איתוראן רוכשת את קבוצת מפה ב-13 מ' ד'

מפעילת אתר המפות הגדול בישראל ובעלת ההוצאה לאור של מדריכי הטיולים והתכנים למערכות GPS, סיימה את 2006 עם גירעון בהון של 400 אלף דולר
שי פאוזנר |

איתוראן איתור ושליטה מודיעה היום, על חתימתה על הסכם לרכישת כל המניות של קבוצת מפה תמורת כ-9.9 מיליון דולר. בנוסף, איתוראן תשלם כ- 3.1 מיליון דולר נוספים לקבוצת מפה, שישמשו להחזר הלוואות בעלים. בסיום העסקה תחזיק איתוראן ב-100% ממניות קבוצת מפה.

רכישת מפה תמומן דרך תזרים המזומנים של החברה וכספי ההנפקה והיא כפופה לאישור הממונה על ההגבלים העסקיים בישראל וקבלת אישור לניכוי מס במקור ממוסדות המס בישראל.

קבוצת מפה הינה ספקית המידע הגיאוגרפי (GIS) הגדולה בישראל ובעלת מאגר מידע גיאוגרפי לניווט בישראל (GISrael). כיום, קבוצת מפה הינה אחת מספקיות התוכן הדינאמיות ביותר בישראל ומובילה של מספר תחומים. מפה מורכבת משלוש מחלקות עיקריות: מאגרי מידע גיאוגרפי, הוצאה לאור ואתר האינטרנט המוביל בישראל בתחום מאגר המידע הגיאוגרפי. מפה GISrael עוסקת במיפוי עסקי, ניווט לוויני, וכן מספר שירותים מבוססי מיקום.

בדוחות הכספיים של קבוצת מפה לשנת 2006 היא דיווחה על גירעון בהון העצמי של כ-400 אלף דולר וכי סך נכסיה הסתכם בכ-4.4 מיליון דולר. המכירות של בשנת 2006 הסתכמו בכ-7.3 מיליון דולר עם רווח גולמי של כ-4.4 מיליון דולר. הרווח התפעולי הסתכם בכ-2.5 מיליון דולר והרווח הנקי בשנת 2006 הסתכם בכ-2.8 מיליון דולר.

אייל שרצקי, מנכ"ל משותף באיתוראן מסר: "רכישת קבוצת מפה מהווה צעד חשוב בחיזוק מעמדנו בתחום השירותים מבוססי מיקום בישראל על ידי מינוף הפלטפורמה הקיימת הטובה ביותר שניתן למצוא. מפה הנה הספק העיקרי בישראל של מאגרי מידע לניווט עבור מערכות מידע גיאוגרפיות. יכולות ייחודיות אלה ישרתו את איתוראן לא רק כספק של שירותים מבוססי מיקום, אלא יאפשרו לנו למכור את זכויות השימוש על בסיס הנתונים לספקי שירות מבוססי מיקום נוספים, כולל מפעילות הסלולר שרואות תחום זה כאחד התחומים הצומחים ביותר".

שרצקי מוסיף: "זוהי רכישה בעלת סינרגיה גבוהה לאיתוראן. לא רק שהיא מחזקת את שירותי מבוססי המיקום שלנו, היא משרתת את המטרה האסטרטגית שלנו להמשך הרחבה של השירותים אותם אנו מציעים באזורים בהם אנחנו כבר פעילים, כגון שירותי ערך מוסף אותם אנו רואים כאחד ממנועי הצמיחה של החברה. במקביל, מבחינה פיננסית, הרכישה צפויה לתרום לאיתוראן כבר מהיום הראשון."

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מערכת IRON BEAM 450 של רפאל. קרדיט: רשתות חברתיותמערכת IRON BEAM 450 של רפאל. קרדיט: רשתות חברתיות

רפאל מציגה את "מגן אור" מערכת הלייזר החדשה

רפאל מציגה בתערוכת DSEI 2025 וחושפת את מערכת הלייזר החדשה "מגן אור", עם מכוון עוצמתי יותר, טווח מוגדל ותגובה מהירה; המטרה: יירוט מהיר, זול ומדויק, במהירות האור

רן קידר |
נושאים בכתבה רפאל

חברת רפאל מערכות לחימה מתקדמות מציגה בתערוכת DSEI 2025 בלונדון את הדור החדש של מערכת "מגן אור" (IRON BEAM 450), מערכת לייזר מבצעית שמיועדת ליירוט מהיר של איומים אוויריים קצרי טווח. מדובר בתצורה משודרגת, עם מכוון חדש המאפשר לטפל באיומים בטווחים גדולים יותר, עם דיוק גבוה יותר ויכולת תגובה מהירה בהרבה לעומת הדגם הקודם. 

המערכת החדשה מתוכננת לנטרל איומים במהירות האור, בעלות שולית נמוכה מאוד לכל יירוט, יתרון משמעותי ביחס למערכות טילים קיימות, שבהן כל יירוט עשוי לעלות עשרות אלפי דולרים. היא מיועדת להגן על שטחים נרחבים, פועלת ברצף ויכולה לתת מענה גם לתרחישים מורכבים שבהם נדרש יירוט רב־שכבתי ומתואם. 

לדברי מנכ"ל רפאל, יואב תורג'מן, מדובר בפריצת דרך טכנולוגית שמסמנת שינוי תפיסתי בתחום ההגנה האווירית: "הצגת המכוון החדש IRON BEAM 450 בתערוכת DSEI ממחישה כיצד פריצות דרך בטכנולוגיית לייזר רב עוצמה משנה את כללי המשחק בתחום ההגנה האווירית ומאפשרות יירוטים יעילים מאוד ובעלות נמוכה. לצד מערכות ההגנה האווירית שלנו, מערכת "מעיל רוח, מערכת ההגנה האקטיבית המבצעית הראשונה והיחידה בעולם לרק״ם. המערכת מותקנת על טנקים ורכבים משוריינים במספר צבאות, מגנה על הצוותים והפלטפורמות מפני איומים נ״ט ומבססת את ההגנה האקטיבית כסטנדרט מרכזי בכוחות מתמרנים. בנוסף, עם פתרונות הנ״ט, מערכות נגד כטב״מים והמערכות הימיות, רפאל מספקת פתרונות משולבים העונים על צרכי ההווה ומתכוננים לאתגרים של המחר”.

בין המערכות המשלימות שמציגה רפאל בתערוכה: כיפת ברזל לטווחים קצרים, "קלע דוד" לטילים בטווחים ארוכים, ומערכות ספיידר לטווחים בינוניים. לצד מערכות שליטה ובקרה כמו MIC4AD ו-SKY SPOTTER, וכן DRONE DOME ו־LITE BEAM שנועדו להתמודדות עם רחפנים וחימושים משוטטים.

במימד הימי מציגה החברה את הגרסאות המותאמות של מערכות היירוט: C-DOME, שהיא הגרסה הימית של כיפת ברזל, וכן Naval Iron Beam ו-TORBUSTER. כל אלו מבוססים על ארכיטקטורה פתוחה שמאפשרת שילוב בציים קיימים, גם בשגרה וגם בלחימה. IRON BEAM צפויה להשלים את ההגנה הרב־שכבתית של ישראל, תוך צמצום משמעותי של עלויות והתאמה לאיומים משתנים, בין אם מדובר בירי רקטות, ברחפנים או במטחים מרובי ראשי קרב. המערכת טרם נכנסה לשימוש מבצעי, אך עם ההתקדמות הטכנולוגית הנוכחית, נראה שהיא בדרך להפוך לחלק בלתי נפרד מהגנת העורף והחזית גם יחד.

נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.