גורדי שחקים כפתרון למצוקת הדיור? תל אביב נכנסה לדירוג הערים "הגבוהות" בעולם

איגוד המהנדסים לבנייה ותשתיות: "אין מניעה לתכנן או לבנות בישראל בניין בן 150 קומות או יותר. המדיניות של הקברניטים היא תמיד פופוליסטית במדינה שלנו, ולכן כל עוד זה לא יהיה פופוליסטי לבנות מגדלים - לא יבנו"
עינת פז-פרנקל |

המועצה הבינלאומית לבנייה גבוהה וסביבה עירונית (Council on Tall Buildings and Urban Habitat) מפרסמת את רשימת הערים "הגבוהות" בעולם על פי מספר הבניינים שגובהם עולה על 100 מטרים.

תל אביב-יפו רבתי (כולל רמת גן) דורגה במקום 50 ברשימת הערים הגבוהות בעולם, עם 59 בניינים שגובהם עולה על 100 מטרים. במקום הראשון נמצאת הונג קונג, עם למעלה מ-2300 מבנים שכאלה. במקום השני, ובפער ניכר, ניצבת העיר ניו יורק עם 794 מבנים של למעלה מ-100 מטרים. הנתונים מתייחסים למגדלים קיימים ומגדלים שייבנו עד שנת 2010.

נציין כי, בהונג קונג היחס עומד על 3059 תושבים לכל מגדל מגורים. לשם השוואה, עבור כל מגדל גבוה בלוס אנג'לס יש יותר מרבע מיליון תושבים כך שהונג קונג מובילה גם ביחס של מגדלים גבוהים פר תושב. כמו כן, בהונג קונג יש יותר מגדלים גבוהים מאשר מארבע הערים המדרוגות אחריה.

ניו יורק במקום השני עם 794 מגדלים מעל 100 מ"ר והיחס עומד על 27,582 תושבים פר מגדל. טוקיו תופסת את המקום השלישי בדרוג עם 556 מגדלים בשטחה וכ- 60,000 תושבים פר מגדל, ובדובאי נכון לשנת 2010, יש 403 מגדלים מעל ל- 100 מ"ר עם יחס מעניין של כ- 3800 תושבים פר מגדל.

עוד בעשייריה הראשונה במקומות החמישי עד העשירי בהתאמה: שנחאי, בנגקוק, שיקגו, גואנז'ו (סין) סיאול, וקואלה לאמפור (מאלזיה). במקומות האחרונים ברשימה לפני תל אביב מדורגות דאלאס במקום ה- 49, ולאס וגאס במקום ה-48.

הנתונים מתפרסמים היום על ידי ישראל דוד, מ"מ יו"ר איגוד המהנדסים לבנייה ותשתיות, ונציג הארגון בישראל, לקראת הכנס הארצי השנתי של איגוד המהנדסים שיערך בשבוע הבא במרכז אווניו שבקרית שדה התעופה.

נתון נוסף שעולה מהדו"ח, מגלה שסין הכניסה לדרוג לא פחות מ- 16 ערים זאת בהשוואה ל- 10 ערים בלבד מארה"ב, ו- 3 ערים בלבד באירופה (מוסקבה, פריז ואינסטנבול). בסך הכל, אסיה הכניסה לרשימה 26 ערים או 52% מחמישים הערים הגבוהות בעולם. מהנתונים עולה כי בשלוש הערים הגבוהות באירופה פחות מגדלים גבוהים מאשר בעיר אחת ( גונז'או ) בסין.

יו"ר איגוד המהנדסים לבנייה ותשתיות, דני מריאן, מציין כי בשנים האחרונות הבנייה לגובה הפכה לפתרון מקובל במרקם העירוני בעולם ובישראל. "הבנייה לגובה כבר אינה נתפסת כחריגה לא בהיבט האדריכלי, לא בהיבט הטכנולוגי והביצועי וגם לא בעיניו של המשתמש", אומר מריאן.

