וגר מנמ"ר עם CTO?
תפקיד מנהל הטכנולוגיות הראשי בארגון (CTO) תפס תאוצה בעשור האחרון. המגזין CIO סבור שזו תקופה מספיק ארוכה כדי לבחון את משמעותו של התפקיד והשפעתו על כלל תפקידי ה-IT בארגון, ולהתמקד במיוחד במערכת היחסים שלו עם המנמ"ר בארגון, מערכת יחסים של אהבה ושנאה.
תפקיד ה-CTO החל להיות מאויש בעיקר אצל חברות טכנולוגיות, ספקיות פתרונות, אולם התפקיד צבר תאוצה בתקופת חברות הדוט.קום למיניהן. בחברות אחרות נגזר התפקיד מתוך מחלקות ה-IT וככול שהוא צבר יוקרה ותאוצה התרבו הקונפליקטים והצרות. כיום, בארגוני היי-טק וחברות גדולות, ה-CTO נהנה מיוקרה לא פחות גדולה מה-CIO ובמקרים רבים אלו תפקידים מקבילים, והמחזיקים בהם אינם מדווחים איש לרעהו. אבל בשטח, הם נפגשים לא מעט.
לכאורה, ה-CTO הוא ה"חזאי" הטכנולוגי של הארגון, אבל בפועל הוא עוסק לא מעט בחיי היום היום של ה-IT והגבולות מתחילים להיטשטש. במבנים מסורתיים של ארגונים שאנו מכירים, ה-CTO מחפש לעיתים הגדרה ומקום ראוי מבלי לדרוך על אחרים.
במחלקות IT השונות, ה-CTO אחראי לכל מופעי ה-IT המוכרים. כמעט כל בעלי התפקידים בארגון ה-IT מדווחים ל-CTO. בארגונים מסויימים בארצות הברית, יש תופעה ברורה לפיה ה-CIO מקבל דיווחים מ-2-3 מחלקות ואילו השאר מדווחים ל-CTO.
בסרגל המדידה של מועצות מנהלים, הערך המוסף שה-CTO מביא, או יותר נכון מספר שתפקידו אמור להביא, גבוה יותר בעיני המנכ"לים מאשר זה של המנמ"ר, שברבים מהארגונים עדיין לא הצליח לצאת מהתדמית של "הטכנאי הראשי" של החברה. במציאות שבה ה-CTO אחראי על 12 קבוצות דיווח והמנמ"ר על 2-3, החלו בארצות הברית לשאול שאלות לא נעימות בקול רם: אז בשביל מה אנו צריכים מנמ"ר? פערי המעמדות שנוצרו בין ה-CTO ל-CIO, למרות שה-CTO יצא מתוך ה-CIO, הם שאלה מעניינת, ועוד יותר מעניין לעקוב ולראות כיצד הארגונים מתמודדים איתם.
יש ארגונים בהם לאנשים ברור שאם רוצים ליזום משהו חדש שיקדם את העסק, ויש להם טיוטה של הרעיון, הם מן הסתם ימצאו את עצמם יושבים מול ה-CTO ולא המנמ"ר. ואם מקשרים את שני התפקידים מתקשרים לצלע השלישית בסולם ה-C-LEVEL: ה-COO, שלא ממש מתקשר עם ה-CIO, ואז השאלה של נחיצות ה-CIO בארגון הולכת ומתחדדת.
המאבקים מתחת לפני השטח בין ה-CTO ל-CIO הובילו לתיאורים שונים של תפקיד מנהל הטכנולוגיות בארגון. במאמר במגזין CIO הוא מכונה ה"צאר", מאחר ויש לו סמכויות כמעט בלתי מוגבלות שיש להן השפעה על כלל הארגון. מצד שני המנמ"ר הוא שאחראי על אספקת כל התשתיות כדי שליבת העסקים של הארגון תעבוד כמו שצריך. אותו מנמ"ר מוצא את עצמו חסר סמכויות כאשר בוחרים את התשתיות.
