אמון הציבור: המכרז של המדינה מפר התחייבותו לצרכן
"המכרז של המדינה ממשיך להפר את התחייבויותיו כלפי ציבור הצרכנים ובית המשפט", כך עולה מתוך דו"ח בקרה שהכין ארגון "אמון הציבור" והועבר לממונה על הגנת הצרכן במשרד התמ"ת. באמון הציבור הצטברו עשרות תלונות נגד חברת "המכרז של המדינה". מניתוח התלונות עולים דפוסי ליקוי חמורים בהתנהלות הצרכנית של החברה, בהם בעיות באספקת מוצרים, אי אספקה במועד, אי התאמה בין המוצר שהוזמן למוצר שסופק לצרכן בפועל, שרות לקוי, אי שליחת חשבונית, חוסר בתעודת אחריות ו/או הוראות הפעלה בעברית וזאת בניגוד לתקנות שירות ואחריות. באמון הציבור טוענים, כי חברת "המכרז של המדינה" פועלת במסגרת ענף השיווק הישיר ומספר התלונות ואופיין חריג אף ביחס לענף זה. עוד עולה מהדו"ח חשש, לכאורה, להפרת התחייבות החברה, שכן חלק מן התלונות שנתקבלו באמון הציבור נמצאות בטווח השנתיים מיום גזר הדין שניתן בשנת 2004 נגד המכרז של המדינה. בפסק הדין שניתן בגין מקרים הדומים לאלו המופיעים בתלונות שנתקבלו באמון הציבור, נקבע, בין היתר, כי למכרז של המדינה יש אחריות מהותית בנוגע לעסקאות המבוצעות. במסגרת עסקת טיעון הורשעה החברה בגין הליקויים והתחייבה כי לא תחזור על עבירות אלו לתקופה של שנתיים (מדינת ישראל נגד מוסף המכרז של המדינה בע"מ פ 9984/03 שלום ת"א). בגזר הדין ציינה השופטת רייך-שפירא, כי "מסתבר שהשיטה יעילה והיקף עסקיה של הנאשמת גדול מאוד, מכאן חובתה המוגברת על שמירת סטנדרט זהירות גבוה. הגם שבכתב האישום הוסף שחובות הנאשמת כלפי הלקוחות הן באמצעות ספקיה, אינני מקבלת את הטיעון שתקלות שמקורן בספקים, מנעו מהנאשמת לעמוד בהתחייבויותיה ללקוחותיה וחובותיה על פי דין. לא רק שהטענה איננה הגנה, אין בה לשכנעני שהיא נסיבה המצדיקה הקלה בעונשה של הנאשמת". השופטת קנסה את החברה באותה תקופה בקנס של 80 אלף שקל. בנוסף, קבעה השופטת כי מנהל המכרז של המדינה, מאיר סולטן, יחתום על התחייבות בסך 80 אלף שקל שבמשך שנתיים מיום מתן פסק הדין לא תעבור החברה עבירה מהעבירות בהן הורשעה. אלם, אומרים באמון הציבור, ממשיכות לזרום לארגון תלונות דומות כבעבר כלפי המכרז של המדינה אשר לא זכו לטיפול החברה ללא התערבות "אמון הציבור". חברת המכרז של המדינה הגיבה לדו"ח הבקרה של אמון הציבור באמצעות משרד עורכי דין קנבל, אלקיים ושות'. בתגובה נכתב כי "החברה, בהסתמך על מספר פסקי דין בעניינה, רואה את עצמה כמתווכת בין הספק לצרכן ועל כן אינה אחראית לליקוים במוצרים וכיו"ב. מתוך דו"ח הבקרה שהעביר אמון הציבור נותרו 5 תלונות שטרם נפתרו, יחס זה (בין הדו"ח בכללותו למספר התלונות הקטן שנותר פתוח) אינו תואם את ההאשמות אותן מייחס אמון הציבור לחברה. חברת המכרז של המדינה פועלת לפנים משורת הדין ומתוך רצון לשמר את קהל לקוחותיה ואת תדמיתה החיובית על מנת להשביע את רצונם של לקוחותיה". עו"ד עינת ברכה, סמנכ"ל והיועצת המשפטית של אמון הציבור, ציינה כי דו"ח הבקרה בעניין המכרז של המדינה נערך על סמך מידע שהצטבר במוקד התלונות של הארגון ועל בסיס מקצועי איתן. "חבל מאוד שחברת המכרז של המדינה לא למדה לקח מגזר הדין שניתן נגדה, התחמקות החברה מאחריותה כלפי ציבור הצרכנים בטענות משפטיות שונות הנוגעות למעמדה בעסקה היא צינית ומקוממת. לא ייתכן כי יצטברו נגד החברה כל כך הרבה תלונות המלמדות על בעיות סדרתיות בעבודתה מול ספקים והיא תתעלם מכך ולא תטפל בבעיות אלו. "כאשר צרכן מבצע עסקה באמצעות חוברת המכרז של המדינה ומשלם לה, הוא סומך עליה ומצפה כי תהייה אחראית ותפעל למענו על מנת שיקבל את המוצר שרכש ויטופל באופן הולם. חברה אינה יכולה להתנער מאחריות זו כאשר מתעוררות לצרכן בעיות, בטענה שהיא מתווכת בלבד. החברה חייבת לעמוד בהתחייבויותיה לציבור ובמקביל לבחור ספקים אמינים, לטפל בתלונות צרכנים שאינן מטופלות כראוי ולנקוט באמצעים חריפים כלפי ספקים בעייתיים הפוגעים בזכויות הצרכנים", מסכמת ברכה את טענת אמון הציבור.
