים עצמו (ולפרקים גם מרים את רף הציפיות מעבר למציאות).

כיום, ניתן למצוא דוגמאות גם בשוק במקומי. חשוב לחזור ולהדגיש כי הדרך להגשים חלום לוקחת זמן. היא רצופה מכשולים ומאבקים (תפעוליים, רגולטורים, פיננסים), אך המתמיד יישא פרי. שתי דוגמאות לכך ניתן למצוא בענפים צעירים וחדשים בישראל. הראשון הינו ענף הביומד. ענף זה הינו חדיש ברובו (להבדיל מענף התרופות הקלאסי), ומבחינה טכנולוגית ישנו מרחב פעולה אדיר שטרם נחקר ומומש, כך שהפוטנציאל העתידי לכל גילוי יכול להיות משמעותי.

אחת מהחברות, כזו שרק כעת בוחנת את יכולות הטכנולוגיה שפיתחה, הינה חברת פרוטליקס. דוגמא נוספת לתחום צעיר שנמצא בחיתוליו בישראל הינו ענף חיפושי הגז והנפט עם דגש לחברות הפועלות במים עמוקים. ישראל נמצאת בשלב של חיפוש וגילוי של מאגרי גז ונפט. עד לשלב המסחור ומימוש הפוטנציאל הגלום ייקח זמן רב.

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    הכי טוב זה לנבא את העבר (ל"ת)
    מצ' קיע 12/10/2011 09:05
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    אייל 11/10/2011 17:17
    הגב לתגובה זו
    זו חכמה בדיעבד. אי אפשר לצפות את העתיד.
  • דן 11/10/2011 20:23
    הגב לתגובה זו
    דווקא את העתיד הרחוק ניתן לחזות בסבירות טובה (להוציא ברבורים שחורים). הבעיה שאף אחד לא ממתין שנים כי אם מודד ביצועים על בסיס ימים (קרנות נאמנות), חודשים (קופות גמל). במקרה כזה, המשקיע " מרוויח" כמה עשרות אחוזים (במקרה הטוב) בזמן של חודשים אבל מפסיד מאות אחוזים בטווח של שנים.
מילואימניקים
צילום: דובר צה"ל

הג'ובניקים רכבו על הלוחמים וקיבלו תנאי שכר ופנסיה מצוינים - האוצר מציע רפורמה

האוצר מנסה להילחם בפנסיה התקציבית ובהטבות נוספות למערך הלא לוחם, במטרה להעלות את השכר למערך הלוחם

רן קידר |
נושאים בכתבה פנסיה תקציבית

הם השתחררו מהצבא בגיל 43-45, עם פנסיה ששווה כמה מיליוני שקלים. הם קיבלו מהצבא שכר חודשי גובה וחזרו לשוק העבודה והרוויחו בעצם 2 משכורות. למנגנון הזה קוראים פנסיה תקציבית וזה מנגנון שקיים בשירות הציבורי, כשלפני כ-2 שנים שינו את המודל וסיפקו לשירות הציבורי פנסיה "רגילה", כמו של כל העם. ועדיין יש עוד קרוב לעשור של יוצאים לפנסיה שיקבלו פנסיה תקציבית, ויש גם פנסיונרים רבים שזכאים לפנסיה תקציבית. וגם - יש בני גנץ, ויוצאי מערכת הביטחון בכנסת שדואגים כל פעם מחדש שאנשי הצבא יזכו להטבות רבות ושונות. 

בשטח - יש הבדל גדול בין קצין בקריה בת"א שמשרת בקבע לקצין בשריון שיוצא פעם בשבועיים הביתה. צריך לשים את הדברים על השולחן. לאחרון מגיע הטבות מרחיקות לכת, לג'ובניק לא מגיע. הג'ובניק רכב על הלוחם וקיבל שכר והטבות חלומי, אבל בדיוק בגלל זה ללוחם לא נשאר. רוצים לוחמים טובים בקבע, רוצים צבא טוב, תרימו את השכר לקרביים, תקצצו אצל הג'ובניקים. כולם מבינים את זה, אף אחד לא באמת פעל לעשות זאת, עד עכשיו. באוצר רוצים להפחית את הוצאות הפנסיה התקציבית והוצאות נוספות כדי להגדיל הטבות ושכר למערך הלוחם. 