הוא הוסיף כי המהנדסים הישראלים מתכננים בניינים גבוהים בארץ ובעולם , משתתפים בקונגרסים בינלאומיים ומבחינת הידע ההנדסי "אין מניעה לתכנן או לבנות בישראל בניין בן 150 קומות או יותר".

דוד מציין כי "הבעיה היא שראשי ערים ומהנדסי ערים במקומות מסוימים מפחדים לאשר מבנים רבי קומות בשל החשש שלהם מהסביבה. השכנים לא מעוניינים בהגדלת הצפיפות וטוענים טענות של צל וכדומה. ראש העיר רוצה להיבחר בפעם הבאה ולא מעוניין להסתכסך עם האזרחים. רק בחצי שנה האחרונה ראינו את תוצאות מאבק התושבים במגדל אסותא וככר המדינה".

לדברי דוד, "הדרך הנכונה היא לבצע פינוי בינוי בבניה ישנה לשפר את סטנדרט הבנייה ולהקים מגדלים תוך יצירת יותר שטחים ירוקים בשטח המתפנה. המדיניות של הקברניטים היא תמיד פופוליסטית במדינה שלנו ולכן כל עוד זה לא יהיה פופוליסטי לבנות מגדלים לא יבנו. כולם חיים מהרייטינג. היתרון של מבנים רבי קומות הוא חד משמעי: שימוש טוב יותר בתשתיות ופינוי קרקע ויצירת ראות ירוקות".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מילואימניקים
צילום: דובר צה"ל

הג'ובניקים רכבו על הלוחמים וקיבלו תנאי שכר ופנסיה מצוינים - האוצר מציע רפורמה

האוצר מנסה להילחם בפנסיה התקציבית ובהטבות נוספות למערך הלא לוחם, במטרה להעלות את השכר למערך הלוחם

רן קידר |
נושאים בכתבה פנסיה תקציבית

הם השתחררו מהצבא בגיל 43-45, עם פנסיה ששווה כמה מיליוני שקלים. הם קיבלו מהצבא שכר חודשי גובה וחזרו לשוק העבודה והרוויחו בעצם 2 משכורות. למנגנון הזה קוראים פנסיה תקציבית וזה מנגנון שקיים בשירות הציבורי, כשלפני כ-2 שנים שינו את המודל וסיפקו לשירות הציבורי פנסיה "רגילה", כמו של כל העם. ועדיין יש עוד קרוב לעשור של יוצאים לפנסיה שיקבלו פנסיה תקציבית, ויש גם פנסיונרים רבים שזכאים לפנסיה תקציבית. וגם - יש בני גנץ, ויוצאי מערכת הביטחון בכנסת שדואגים כל פעם מחדש שאנשי הצבא יזכו להטבות רבות ושונות. 

בשטח - יש הבדל גדול בין קצין בקריה בת"א שמשרת בקבע לקצין בשריון שיוצא פעם בשבועיים הביתה. צריך לשים את הדברים על השולחן. לאחרון מגיע הטבות מרחיקות לכת, לג'ובניק לא מגיע. הג'ובניק רכב על הלוחם וקיבל שכר והטבות חלומי, אבל בדיוק בגלל זה ללוחם לא נשאר. רוצים לוחמים טובים בקבע, רוצים צבא טוב, תרימו את השכר לקרביים, תקצצו אצל הג'ובניקים. כולם מבינים את זה, אף אחד לא באמת פעל לעשות זאת, עד עכשיו. באוצר רוצים להפחית את הוצאות הפנסיה התקציבית והוצאות נוספות כדי להגדיל הטבות ושכר למערך הלוחם. 

