העצמאות. בין מדליקי המשואות השנה תהיה גם פרופסור נאוה בן צבי, נשיאת מכללת הדסה, שתייצג את ההשכלה הגבוהה בישראל ובמיוחד את ההשכלה הטכנולוגית. השתתפותה של פרופ' בן צבי מהווה קודם כל תעודת כבוד עבורה ואות הוקרה על פעילותה רבת השנים בכל מה שקשור לחינוך האקדמי. אבל השתתפותה מהווה גם אות הוקרה נדיר לחינוך הטכנולוגי הגבוה.

מדינת ישראל מתחבטת בין אתגרים לאומיים-ביטחוניים לבין המשך המאמצים לצמיחה כלכלית ולצמצום הפערים החברתיים. כל הפרמטרים מצביעים על כך שאחד המנועים שיכולים לסייע למימוש השגת יעדים אלו הוא השקעה מסיבית ואמיתית בחינוך בכלל ובחינוך הטכנולוגי בפרט, כדי לייצר דורות חדשים של מהנדסים, שיהוו את התשובה הישראלית לאיום ההודי או לייבוא הודים לישראל.

פרופ' בן צבי היא ללא ספק אחת הדמויות שיכולות לייצג את החינוך הגבוה בישראל. היא חלוצה בתחומים רבים בהשכלה הגבוהה בארץ ובעולם, נמנתה על מקימי האוניברסיטה הפתוחה באמצע שנות השבעים, הקימה את אתר "סנונית" ללמידה מרחוק - אתר ששינה את פני הלמידה וההוראה במרכז ובפריפריה, הפיקה תוכניות לימוד בתחום הכימיה שתורגמו ל-20 שפות, הקימה את המרכז האוניברסיטאי למולטימדיה באוניברסיטה העברית ועוד. "חשוב לחבר בין ה-IT לחינוך", היא אומרת, "רק בהידברות בין הטכנולוגיה והחינוך ניתן להגיע לתוצאות מעשיות".

בסוף השנה שעברה קיבלה פרופ' בן צבי עיטור כבוד בינלאומי בזכות תרומתה לקידום ההשכלה הגבוהה בעולם מאוניברסיטת דרום פלורידה, "בשל שירות יוצא דופן למען הציבור ותרומתה הבלתי-רגילה לקידום ההשכלה הגבוהה". אבל בשנים האחרונות פרופ' בן צבי לא מסתירה את דאגתה מרמתו של החינוך הטכנולוגי בישראל. בראיון שהעניקה לאנשים ומחשבים לפני זמן מה היא התיחסה לנושא כאוב זה: "כאשר הייתי באוניברסיטה העברית, ערכתי מחקר במשותף עם ד"ר עוזי צוק, לפני 12 שנה. בחנו מה קורה לחינוך הטכנולוגי במדינת ישראל. החינוך הטכנולוגי החל ממקום נמוך. בעידודן של היועצות בבתי הספר, מי שנשלח לחינוך הטכנולוגי היו הפחות טובים, זו היתה בבחינת ברירת מחדל. רק בשנות ה-90' החינוך הטכנולוגי החל להיות חלופה לגיטימית לחינוך העיוני. ניתחנו מי הוביל את התלמידים לחינוך הטכנולוגי, וזיהינו כי הבעיה הקשה ביותר היתה ברמה של היועצות. היה אצלן חוסר הבנה מוחלט מהו החינוך הטכנולוגי, ומה זו טכנולוגיה בכלל (...) אינני מרוצה מהתלמידים המגיעים ממערכת החינוך. יש המון מה לשפר. פעם, כל המערכת הייתה אליטיסטית. כיום אנו מכלילים הרבה יותר ויש לכך מחיר. המערכת היום הרבה יותר מורכבת. היא נועדה לשרת צרכים רבים יותר, של אוכלוסיות מגוונות יותר, אבל מצד שני – היא גם בעייתית יותר, כי יש גם רצון לחנך למצויינות".

מאז כניסתה לתפקיד נשיאת מכללת הדסה, ב-1999, היא מיצבה אותה כאחד ממוסדות הלימוד המובילים בארץ, והרחיבה את פעילותה בעשרות אחוזים מדי שנה. "כשהגעתי לתפקיד, היו במכללה 700 סטודנטים, וכיום יש פה כ-2,000", סיפרה באותו ראיון. מי שזכה לפגוש באשה הצבעונית הזו, גילה שילוב נדיר של מדענית (לבן צבי PHD בכימיה והיא פרופסור מן המניין בירושלים) שלא נשארה במגדלי השן של המחקר האקדמי, אלא החליטה לתרום מנסיונה ויכולתה לשיפור רמת החינוך בישראל.

ערב יום העצמאות תשס"ז, מדינת ישראל מכבדת את החינוך הטכנולוגי ואת ההשכלה הגבוהה בכלל באמצעות פרופ' בן צבי. צריך לקוות שזו לא תהיה ההוקרה וההכרה היחידה שהמדינה תעשה בשנים הבאות. תילי תילים של דוחות, ועדות מסוגים שונים והמלצות מונחים בפני כל מקבלי ההחלטות. המציאות בבתי הספר התיכוניים ובמוסדות האקדמיים הרבה יותר מעגומה. היא מתנגשת בעוצמה רבה מאוד אל מול תלמידים מוכשרים, חדורי מוטבצייה ובעלי פוטנציאל להיות המדענים המובילים של ישראל בשנים הבאות, אבל מוצאים את עצמם מבוזבזים, נדחים ולא מקבלים את המשאבים וההשקעה שמגיעה להם.

איתור "דור הנוקיה" הבא חייב להיעשות בצמתי חיים בשלבים מסויימים - אלו הם הצמתים בהם התלמידים פוגשים את המורים ואת ראשי מערכת החינוך, אך המפגש הזה לא תמיד מוליד את התוצאות הנדרשות. במערכת החינוך יש מעט מאוד אנשי אקדמיה, פרופסורים או אנשים הדומים לפרופ' בן צבי - לא רק באישיות, אלא גם בחזון ובנכונות שלהם לשנות את המציאות ולא רק לבכות אותה. הדלקת המשואה צריכה להיות לאות הוקרה לחינוך הטכנולוגי והחינוך הגבוה בכלל. המדינה, החברה וגם התעשייה עצמה - על כל גווניה ורבדיה - צריכים לעשות עוד הרבה מאוד דברים כדי שהדלקת המשואה תהיה באמת לכבודה של מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה בישראל. נכון להיום, המערכת הזו נאבקת בשיניה כדי לשרוד, ולא מעט בזכות אנשים כמו פרופ' בן צבי, שמאמינה באמונה שלמה ביתרון ההון האנושי הישראלי, ולא מוכנה לתת לו להתמסמס מכל סיבה שהיא.

ערב יום העצמאות, פרופ' בן צבי אינה רק נציגת החינוך הגבוה שמדליקה משואה, אלא האשה שתרים את נס המהפיכה והשינוי הדחוף שכל מערכת החינוך בישראל צריכה לעבור, ויפה שעה אחת קודם.