מדוע הצמיחה המהירה מסוכנת לסין ומהו הצפי לגביה?

ארז לוי מלהק מנתח את ההשפעות הבולטות על הכלכלה הצומחת ביותר בעולם ומציג צפי לשנה הקרובה. הוא מגלה שדווקא "איזון" הבולט כך כך בתורות סיניות עתיקות, הוא האיום הגדול ביותר על הסין
ארז לוי |

הצמיחה בתוצר של המשק הסיני במחצית השניה של 2006 צפויה להיות נמוכה במעט מ-10%, והצמיחה שלו בשנת 2006 כולה צפויה להיות כ-10.4%, ו-9.3% ב-2007. האנפלציה לא צפויה להרים בסין ראשה ואף צפויים עודפים נוספים וגדולים בחשבון השוטף של הממשל הסיני.

כלכלת סין צומחת בקצב ממוצע של כ-9% במספר השנים האחרונות. אוכלוסייתה של סין מונה כ-1.3 מליארד איש. הודות לצמיחה היוצאת מגדר הרגיל, 400 מליון איש טיפסו מעבר לקו העוני במדינה.

השלטונות בסין נקטו במספר אמצעים על מנת לקרר את כלכלת המדינה וביניהם: ריסון מוניטארי, שהחל באפריל. כיום, לאחר שתי העלאות ריבית, עומדת ריבית הבנק המרכזי על 6.12%, אך אין עדיין סימנים לכך שהריסון המוניטארי האט את קצב ההשקעות בסין.

הממשלה מנסה "לקרר" את המשק

כחלק מהצעדים לצימצום ההשקעות, הוצא צו ממשלתי באפריל 2006, המגביל את אפשרויות הממשלות המקומיות בסין לקבל "חבילות הלוואות" מהבנקים. "חבילות ההלוואות" שימשו בדרך כלל חברות השייכות לממשלות המקומיות להשקעה בבניית תשתיות. הלוואות אלו נחשבות בעיני הבנקים לאטרקטיביות מכיון שלממשלות מקומיות יש הכנסה קבועה וכמפלט אחרון, ההנחה היא שהממשלה המרכזית תחלץ ממשלות מקומיות אם יוצר מצב של חוסר יכולת פירעון. אך בעוד בעיני הבנקים "חבילות ההלוואות" הן אטרקטיביות, בעיני הממשל המרכזי, קיימת דאגה הולכת וגוברת לגבי יכולת הפרעון של הלוואות אלו ע"י הממשלות המקומיות.

הצעדים המשמעותיים, לכאורה, בהם נוקטת הממשלה אינם מביאים לתוצאות לעת עתה. אחד הגורמים המרכזיים לכך, הן ההשקעות המתגברות המונעות ע"י רווחיות גוברת של חברות מקומיות.

הרווחים בתעשיה צמחו ב-28% במחצית הראשונה של 2006, 9% יותר מאשר הצמיחה ברווחים בתקופה המקבילה אשתקד. אחת הסיבות לכך היא העובדה שהסקטור הפרטי צומח ומהווה חלק יותר דומיננטי בכלכלה הסינית.

סיבה נוספת להיעדר השפעת מדיניות הממשלה על כלכלת סין נעוצה בכך שהצמיחה האגרסיבית עדיין מונעת ועל ידי יצוא. בהיעדר גורם מאזן ליצוא, המאזן המסחרי של סין ממשיך להיות גורם למתח פוליטי ובעיה כלכלית בעיקר עבור ארה"ב. לכן, סביר להניח כי הממשל הסיני ינקוט ברפורמות אשר יעודדו את הצריכה הפרטית, כגון: הורדת שיעור המס והגדלת ההוצאה הממשלתית על בריאות וחינוך. הגדלת הצריכה הפרטית עונה גם על אחד מהיעדים המרכזיים של סין בשנים הקרובות- לשנות את מרכיבי הצמיחה בכלכלה, כך שתהיה מבוססת יותר על טכנולוגיה וידע ופחות מבוססת על משאבים וצבירת הון.

ההתפתחויות מתחילת 2006 אינן מצביעות בינתיים על שינוי כיוון: חלקה של התעשיה עדיין צומח יותר מאשר מגזר השירותים, וההכנסה בערים גדלה בקצב מהיר יותר מאשר ההכנסה בכפרים. בנוסף, ישנם המשך סימנים המעידים על חוסר יעילות בשימוש במשאבים, לדוגמא, צריכת נפט עבור יחידת תמ"ג עלתה ב 0.8% במחצית הראשונה של 2006.

רפורמה נוספת שכבר החלה היא ניוד המטבע. זאת על ידי יצירת עושי שוק במטבע ומשתתפים נוספים בשוק. צעדים נוספים לתמיכה בניוד היואן הוא עידוד החברות במגזר הפרטי להחזיק ולהשקיע במט"ח. בנוסף המערכת הבנקאית המקומית נפתחת לתחרות

צריך לומר, ששילובם של בנקים זרים במערכת המקומית צפוי ליעל ולשפר את המערכת הבנקאית המקומית. מערכת בנקאית בריאה היא צעד חשוב לכלכלה בכלל ולמטבע בפרט.

לאחרונה הפכה כלכלת המדינה לרביעית בגודלה בעולם ושלישית מבחינת סחר. למרות כל זאת סין עדיין מוגדרת כמדינה מתפתחת, עם תוצר לנפש העומד על 1740 דולר ויותר מ-135 מיליון איש החיים על פחות מדולר אחד ליום. הצמיחה הפנומנלית של סין עומדת בפניי אתגרים לא מעטים בשנים הבאות כגון: ניהול הביקוש למשאבים וטיפול בתוצאות הסביבתיות ההרסניות של הצמיחה. כמו כן, קיים חוסר שוויון משווע בחברה הסינית המתבטא בפערי הכנסה והזדמנויות.

כאמור, חוסר שוויון זה עשוי להזיק לקונצנזוס הנדרש על מנת לנקוט ברפורמות שיבטיחו את המשך קצב הצמיחה הגבוה.

*הכותב - ארז לוי הוא חלק מצוות מניות חו"ל של להק קרנות נאמנות

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
זוג מבוגרים פנסיה
צילום: pvproductions@freepik

מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?

תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים

ענת גלעד |

איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.

העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.

ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים

תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.

מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.

הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי

מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.

זוג מבוגרים פנסיה
צילום: pvproductions@freepik

מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?

תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים

ענת גלעד |

איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.

העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.

ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים

תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.

מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.

הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי

מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.