התובענה הוגשה נגד כלל פיננסים בטוחה ניהול השקעות (שהינה חברת בת של כלל פיננסים), הראל בית השקעות בע"מ, בנק הפועלים, בנק לאומי לישראל בע"מ, בנק דיסקונט לישראל בע"מ, והחברה הישראלית לשירותי בורסה (נ.ע.) בע"מ.

התובעים הינם בעלי יחידות השתתפות בקרנות נאמנות שנוהלו על ידי חברות בנות של הנתבעות. וכן ביחידות השתתפות שנוהלו על ידי חברות בנות של הבנקים ושנמכרו בין היתר, לבטוחה, הראל והחברה הישראלית לשירותי בורסה. עילת התביעה הנטענת היא בין היתר, גביה שלא כדין לכאורה של עמלות קניה ומכירה של ניירות ערך, או עמלות הקשורות במסחר במט"ח או במתן אפשרות לבנקים לגבות עמלות שלא כדין.

התובעים טוענים כי הנתבעות גבו מקרנות הנאמנות שבניהול חברות הבנות שלהם עמלות בשיעורים העולים בשיעור ניכר מהשעורים שנגבו מלקוחות אחרים שלהם, אשר להם היקפי פעילות נמוכים יותר מהיקפי הפעילות של הקרנות האמורות. כמו כן נטען, כי במסגרת ההסכמים שנחתמו בין הבנקים לבין רוכשי הקרנות למכירת השליטה לרוכשי הקרנות, נקבע כי הבנקים ימשיכו כביכול, לספק לחברות קרנות הנאמנות את שירותי המסחר בבורסה או שירותי בנקאות ובכך לכאורה אפשרו לבנקים להמשיך לגבות עמלות מופרזות שלא כדין. על פי הנטען, ממשיכים הבנקים למעשה, לשלוט בפועל בחברות ניהול קרנות הנאמנות שבשליטת רוכשי הקרנות.

קבוצת התובעים היא כל מי שרכש, מחזיק או החזיק בזמנים הרלוונטיים (מתחילת שנת 2004), יחידות השתתפות בקרנות נאמנות שנוהלו על ידי חברות ניהול קרנות נאמנות שהיו או שהינם בשליטת מי מהנתבעות.

בהתאם לתחשיבים שערכו התובעים, בהתבסס על הערכה כי גובה העמלות שקרנות הנאמנות היו אמורות לשלם היה מסתכם בכ-50% מגובה העמלות אשר שולמו בפועל, וכי עמלות הפרשי השער שקרנות הנאמנות היו אמורות לשלם היו נמוכות בכ-0.015 ש"ח לדולר ממה ששולם בפועל. היקף הנזק הנטען מוערך על ידי התובעים בסך 386,151,000 ש"ח. התובעים טוענים כי מתוך סכום זה, אחראית בטוחה לסך 50,277,000 ש"ח, כאשר בגין חלק מהסכום הנ"ל היא נתבעת ביחד ולחוד עם בנק דיסקונט לישראל בע"מ ממנו רכשה בטוחה את חברת ניהול קרנות הנאמנות.