אירופה התקדמה בעוד מניות הכרייה זינקו
המניות האירופיות התקדמו היום, בהובלת מניות הכרייה, עקב ספקולציות שקבוצת Rio Tinto תקבל הצעת רכישה מצד היריבה הענקית BHP Billiton.
מניות Ericsson AB התקדמו אחרי ש- Cisco Systemsפרסמה את ציפיות המכירות הרבעוניות שלה שפיספסו את הערכות האנליסטים. מניות Aegon NV ירדו לאחר שחברת הביטוח השניה בגודלה בהולנד אמרה שהרווח ברבעון הראשון ירד.
מדד ה-dow jones stoxx 600 עלה 0.2% לרמה של 390.64. ה-stoxx 50 התקדם 0.5% וה-euro stoxx 50, מדד 13 המדינות השותפות ביורו, הוסיף 0.3%.
המניות האירופאיות עלו לרמתם הגבוה ביותר מאז ספטמבר 2000 בשבוע שעבר בעוד הספקולציות על הרכישות הצעצמו. מיזוגים ורכישות באזור עד כה הסתכמו ב-1.05 טריליון דולר השנה, לפי נתונים שהתאספו בבלומברג. בשנת 2006 הסתכמו ב-1.6 טריליון דולר.
המדדים המובילים ב-11 מתוך 18 הבורסות באירופה עלו היום:
מדד הדאקס עלה 0.45% לרמה של 7,475. הפוטסי ירד 0.01% לרמה של 6,549 הנקודות. הקאק הצרפתי הוסיף 0.29% לרמה של 6,051 הנקודות.
מניות במרכז
מניות Deutsche Post AG, ספקית הדואר הגדולה באירופה, Royal Dutch Shell Plc ו- BP Plc, שתי חברות הנפט הגדולות באירופה, הכבידו על המדדים בעוד הם נסחרו בהעדר הזכות לדיוידנד.
מניות Rio זינקו ב-21% ל-4,000 פני, בעוד המשקיעים הימרו ש- BHP, חברת הכרייה הגדולה בעולם, שוקלת לתת הצעת רכש. BHP הוסיפה 5.4% ל-1,249 פני.
חברת BHP יכולה להציע מעל 100 מיליארד דולר עבור Rio Tinto, אמרו ב- Citigroup. ראלי של 5 שנים במחירי המתכות הצית 473 עסקאות או הצעות בתעשייה השנה, המוערכות ב-55.4 מיליארד דולר.
חברת Cisco, היצרנית הגדולה בעולם של ציוד רשתות למחשבים, הודיעה שההכנסות ברבעון הפיסקלי הרביעי יעלו ב-15%-16% לעומת השנה הקודמת. האנליסטים ציפו לגידול של 16% ל-9.23 מיליארד דולר.
מניות ישראליות
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
