טאואר מייצרת מוצרים לתעשיית החלל הישראלית

השבבים סופקו לחברת רמון צ'יפס, חברה ישראלית המתמחה במוצרים המוטסים לחלל
עפרה ברון |

טאואר סמיקונדקטור הודיעה היום (ג') כי ייצרה בהצלחה אב טיפוס של בקרים מתוחכמים לשימוש בחלל החיצון. בקרים אלו מיועדים להיכלל בלוויינים ולכן אמורים לעמוד בתנאים סביבתיים קשים, ובעיקר בקרינה הקוסמית.

השבבים סופקו לחברת רמון צ'יפס, חברה ישראלית המתמחה במוצרים המוטסים לחלל. הם מיוצרים במפעל FAB2 בתהליך 0.18 מיקרון.

מהחברה נמסר כי הבקר המדובר פועל בתדר 150 מה"ץ כאשר התקשורת שלו מגיעה לקצב של 250 מיליון סיביות לשניה. החוסן הסביבתי של המוצר יאפשר לו לחדור גם ליישומים מוטסים, בנוסף לתעשיית החלל.

הבקר פותח על ידי רמון צ'יפס, באמצעות שיטתם הייחודיתRadSafe ובעזרת ספריית תאים ששוריינה במיוחד לעמידה בקרינה מאסיבית ( Rad Hard ).

הדגמים הראשונים אופיינו ע"י רמון צ'יפס והוכיחו עמידות גבוהה ביותר לקרינה עד לרמות של 300 קילו-ראד. המוצר הגיע ל – soft error rate בקצב של אחד חלקי 10 בחזקת 13 אירועים לביט ליום בעת חשיפה לקרינה של MeV-cm2/mg 100.

"אנו מרוצים מביצועי טאואר ומביצועי המוצר – בתהליך הייצור הקונבנציונאלי", אמר פרופ' רן גינוסר, מנכ"ל רמון צ'יפס. "הצוות של טאואר סייע רבות בהשגת היעדים הטכנולוגיים שהוצבו למוצר. אנו רואים מספר הזדמנויות עסקיות מבטיחות שתתאפשרנה הודות להישגים הטכנולוגיים הללו".

"אנו שמחים כי המוצרים שיוצרו עבור רמון צ'יפס הוכיחו את חסינות וגמישות תהליכי הייצור של טאואר", אמר דני אשכנזי, מנהל קו מוצרי CMOS בטאואר. "הספריות חסינות הקרינה מוסיפות מימד חדש למגוון הפתרונות שטאואר מציעה ללקוחותיה ויכולות לסייע לנו לחדור לשווקים נוספים".

טאואר סמיקונדקטור בע"מ הינה יצרן עצמאי של מעגלים משולבים (IC), אשר נוסדה ב-1993. החברה מייצרת מעגלים משולבים (IC) בגיאומטריות 1.0 עד 0.13 מיקרון ומספקת שירותי ייצור משלימים ותמיכה בתכנון. בנוסף לטכנולוגיות ייצור דיגיטליות ב- CMOS מציעה טאואר פתרונות מתקדמים לייצור זיכרונות בלתי נדיפים, שבבים מעורבי אותות וחיישני CMOS לצילום דיגיטלי. לחברה שני מתקני ייצור המבטיחים הענקת שירות ברמה עולמית ללקוחותיה: Fab 1 מייצר בטכנולוגיות מ- 1.0 ל- 0.35 מיקרון ו- Fab 2 מייצר בטכנולוגיית 0.18, 0.16 ו- 0.13 מיקרון.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.