אם רצינו פעם להיות ארץ נורמאלית: כזו שיש בה תעשיה, בניה, חקלאות, התיישבות, ערים מסודרות, איזור כפרי שוקק חיים - אז כנראה שבלי לספר לנו, החלקאות ברשימה הזו, ירדה מהפרק. הבוקר מסתבר, כי התמיכה בחקלאות בישראל היא הנמוכה ביותר בעולם המערבי. הדברים עולים מדו"ח שהכין גלעד נתן, איש מרכז המחקר והמידע של הכנסת - לקראת יום החקלאות שמצוין היום (יום שלישי, 15 במאי) לראשונה בתולדות הכנסת.

יום החקלאות הישראלית נערך ביוזמת יו"ר השדולה החקלאית, ח"כ אבשלום וילן, בשיתוף עם התאחדות חקלאי ישראל וקנט – הקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות.

המחקר בדק את שיעור התמיכות בחקלאות בישראל והשווה אותן לאיחוד האירופי, גרמניה, הולנד, דנמרק, אוסטריה, בריטניה, קנדה, שווייץ, ארה"ב ויפן. המחקר הוכן על פי בקשת ח"כ אבשלום וילן והוא יוצג בדיון שתערוך מחר ועדת הכספים ואשר יוקדש לתמיכות בחקלאות בישראל.

מהמחקר עולה שהממשלות של המדינות המפותחות, חוץ מממשלת ישראל, משקיעות יותר משאבים בתמיכות שנועדו לפתח את המשק החקלאי ואת הפריפריה במקום בסובסידיות ישירות לתוצרת חקלאית ולהובלה. הן מתכננות ומיישמות מדיניות רב-שנתית בנוגע למשק החקלאי ולפריפריה.

המדינות שנסקרו במסמך משקיעות 2% מתקציבן בממוצע בתמיכות ישירות לחקלאות. בישראל, לעומת זאת, ההשקעה בחקלאות היא כ-0.3% מהתקציב. משנת 1995 עד שנת 2007 ירד סך התמיכות בענף החקלאות בישראל כמעט ב-50%, מ-1.2 מיליארד שקל ל-660 מיליון שקל. או בקיצור - למדינת ישראל אין מדיניות ארוכת טווח לקידום התפתחותו והתייעלותו של המשק החקלאי. עוד מדווח עורך המחקר - כי בישראל כמעט אין ההשקעה במחקר, בפיתוח ובמעבר לחקלאות ירוקה.

המחקר מגלה עוד, כי התמיכות של האיחוד תופסות, לעומת זאת, מקום מרכזי בתקציבים של מדינות האיחוד. כמו כן, ההשקעה במחקר ופיתוח במדינות אלו גדלה. בשנת 2005 היתה עלייה של 11% בסך התמיכות של האיחוד האירופי לחקלאות במדינות האיחוד, והן הסתכמו ב-48.5 מיליארד אירו – כ-45.5% מתקציב ההוצאות של האיחוד. אומנם תקציב התמיכות לחקלאות של השוק האירופי והאיחוד האירופי גדל פי-16 מ-1970 עד 2006, אולם חלקו של הסבסוד לחקלאות בתקציב הכולל של האיחוד ירד באותן שנים מ-88% ל-45.7% עקב התרחבות מגוון הפעולות של השוק האירופי והקמת האיחוד האירופי.

אם זה לא מספיק, הרי שתחום נוסף שבו התרחבה המעורבות הממשלתית במדינות המפותחות הוא ביטוח הסיכונים בחקלאות. ממשלות המדינות המפותחות מגדילות את התמיכה בתשלום הפרמיות לביטוח או באמצעות העמדת אשראי חקלאי ייחודי. התמיכה בביטוח הסיכונים ובאשראי החקלאי, וכן במחקר, בפיתוח המשק החקלאי, בפיתוח הפריפריה ובחקלאות ירוקה, אינה מנוגדת למדיניות ארגון הסחר העולמי, ומשרתת אינטרסים סביבתיים, חברתיים, תרבותיים וכלכליים. מדינת ישראל אינה משקיעה בחקלאות כשאר המדינות שנסקרו במסמך.

מדיניות הקיצוץ בתמיכות הישירות של ממשלת ישראל אומנם "מסתדרת" עם דרישות ארגון הסחר העולמי, מציינים עורכי הדו"ח, אולם ישראל היא המדינה היחידה בעולם המערבי המקבלת את תכתיבי ארגון הסחר העולמי בדבר התמיכות - ללא הסתייגות של ממש. בנוסף על כך, מדינת ישראל אינה משקיעה בפיתוח חקלאות ירוקה, בביטוח חקלאי לסוגיו ובפיתוח הכפר בהיקף המותר לפי הקריטריונים של ארגון הסחר העולמי והמקובל במדינות המערב כתחליף לתמיכות.

והשורה התחתונה - היא עניין של כסף, כמו תמיד. הדו"ח בכנסת קובע, כי הקיצוץ בתמיכות לחקלאות, בעיקר בענף המזון, הוא אחד מהגורמים אותם ניתן קשור באופן ישיר - לתנודתיות במחירי המזון בישראל וליוקר היחסי של תוצרת חקלאית למזון בישראל. ממשלות במערב משתמשות בתמיכות בענף החקלאות כדי להבטיח את הנגישות של השכבות החלשות למגוון רחב של מוצרי צריכה חקלאיים, באמצעות קנייה מרוכזת של תוצרת חקלאית וחלוקת תלושי מזון (ארצות-הברית), או סבסוד התוצרת החקלאית ושמירה על מחירה הנמוך לצרכן (האיחוד האירופי וארצות-הברית).

אצלנו - המצב הולך ומחמיר.

כולם הרי יודעים - כי לפי תפיסת ממשלות ישראל בעשרים השנה האחרונות - צמצום התמיכה החקלאית אמור לייעל את החקלאות, אולם אין כמעט ספק, כי בלי השקעה ממשלתית עלול להיגרם לחקלאות נזק בלתי הפיך. החקלאות בישראל הפגינה עד היום יכולת הישרדות סבירה, לנוכח ההשקעה הציבורית הנמוכה והחשיפה ליבוא מתחרה. נראה כי היעדר מקורות מימון להשקעות לצורך התאמת הענפים לסטנדרטים הנדרשים ליצוא, הענף עלול להידרדר ולהיקלע למשבר, כפי שקרה בשנות ה-80.

אז נכון, שהיטק זה נהדר ומכניס המון כסף לקופת המדינה. אבל בסוף היום כל אחד מאיתנו אוכל את הביצה שהוא בישל לעצמו. ושלנו הולכת להיות מאוד מאוד יקרה.