בין שני בעלי תפקידים בכירים אלו, תפקיד ה-CIO מאויש על ידי בעל עמדה בכירה בארגון, מישהו שהפוליטיקה הארגונית מוכרת לו היטב והוא שוחה בה כמו דג במים, מה שאי אפשר לומר על ה-CTO, שנחשב לאיש שתמיד עסוק בלימודים, בחיפוש אחר הדבר הבא שיביא את המכה לחברה בה הוא מכהן כחבר הנהלה. ההבדל המהותי הזה, שכנראה לא ישתנה בקרוב, הוא אחד העוגנים שמבטיחים שלא תהיה פגיעה בתפקיד המנמ"ר כשיש בסביבה CTO חזק. אבל המגזין CIO מביא נימוק חזק ביותר מדוע לא צריך לדאוג יותר מדי למעמד המנמ"ר, לפחות מצד ה-CTO: המהנדסים, המפתחים ושאר בעלי תפקידים דומים שמהם צומח ה-CTO הם אנשים בעלי חזון. חזון לא מתיישב בדרך כלל עם דברים "קטנים" ומרגיזים של ניהול שוטף ובעיקר שליטה על תקציבים, קביעת סדרי עדיפויות ופוליטיקה פנימית. אלו הם תפקידים שלעולם ישארו בידי המנמ"ר ולכן אפשר לומר שכמו בחזון העצמות היבשות - וגר מנמ"ר עם CTO...
שי אהרונוביץ, רשות המסים (עמית אלפונטה)הצעה: עסקים עד מחזור של 300 אלף שקל לא ידווחו למס הכנסה; מה הסיכויים שזה יקרה?
כיום עסקים במחזור של 120 אלף שקל לא מדווחים לרשות המס; המטרה להגדיל את התקרה; למה זה טוב לכולם: לנישומים וגם לרשות המס?
עסקים במחזור של עד 120 אלף שקל לא מדווחים לרשויות המס. הפטור הזה ניתן לפני כשנה והוא מסתמן כהצלחה גדולה. מדובר במעל 150 אלף נישומים שחוץ מלהכביד על התשתיות של רשות המסים, לא באמת הצדיקו את הטיפול בהם. הגבייה באזור אפס, והטפסים והבירוקרטיה לקחו המון זמן ומשאבים גם לנישומים וגם לפקידי מס הכנסה.
ההחלטה הקודמת (הרחבה: רפורמת ה-"עוסק זעיר" כבר עובדת עבור עשרות אלפי ישראלים) היתה פשוטה כי גביית המס כאמור היתה אפסית. כעת מציע שי אהרונוביץ' להרחיב את התוכנית לעסקים עד מחזור של 300 אלף שקל. במספרים האלו כבר יש מס, אם כי, ברוב המקרים נמוך.
עסקים מדווחים לרשויות המס על חברות מס לפי הכנסות בניכוי הוצאות. בעסקים שעד מחזור של 120 אלף שקל (שעם הצמדה זה כבר קרוב ל-130 אלף שקל) רשות המס מגדירה הוצאות לפי שיעור המחזור, בלי הוכחת תשלום ובלי לשבור את הראש עם איסוף חשבוניות. יש כאלו שזה מתאים ונוח להם. אלו שיש להם יותר הוצאות יכולים להגיש אותם, אבל גם ככה הם לא עומדים ברף המס.
עסקים עם מחזור של 300 אלף, אמורים לקבל שיעור הוצאות מסוים כמוכר מבלי להוכיח זאת, אבל נראה שבמקרה הזה יהיו הרבה שיש להם יותר הוצאות. הם ידווחו במסלול הרגיל. כלומר, רשות המס תבטיח את עצמה על ידי כך שתאשר הוצאות אבל לא בסכום משמעותי מדי. וככה תהיה חבות מס לעסקים האלו.
- גם בצפון: בכל עסק שלישי נתפסו ליקויי ספרים - האם זה קל מידי?
