הפרדוקס האמריקאי: הבורסה בשיא, הצרכן ב"שפל" – למי להאמין?

הראלי על חוט דק: בין עסקת שלום לנפט ב-90 דולר

נראה שהמשקיעים מריחים פתרון אפשרי למשבר באירן ובמיצר הורמוז בפרט ושולחים את המדדים לשיאים ואת מחיר הנפט בחזרה לאזור ה-90 דולר לחבית. זה רק אומר כמה המצב רגיש עכשיו. במידה והמשבר יתחדש במלוא עוצמתו הסוחרים ככל הנראה ישלחו את השוק לתיקון מהיר. אם, לעומת זאת, יחתם לבסוף הסכם, השווקים יכולים להמשיך בראלי. אפשרות שיש לקחת בחשבון היא שגם אם יחתם הסכם סוף סוף יווצר מצב של "מכור בידיעה", והראלי ימצה את עצמו. המצב כרגע נזיל ופגיע למרות מה שנראה כראלי עוצמתי ביותר.

אופוריית ה-AI - החברות החדשות במועדון הטריליון

מעבר לרעש מאיראן, הכלכלה האמריקאית ממשיכה לשדר סימני עוצמה. כך לדוגמה מדד ה"צמיחה עכשיו" של שלוחת הפד' באטלנטה חזר לאזור ה-4%, התביעות לדמי אבטלה ממשיכות בגבולות מה שנחשב ככלכלה בריאה והמשק חזר לייצר משרות. הנתון היחידי שמעיד על חולשה מסוימת של הצרכן האמריקאי הוא דוחות וול מארט, אך חשוב להדגיש שמדובר בעיקר בתחזית, לא בתוצאות הרבעון עצמו שהיו טובות. שאר נתוני הצריכה, כולל דוחות קמעונאיות אחרות, לא מראים על חולשה כלשהי של הצרכן, למרות מחירי הדלק הגבוהים.

האופוריה סביב ה-AI ממשיכה בינתיים, כשהשוק גם מתכונן להנפקות הענק של ספייסאיקס ואופן אי איי שעשויות להיות האירוע הפיננסי של השנה. בימים האחרונים חברת השבבים הקוריאנית SK היינקס הצטרפה למתחרה המקומית סמסונג ולחברת מיקרון כחברות החדשות במועדון הטריליון דולר. חברות השבבים אחרות שולטות ללא עוררין במועדון היוקרתי: אנבידיה, טיוואן סמיקונדקטור, ברודקום, סמסונג והייניקס הקוריאניות, כשגם גוגל אמזון ואפל מייצרות שבבים ושייכות ל-14 החברות שמעל הרף הסימבולי.

הראלי לא מצטמצם לחברות השבבים עצמן. כל מה שמסביב עף. ייצור והולכת חשמל למרכזי נתונים, מערכות קירור, בניית תשתיות, שרתים, סיליקון – הרשימה ארוכה. האם הראלי מוצדק? השוק אמנם לא נסחר במחירי הבועה של 99, אבל נראה שהוא מתמחר צמיחה עתידית אדירה בהכנסות שייצר האקו סיסטם של הבינה המלאכותית, ציפיות שעדיין לא ברור מתי והאם יתממשו, והאם יצדיקו תמחור כל כך אגרסיבי.

• שימו לב - תשואות האג"ח בשיא של עשרות שנים - והן מאיימות על הראלי במניות
• הכסף החכם חוזר – האם זה הזמן לקנות?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אבל נראה שיש מי שלא משתתף בחגיגה – הצרכן האמריקאי, לפחות לפי ה"נתונים הרכים" שהתפרסמו בימים האחרונים.  

נתונים קשים מול רכים: הכלי החשוב שמעצב את תמונת הכלכלה

נזכיר שוב את ההבדל בין נתונים רכים לקשים. נתונים קשים הם כאלה הנובעים מהמציאות עצמה, כלומר נתונים כמותיים אוביקטיביים המבוססים על מדידות בפועל ועל עובדות מהשטח. כך לדוגמה נתוני אבטלה, צמיחת תוצר או אינפלציה הם נתונים שמבוססים על מספרים שנלקחים מהמציאות עצמה (אם כי גם הם בנויים על הנחות סטטיסטיות כאלה ואחרות).

נתונים רכים לעומת זאת הם כאלה הקשורים לדעות והערכות סובייקטיביות של אנשים, ומבוססים על סקרים, ציפיות וסנטימנט של השחקנים השונים המפעילים את הכלכלה. כך לדוגמה מדד אמון הצרכנים, מדד מנהלי הרכש, סקר על כוונות לגיוס עובדים של מעסיקים או ציפיות האינפלציה שייכים לקטגוריה הזו.

• למה לטוס לאירופה אם גם שם מזיעים ב-40 מעלות?
• שכר? היברידיות? קידום? מה שמשמר עובדים זה משמעות
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• כרוניקה של עיוורון מרצון: מדוע ישראל לא נערכה לאיום הרחפנים?