 

קריאה קשורה: החמאס לא ינצח אותנו, אבל הפנסיה התקציבית עלולה לעשות לו את העבודה

בדיקת ביזפורטל - פנסיה של 4.5 מיליון שקל לפורש מצה"ל


באוצר מתכננים  לגעת בפנסיה התקציבית ובהטבות נוספות לאנשי הקבע כדי שיהיה תקציב גדול יותר ללוחמים שישמש גם להעלאת שכרם. באוצר מסבירים שהנחת הבסיס של הפנסיה התקציבית לא נכונה ודורשים במסגרת תקציב 2026 לקצצה. הטענה הבסיסית היא שהפנסיה התקציבית נועדה לפצות על פרישה בגיל מוקדם יחסית ולספק יכולת להתקיים לאחר הקריירה הצבאית או הביטחונית. עם זאת, חלק ניכר מהגמלאים חוזרים לשוק העבודה. לעיתים בשירות הציבורי ולעיתים בשוק הפרטי.  אין באמת פגיעה בשכר בפרישה - אלא ההיפך. לכן, הצעת חוק של האוצר מבקשת לקצץ את הקצבה במקרים שבהם ההכנסה הכוללת גבוהה ממשכורת השירות הקבע.

רכבת ישראל
צילום: צילום מסך אתר רכבת ישראל

רכבת ישראל בדרך להפרטה: האם 5,000 עובדים בסכנה?

באוצר טוענים שהרכבת לא יעילה - היקף העובדים שלה מופרז ודורשים להפריט חלק משמעותי מהפעילות עד 2029

אדיר בן עמי |
משרד האוצר מנסה להעביר במסגרת התקציב הפרטה של רכבת ישראל - העברת כל שירותי ההפעלה והתחזוקה של רכבת ישראל לזכיינים פרטיים עד סוף שנת 2029. המהלך, שמטרתו לשפר את איכות השירות ולהתמודד עם משבר האמון הציבורי ברכבת, מסמן שינוי מהותי באופן ניהול אחד מנכסי התשתית החשובים במדינה, והלא יעילים שבהם.  

הנתונים שמציגה התכנית הכלכלית מציירים תמונה עגומה של מצב הרכבת. מאז 2019, מספר הנוסעים ברכבת לא עלה כלל, וזאת למרות השקעה נוספת של כ-2 מיליארד שקלים בסובסידיה הממשלתית. במקביל, החברה הממשלתית הגדילה משמעותית את מצבת כוח האדם שלה, כשכיום מועסקים בה למעלה מ-5,000 עובדים - גידול שלא תאם כלל את הגידול בפעילות.

המצב החמיר לאחרונה עם ריבוי אירועי בטיחות, תקלות חמורות ושיבושים בתנועת הרכבות, שהביאו לירידה חדה באמון הציבור ובאיכות השירות. העיכובים החוזרים ונשנים בפרויקטי תשתית רק הוסיפו שמן למדורה, וחיזקו את התחושה שהמודל הנוכחי של ניהול הרכבת מיצה את עצמו.

על פי התכנית המוצעת, רכבת ישראל תמשיך להתקיים כחברה ממשלתית, אך תפקידיה ישתנו מן היסוד. במקום להפעיל ולתחזק את הרכבות בעצמה, החברה תתמקד בתכנון, ניהול, פיקוח ובקרה. היא תישאר אחראית על קביעת התכנית התפעולית, ניהול זמני המסילה, והתקשרות עם הזכיינים הפרטיים שיבצעו את העבודה בפועל.

המודל המוצע דומה למודלים מוצלחים אחרים בתחבורה הציבורית הישראלית. הרכבת הקלה בירושלים ובגוש דן מופעלות כבר היום על ידי זכיינים פרטיים, וכך גם מערך האוטובוסים הציבוריים. ההצלחה היחסית של מודלים אלה מספקת תקווה שגם ברכבת הכבדה ניתן יהיה להשיג שיפור משמעותי באיכות השירות. מעבר לכך, הגוף הגדול והשמן הזה יהפוך להיות יעיל, ויעבוד לפי "חוקי הכלכלה" - למטרת רווח. 

התכנית מגדירה לוח זמנים ברור ומדורג להעברת הפעילות. עד סוף 2029, כלל שירותי ההפעלה והתחזוקה יועברו לזכיין אחד או יותר. הממשלה תוכל למכרז את פעילות החטיבות השונות - נוסעים, מטענים, תחזוקת ציוד נייד ותחזוקת תשתיות - יחד או בנפרד, בהתאם לצרכים ולהיערכות.