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
שי אהרונוביץ, רשות המסים (עמית אלפונטה)עתירה נגד החוק על רווחים כלואים - האם יש סיכוי למנוע את החוק?
בית המשפט לא נוהג להתערב בחוקים ותקנות מיסוי; הוא מאיר את זה לרשויות המס
קבוצת רואי חשבון ואיגוד לשכות המסחר עותרים לבג"ץ נגד החוק החדש - מיסוי על רווחים כלואים, בטענה לפגיעה בזכויות יסוד וחוסר שוויון. הרקע לחוק זה נעוץ במאמצי הממשלה להגביר גביית מיסים מרווחים צבורים בחברות, תוך התמודדות עם גירעונות תקציביים גדלים בעקבות הוצאות מלחמה והשקעות ציבוריות. נדיר מאוד שבית המשפט מתערב בתקנות וחוקים של רשות המס, הוא נותן גיבוי לרשות המקצועית ולא נכנס לנושאים מקצועיים. לא נראה שהפעם זה יהיה שונה.
חוקים דומים קיימים במדינות כמו ארה"ב (עם מיסוי על רווחים לא מחולקים בחברות S-Corp) ובריטניה (IR35), אך בישראל הוא ייחודי בתחולה הרטרואקטיבית שלו, מה שמעורר ביקורת חריפה על פגיעה באמון הציבור במערכת המיסוי. העותרים, בהובלת איגוד לשכות המסחר ונציגי מקצועות חופשיים, טוענים כי החוק מהווה הפרה חוקתית, ומציינים כי הוא נחקק בחיפזון במסגרת חוק ההסדרים, ללא דיון ציבורי מספק.
חוק הרווחים הכלואים, שנכנס לתוקף בתחילת שנת 2025 כחלק מחוק ההסדרים, מעורר סערה עוד לפני שחוקק. לכאורה החוק נועדה להילחם בתופעת "חברות ארנק" - חברות מעטים שבהן בעלי שליטה צוברים רווחים כדי לדחות תשלומי מס אישיים גבוהים יותר, אלא שבפועל הוא חל על רבבות רבות של עסקים, גם עסקים לגיטימים, לא כאלו שהוקמו לתכנון מס.
לפי נתוני משרד האוצר, החוק כבר הניב גבייה של למעלה מ-10 מיליארד שקלים בשנה הראשונה, בעיקר מחלוקות דיבידנד מוקדמות, אך מבקרים רואים בו כלי דרקוני שמעניש יזמות ויעילות כלכלית. מדובר ברפורמה מקיפה שמבקשת לשנות את מבנה המיסוי של חברות מעטים בישראל ולהטיל מסים על רווחים שלא חולקו. ההיסטוריה של חוקים כאלה בישראל כוללת ניסיונות קודמים, כמו תיקון 89 לפקודת מס הכנסה בשנות ה-2000, אך החוק הנוכחי רחב יותר ומכוון בעיקר לחברות נותנות שירותים עם מחזור עד 30 מיליון שקלים. כעת מוגשת נגדו עתירה לבג"ץ מטעם איגוד לשכות המסחר וקבוצת רואי חשבון ויועצי מס שהתאגדו לצורך המהלך.
- רשות המסים פתחה את ההגשה לפיצוי על אובדן שכר דירה לנכסים שניזוקו במבצע "עם כלביא"
- העלים מליונים מרווחי קריפטו - ונתפס
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בעתירה נטען כי החוק פוגע פגיעה קשה בזכויות חוקתיות לרבות הזכות לקניין, חופש העיסוק ועקרון השוויון. הזכות לקניין, המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נפגעת לדברי העותרים משום שהחוק כופה חלוקה או מיסוי על נכסים שכבר מוסו בעבר, מה שיוצר מיסוי כפול בפועל. חופש העיסוק נפגע בכך שהחוק מתערב בהחלטות עסקיות לגיטימיות, כמו שמירת רווחים להשקעות עתידיות או כרית ביטחון. עקרון השוויון מופר, שכן החוק מתמקד בחברות קטנות בעוד גופים גדולים פטורים. לטענת העותרים, מדובר בחוק מורכב ותקדימי שנחקק בלוח זמנים קצר, ללא היוועצות מספקת וללא בחינה של השלכותיו הכלכליות ארוכות הטווח. השלכות אלה כוללות פגיעה בתחרותיות, בריחת הון לחו"ל, והפחתת תמריצים להקמת עסקים חדשים, כפי שמעידים דוחות כלכליים ממכון אהרן ומבנק ישראל.