ניתן לומר שנתונים קשים משקפים את המציאות הכלכלית כפי שהיא עכשיו, נתונים רכים, לעומת זאת, משקפים צפי להתפתחויות עתידיות. או כי הצרכנים חשים את השינויים שמתקרבים, או כסוג של נבואה שמגשימה את עצמה, שכן אם הצרכנים מצפים, לדוגמה, שהמחירים יעלו, המוכרים ירגישו בנוח יותר להעלות מחירים. השילוב של הנתונים הקשים והרכים משקפים את התמונה הכלכלית המלאה.

הפרודקס: שפל היסטורי בסנטימנט הצרכנים אך שיאים במניות ובבטחון הצרכנים

מה קורה כשנוצר פער בין הנתונים הקשים לרכים? השאלה הגדולה היא האם הנתונים הרכים נובעים מהטיות פסיכולוגיות כאלה או אחרות או שהם אכן משקפים את ההתפתחות העתידית הסבירה.

זוהי לא שאלה תיאורטית, זה המצב הנוכחי. מדד סנטימנט הצרכנים נמצא בשפל של כל הזמנים, עם ירידה של 4.1 נקודות נוספות בחודש מאי לרמה של 44.8 נקודות. הירידה מיוחסת בעיקרה לעלייה במחירי הדלק ולאי נחת מהמדיניות הכלכלית של הנשיא טראמפ ומחוסר הוודאות סביב המלחמה במפרץ. בניגוד לתחושות, הנתונים הקשים, כפי שהראנו קודם לכן, עדיין יציבים כברזל ולא משקפים שום בעיה מהותית בכלכלה, למעט אינפלציה שגבוהה בכאחוז עד אחוז וחצי מהיעד. אז האם הסנטימנט משקף משבר מתקרב?

שאלה יותר קשה היא מה קורה כשיש סתירה בתוך הנתונים הרכים עצמם. הנה נתון נוסף שנחשב בקטגוריה של "נתונים רכים: מדד ביטחון הצרכנים זינק באפריל ל-92.8 – רמה גבוהה מאד יחסית. אז הצרכן מרגיש רע מאד אבל בטוח בעתידו הכלכלי?

כדי להבין את ההבדל הזה ננסה להבהיר מה בודקים שני המדדים בעלי השם הדומה. מדד סנטימנט הצרכנים שואל את הצרכנים על תחושתם ביחס למצבם הכלכלי. התחושה המשתקפת מהמדד האחרון הוא שהאינפלציה, ובעיקר מחירי הדלק, פגעו בסנטימנט הזה קשות.

אמון הצרכנים, לעומת זאת, מתמקד בעיקר בשוק העבודה שהוא הגורם המרכזי המייצר בטחון או חוסר וודאות אצל האדם הממוצע. הנתון האחרון משקף את העובדה שהצרכן מרגיש בטוח כעת שכן שוק העבודה אכן יציב עם שיעור פיטורים נמוך מאד, אחוז האבטלה משקף משק בתעסוקה מלאה, והמשק התחיל לייצר שוב משרות. הצרכן לא מרגיש שמשהו מסכן מהותית את מצבו, הוא רק מתעצבן שהכל כל כך יקר.

ישנו נתון נוסף הקשור לנושא הזה, שאף הוא דורש הסבר: הפער בין מדד סנטימנט הצרכנים לבין ביצועי שוק המניות מעולם לא היה חד יותר. בדרך כלל שוק שורי משקף גם צרכן שמח וסנטימנט שלילי מוביל לירידות שערים. הפעם השיאים בשוק המניות שמתלווים בתמחור יקר מאד במונחים היסטוריים, מגיעים עם תחושת שפל של הצרכן האמריקאי במה שנראה כמעט כתרתי דסתרי. באופן בסיסי ישנן רק שתי אפשרויות: או ששוק המניות מנותק מהמציאות והצרכן צודק ואנחנו לקראת משבר מהותי, או שהצרכן מדוכא לחינם, ושוק המניות חוזה התפתחות כלכלית דרמטית בעקבות ה-AI. או שאולי יש אפשרות שלילית?

כלכלת K, בינה מלאכותית או סתם פוליטיקה? שלושה הסברים לפרדוקס אחד

כמה פרשנים טוענים שהפער המוזר הזה הוא ביטוי של כלכלת K. מדובר במצב שבו הכלכלה מתקדמת בשני מישורים מנותקים זה מזה – השכבה החזקה מתעשרת ומתחזקת אף יותר (הרגל העליונה של הK ממשיכה כלפי מעלה) בעוד מעמד הביניים והמעמדות החלשים מתדרדרים (הרגל היורדת של ה-K המשקפת הידרדרות). לפי התיאוריה הזו, שוק המניות מייצג את כלכלת החזקים, בעוד סנטימנט הצרכנים משקף את כלכלת החלשים והממוצעים שמשלמים את המחיר. הבעיה עם התיאוריה הזו היא שהיא לא מסתדרת עם הנתונים הקשים של הכלכלה. החלשים, לפחות בינתיים, לא באמת נחלשים באופן יוצא דופן.