- משבר מתמשך: העסקים הקטנים בסין עדיין מתקשים להתאושש
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ולכן, יפנו אליה, רק כאלו שבאמת אין להם הוצאות משמעותיות. כל תוכנית כזו מקלה על המערכת, מקלה על הנישומים, וצריך לזכור שגם אין כאן פתח למילוט, הונאות, שקרים, ושמרווח הביטחון של רשות המס הוא גדול, תשלום המס במספרים האלו בהינתן הוצאות הוא נמוך מאוד, במקרה המקסימלי כמה אלפים בודדים בחודש.
מצד שני מדובר על כמות גדולה של נישומים. על פי ההערכות יש כמה מאות אלפים שנופלים בקטגוריה הזו.
אמריקן איירליינס חוזרת לטוס לישראל - התחרות תעלה, המחירים ירדו?
מי החוזרות, מי תיפגע מכך - על שוק התעופה הצפוי בחודשים הקרובים
אמריקן איירליינס אמריקן איירליינס חוזרת לישראל במרץ 2026 - גם חברות נוספות מאותתות על חידוש קווים. אחרי תקופה ארוכה של היעדרות, אמריקן איירליינס, אחת משלוש ענקיות התעופה האמריקאיות, הודיעה כי תחזור להפעיל טיסות ישירות לישראל החל מה-26 במרץ 2026. החברה מצטרפת ליונייטד איירליינס ולדלתא איירליינס שכבר חידשו את פעילותן בקווים לישראל במהלך יולי וספטמבר.
ההודעה של אמריקן איירליינס נתפסת בענף כסימן חיובי למגמה של חזרת השוק לשגרה, זאת לאחר קריסה כמעט מוחלטת של קווי התעופה הבינלאומיים עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל ב-7 באוקטובר 2023. במהלך השנה שלאחר מכן, מרבית חברות התעופה הזרות עצרו את קווי הטיסה שלהן לתל אביב, ורק בתחילת 2024 החלה חזרה הדרגתית, אם כי לסירוגין היא הופסקה שוב על רקע המלחמה ביוני עם איראן והתקפות החות'ים.
החזרה הזו מבורכת לתחרות, אבל לא בטוח שזה יוריד את המחירים שכבר ירדו - טיסה לארה"ב ב-700 דולר: התעופה הבינלאומית חוזרת ומחירי הכרטיסים בנפילה
לא רק אמריקה: גם חברות מאירופה ואסיה מאותתות על חזרה
לצד חברות התעופה האמריקאיות, ניכרת התעוררות גם בקרב שחקניות אירופיות ואסייתיות שחזרו לפעילות בארץ. למעשה, יש כבר רשימה ארוכה של חברות ששבו לפעילות בישראל, בהן יונייטד, דלתא, KLM, לופטהנזה, סוויס, אג'יאן, אייר פראנס, וויזאייר, איתיחאד ופליי דובאי. גם חברות קטנות יותר כמו פליילילי, טארום, גאורגיאן איירווייז וסייפרוס איירווייז שבו להפעיל טיסות סדירות. בשבועות הקרובים צפויות להצטרף גם סקיי אקספרס (החל מ־2 בדצמבר) ו־SAS (החל מ־26 באוקטובר). כנסו כאן לתמונת מצב מלאה: חברות התעופה שחזרו לישראל: תמונת מצב
מי שסובלת מחזרת חברות התעופה הזרות היא אל על. החברה היתה סוג של מונפול על הקווים העיקריים בשנתיים של מלחמה והיא גרפה רווים עצומים של כ-400-500 מיליון דולר בשנה. זה לא יחזור ועדיין אל על עשויה להמשיך ולספק רווחיות טובה בעיקר בזכות נתח גדול משוק התעופה המקומי, לצד התייעלות שהיתה ולצד מחירים עדיין גבוהים בשל המצב העולמי בשוק התעופה שבו יש מחסור במטוסים. הביקוש למטוסים ול"מושבים" גדול ויוצר בהתאמה עליות מחירים.
