בין השורות: הקשר בין מלחמת לבנון וסטודנטים בכביש

לו קראו ראשי התאחדות הסטודנטים היסטוריה, בם היו מבינים שכבר הפסידו. קמפיינים ארוכים מידי נכשלים תמיד כשאחד הצדדים מבין שהצד שנגדו לא מוכן לפשרה. שי פאוזנר על הפיספוס הצרכני הגדול של שביתת הסטודנטים
שי פאוזנר |

במלחמה - הפוך את הניצחון ולא קמפיינים ארוכים, למטרה ("אומנות המלחמה", סאן טסו, המאה ה-6 לפנה"ס). בתחילה זה נראה טוב. אפילו מבטיח. סוף סוף מישהו עשה מעשה פה במדינה אפאתית שלנו, ונלחם נגד העלאת מחירים בלתי סבירה של שירות ציבורי.

לרגע חשבתי שאולי סוף סוף, מישהו ישיג פה הישג צרכני אמיתי, ושאחריו יבואו כל המאבקים הצודקים המחכים בפתח ולא יוצאים לפועל. כבר ראיתי את אנשי ההייטק סוגרים חברות וצועדים לירושלים, בשל העלאת המס על הליסינג, ואת האמהות החד הוריות מתבצרות בכניסות לבתי ראשי מערכת המס (אלה שאינם יושבים במעצר), ואותי ואת חברי (מה שנקרא "שכבות הביניים") צובאים על פתחי משרדי ההנהלות של הבנקים הגדולים - בגלל עוד עמלה חדשה.

אבל אם היו ראשי התאחדות הסטודנטים בישראל קוראים קצת היסטוריה לפני שיצאו למאבק האלים שלהם על שכר הלימוד, הם היו מבינים - המלחמה שלהם היא כבר הפסד צורם. בתוך שבוע עד עשרה ימים יגדל הלחץ על הסטודנטים באוניברסיטאות עד כדי כך, שרובם ישובו לכיתות - גם תחת איומי הטרור של חבריהם (גם כן חברים), המנהלים את השביתה שעברה מזמן את 30 הימים. ובשל העובדה שראשי שביתת הסטודנטים לא הגיעו בזמן סביר לשולחן המו"מ (לאחר שנכשלו שם בפעם הראשונה בהתקפלות מול שרת החינוך), הם צריכים להבין שהם איחרו את הרכבת - רגע לאחר שעבר אותו שבוע ראשון לשביתה, כשהבינו בממשלה שאין עם מי לדבר וכי כל השונשיינים לא רוצים בעצם פשרה - הם רוצים ניצחון.

כל השונשיינים שבעולם. העניין הזה, השביתה הזו, אמורה היתה להיות מה שנהוג היה לקרוא לו פעם, "מרד צרכנים". זה הכל. לא היה אמור להיות מעורב בזה כל עניין פוליטי-חברתי. הרי לו נלחמו השונשיינים באמת למען צדק חברתי, הם היו נלחמים היכן שבאמת צריך - כלומר, היו מתייצבים בכל בוקר מול שערי מכללה נידחת אחרת בקצה הארץ הקטנה שלנו.

אך המרחק בין אורט בראודה - בכרמיאל, או מכללת הגליל המערבי בעכו לרמת אביב, הוא מרחק של שנות דור שאת השונשיינים לא מעניין. זהו המרחק בין אלה שהיה להם תמיד, לאלה שבאמת אין להורים שלהם גרוש בכיס. הרבה יותר מעניין את השונשיינים לסגור את רחוב אבן גבירול. באבן גבירול לא מקיימים מאבק חברתי - מקסימום שותים קפה בביסטרו.

חשבתי באמת ובתמים כי המרד הצרכני הזה יעשה לכולנו טוב. זו היתה הזדמנות לשנות את ה"קול הציבורי" של הצרכן בישראל. בימים הראשונים לשביתה שמחתי על הנערים והנערות הללו, שעשו מעשה אשר אני ובני דורי לא עשינו. אבל התפכחתי מהר מאוד.

המאבק ה"אדום" שהחל נכון והפך מהר מאוד לילדותי במקרה הטוב - ומרושע ברע, לא היה אמור להיות פוליטי. אבל הוא כן. הרי חבורת המובילים את השביתה הזו מאמינים בכל לב, שזו זו המקפצה שלהם ללב הפוליטיקה הישראלית - כן כן, בכיסאות עסקינן.

מה שהם לא למדו כאשר לא טרחו לפתוח ספרי היסטוריה הוא כי "המלחמה נגמרת במקום בו מגיעים למשא ומתן" (גם זה בתרגום חופשי של סאן טסו), שהפוליטיקה היא אמנות הפשרה, וכי מי שלא מתפשר כשהוא יוצא למלחמה - מפסיד. לא צריך להרחיק אל סין של המאה ה-6 לפנה"ס כדי לדעת את זה. צריך לקרוא את דוח ועדת וינוגרד. תראו את אולמרט. תראו אותנו.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן). 

חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).