 

קריאה קשורה: החמאס לא ינצח אותנו, אבל הפנסיה התקציבית עלולה לעשות לו את העבודה

בדיקת ביזפורטל - פנסיה של 4.5 מיליון שקל לפורש מצה"ל


באוצר מתכננים  לגעת בפנסיה התקציבית ובהטבות נוספות לאנשי הקבע כדי שיהיה תקציב גדול יותר ללוחמים שישמש גם להעלאת שכרם. באוצר מסבירים שהנחת הבסיס של הפנסיה התקציבית לא נכונה ודורשים במסגרת תקציב 2026 לקצצה. הטענה הבסיסית היא שהפנסיה התקציבית נועדה לפצות על פרישה בגיל מוקדם יחסית ולספק יכולת להתקיים לאחר הקריירה הצבאית או הביטחונית. עם זאת, חלק ניכר מהגמלאים חוזרים לשוק העבודה. לעיתים בשירות הציבורי ולעיתים בשוק הפרטי.  אין באמת פגיעה בשכר בפרישה - אלא ההיפך. לכן, הצעת חוק של האוצר מבקשת לקצץ את הקצבה במקרים שבהם ההכנסה הכוללת גבוהה ממשכורת השירות הקבע.

רכבת ישראל
צילום: צילום מסך אתר רכבת ישראל

רכבת ישראל בדרך להפרטה: האם 5,000 עובדים בסכנה?

באוצר טוענים שהרכבת לא יעילה - היקף העובדים שלה מופרז ודורשים להפריט חלק משמעותי מהפעילות עד 2029

אדיר בן עמי |
משרד האוצר מנסה להעביר במסגרת התקציב הפרטה של רכבת ישראל - העברת כל שירותי ההפעלה והתחזוקה של רכבת ישראל לזכיינים פרטיים עד סוף שנת 2029. המהלך, שמטרתו לשפר את איכות השירות ולהתמודד עם משבר האמון הציבורי ברכבת, מסמן שינוי מהותי באופן ניהול אחד מנכסי התשתית החשובים במדינה, והלא יעילים שבהם.  

הנתונים שמציגה התכנית הכלכלית מציירים תמונה עגומה של מצב הרכבת. מאז 2019, מספר הנוסעים ברכבת לא עלה כלל, וזאת למרות השקעה נוספת של כ-2 מיליארד שקלים בסובסידיה הממשלתית. במקביל, החברה הממשלתית הגדילה משמעותית את מצבת כוח האדם שלה, כשכיום מועסקים בה למעלה מ-5,000 עובדים - גידול שלא תאם כלל את הגידול בפעילות.

המצב החמיר לאחרונה עם ריבוי אירועי בטיחות, תקלות חמורות ושיבושים בתנועת הרכבות, שהביאו לירידה חדה באמון הציבור ובאיכות השירות. העיכובים החוזרים ונשנים בפרויקטי תשתית רק הוסיפו שמן למדורה, וחיזקו את התחושה שהמודל הנוכחי של ניהול הרכבת מיצה את עצמו.

על פי התכנית המוצעת, רכבת ישראל תמשיך להתקיים כחברה ממשלתית, אך תפקידיה ישתנו מן היסוד. במקום להפעיל ולתחזק את הרכבות בעצמה, החברה תתמקד בתכנון, ניהול, פיקוח ובקרה. היא תישאר אחראית על קביעת התכנית התפעולית, ניהול זמני המסילה, והתקשרות עם הזכיינים הפרטיים שיבצעו את העבודה בפועל.

המודל המוצע דומה למודלים מוצלחים אחרים בתחבורה הציבורית הישראלית. הרכבת הקלה בירושלים ובגוש דן מופעלות כבר היום על ידי זכיינים פרטיים, וכך גם מערך האוטובוסים הציבוריים. ההצלחה היחסית של מודלים אלה מספקת תקווה שגם ברכבת הכבדה ניתן יהיה להשיג שיפור משמעותי באיכות השירות. מעבר לכך, הגוף הגדול והשמן הזה יהפוך להיות יעיל, ויעבוד לפי "חוקי הכלכלה" - למטרת רווח. 

התכנית מגדירה לוח זמנים ברור ומדורג להעברת הפעילות. עד סוף 2029, כלל שירותי ההפעלה והתחזוקה יועברו לזכיין אחד או יותר. הממשלה תוכל למכרז את פעילות החטיבות השונות - נוסעים, מטענים, תחזוקת ציוד נייד ותחזוקת תשתיות - יחד או בנפרד, בהתאם לצרכים ולהיערכות.