הסבר נוסף ניתן על ידי רוברט ברברה ראש המחלקה הכלכלית מאוניברסיטת ג'ון הופקינס שצוטט בוול סטריט ג'ורנל. לדבריו גם הראלי בשוק המניות וגם השפל בסנטימנט נובעים מאותה סיבה – הבינה המלאכותית. לגבי הראלי לא צריך להוסיף הסברים, אבל הבינה המלאכותית, בניגוד להתפתחויות טכנולוגיות שבעבר הביאו לשיפור הסנטימנט, דווקא יוצרת חששות ודאגה סביב פגיעה בשוק העבודה. לדבריו, הניגוד הזה מעיד על אפשרות שהחברות ירוויחו יותר כסף, ירחיבו את שולי הרווח באופן דרמטי על ידי צמצום כוח העבודה, בעוד אנשים יתקשו למצוא עבודה.

נראה שגם התיאוריה הזו לוקה בחסר לכל הפחות. אם אנשים לא ימצאו עבודה החברות גם לא תוכלנה למכור שום דבר. בנוסף, נראה שהנתונים שהצגנו קודם לכן סותרים ישירות את התזה הזו. סנטימנט הצרכנים קשור באופן ישיר לתחושות הקשות סביב המחירים העכשוויים, לא סביב חששות לאובדן תעסוקה. ביחס לכך, כפי שראינו, הצרכן האמריקאי דווקא בטוח למדי שכן בטחון הצרכנים נמצא בשיא.

ניתן להציע הסבר נוסף לכל הפערים הללו. לצורך כך נוסיף עוד נתון לקלחת. בעוד 44.8 נקודות הוא נתון נמוך מאד, כאמור, הנתון בקרב הדמוקרטים היה נמוך משמעותית – 32.8. לפני הבחירות הנתון היה 91.4. אצל הרפובליקנים לעומת זאת הנתון עומד על 84.6 לעומת 53.6 לפני הבחירות. הנתון החסר הוא העצמאיים. גם שם הסנטימנט כעת נמוך מאד – 40.6. באוניברסיטת מישיגן שעורכת את הסקר פרסמו הודעה מיוחדת לאחר פרסומו כדי לנסות להגן על אמינות הסקר. הם מציינים שגם בקרב הרפובליקנים הנתון הוא הנמוך ביותר מאז שטראמפ נבחר כנשיא, ושהסנטימנט של העצמאיים מאשש את ממצאי הסקר, לטענתם.

נראה שהטענה הזו לא באמת יכולה לחפות על התחושה שהסקר הזה פשוט הפך לסקר דעות פוליטי. אם אתה תומך בנשיא אתה מרוצה מהכלכלה, אם אתה מתנגד לו אתה חושב שהכלכלה בקאנטים, למרות שהעבודה שלך בטוחה, וכנראה המצב הכלכלי שלך לא באמת כל כך גרוע. לשם השוואה, השפל הקודם בסנטימנט הצרכנים היה ביוני 2022 כשהאינפלציה עמדה על מעל 9%. כעת הסקר נמצא 10 נקודות נמוך יותר עם אינפלציה של פחות מ-4%.

נראה ששוק המניות, מלבד כל הגורמים האחרים שמשפיעים עליו, משקף גם באופן מסוים חוסר אמון מוחלט בסקר סנטימנט הצרכנים. ראלי עצים כזה לא באמת מסונכרן עם כלכלה שעומדת בפני הידרדרות קשה. גם אם יש סיבות טובות לחשוב שהראלי לא מוצדק או לכל הפחות מוגזם, חולשת הצרכנים או הכלכלה אינה אחת מהן.

בשורה התחתונה, הניסיון לקרוא את הכלכלה האמריקאית דרך משקפיים של מדדים פסיכולוגיים בלבד הופך למשימה כמעט בלתי אפשרית בעידן של קיטוב פוליטי עמוק. כשהנתונים ה"קשים", התעסוקה, הצמיחה והדוחות הכספיים מציגים חוסן ברזל, ושוק המניות מתמחר מהפכה טכנולוגית ארוכת טווח, נראה שהתחושות של הצרכן ברחוב נובעות בעיקר מכאב זמני בתחנת הדלק ומהחלטה בקלפי. כל עוד החברות ממשיכות להרוויח והעובדים ממשיכים לעבוד, הראלי בוול סטריט אולי נסחר בתמחור אגרסיבי, אך הוא נשען על יסודות אמיתיים לחלוטין. הצרכן אולי מתעצבן, אבל השוק מסתכל קדימה.