חוששים מצונאמי לאחר רעש האדמה בצ'ילה
הממשלות המקומיות בחופי צ'ילה, יפן, ניו זילנד ואיי האוקיינוס השקט מזהירות את התושבים מפני גלי צונאמי שעלולים להמשיך ולפקוד את החופים וממליצים להתרחק מקווי החוף. גלי צונאמי בגובה של 10 ס"מ ועד 3 מטרים פגעו ביפן ובאיי האוקיינוס השקט. לא ידוע על נפגעים כתוצאה מהצונאמי.
מניין ההרוגים ברעש האדמה עלה ל-300
אתמול לפנות בוקר (ש') פקדה את העיר השניה בגודלה בצ'ילה, קונספסיון רעידת אדמה בעוצמה של 8.8 בסולם ריכטר. הרעש התרחש באמצע הלילה ותוך דקות קרסו רשתות הטלקום והחשמל השונות ולא היה ניתן לייצור קשר עם האיזור המוכה. עם עלייתו של האור ניתן היה להבחין במימדי האסון וללהתחיל בפעולות חילוץ שונות. מניין ההרוגים עומד כעת על כ-300 איש ואף צפוי לעלות.
לאחר הרעש הראשון פקדו את צ'ילה שתי רעידות משנה נוספות בעוצמות של 6.9 ו-5.5 בסולם ריכטר. בהמשך לכך החלו ראשי המדינות באיזור להעביר אזהרות מפני צונאמי לאזרחים. מומחים טוענים שפינוי הבתים בעקבות האזהרות מסייע בהצלת חייהם של תושבי החוף.
רעידת האדמה בצ'ילה מגיעה בסמיכות לרעידת האדמה בהאיטי שהתרחשה ב-12 לינואר בעוצמה של 6.6 בסולם ריכטר. הרעידה הרסה כליל איזורים שלמים ברחבי האיטי ומניין ההורגים כתוצאה מרעש זה עומד על כ-230 אלף הרוגים.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
