כשאתה סומך על הממשלה שתדאג לך בגיל פרישה - אתה מסיים עם פחות כסף
עד כמה אמון משפיע על הכסף שלנו? מחקר חדש של בנק ישראל, שבחן התנהגות פיננסית לקראת גיל הפרישה בארה"ב, מעלה כי אנשים שסומכים יותר על בנקים, קרנות ויועצים פיננסיים נוטים לחסוך יותר לפנסיה, להשקיע יותר בשוק ההון ולהגיע עם רמת עושר גבוהה יותר לגיל הפרישה. מנגד, מי שמביע אמון גבוה יותר בתוכניות ממשלתיות כמו ביטוח לאומי ושירותי בריאות ציבוריים, נוטה פחות לחיסכון פרטי ולהשקעות.
המחקר נערך על ידי ד"ר מאיה הרן רוזן, אנמריה לוסרדי מאוניברסיטת סטנפורד ואוליביה מיטשל מבית הספר וורטון באוניברסיטת פנסילבניה, והוא מבוסס על נתוני HRS – סקר אורך רחב־היקף בארה"ב, העוקב אחר מצבם הכלכלי, הבריאותי והחברתי של בני 50 ומעלה.
"אפקט דחיקה": כשהממשלה היא רשת הביטחון, מפסיקים לחסוך
הממצא המרכזי של המחקר הוא מה שהחוקרים מכנים "אפקט דחיקה" (crowding out effect): אנשים המאמינים שהממשלה תדאג להם בגיל זקנה מרגישים פחות צורך לחסוך באופן עצמאי.
המספרים חדים. עלייה של יחידה אחת בסולם האמון בתוכניות הממשלה (ביטוח לאומי ומדיקר) מתואמת עם ירידה של 4% בסבירות להחזיק חשבון פרישה, ירידה של 6% בסבירות להחזיק מניות, וירידה של 1.6% בשווי נכסי הבית - כ-8,900 דולר בערכים ריאליים.
ההיפך המדויק נכון לגבי אמון במוסדות פיננסיים - קרנות נאמנות, יועצים פיננסיים, בנקים וחברות ביטוח. עלייה של יחידה אחת באמון בהם מתואמת עם עלייה של 6% בסבירות להחזיק חשבון פרישה, עלייה של 7.5% בסבירות להחזיק מניות, ועלייה של 3.2% בשווי הנכסים - כ-17,800 דולר.
החוקרים מדגישים שהתוצאות נשמרות גם לאחר בקרה על מאפיינים דמוגרפיים וסוציו-אקונומיים רבים: גיל, מין, מצב משפחתי, הכנסה, השכלה, מצב בריאותי, יכולת קוגניטיבית ונטייה לסיכון. כלומר, האפקט אינו תוצאה של פרופיל האוכלוסייה אלא משקף קשר עצמאי בין סוג האמון לבין ההתנהגות הפיננסית.
ממצא נוסף מעניין: אמון במדיקר ובמדיקייד קשור לירידה של כ-19 נקודות אחוז בהסתברות להחזיק חשבון פרישה, ולירידה של 17 נקודות אחוז בהסתברות להשקיע במניות - אך באופן מפתיע, הוא קשור דווקא לעלייה בשווי הנכסים הכולל. הסבר אפשרי שמציעים החוקרים: מי שסומך על הממשלה לכסות הוצאות רפואיות בגיל זקנה, עשוי להשקיע יותר בנדל"ן (שנכלל בחישוב הנכסים הכולל) ופחות בחסכונות פנסיוניים ומניות.
ידע פיננסי: גורם עצמאי ועוצמתי
מעבר למשתנה האמון, המחקר מחדד את חשיבות האוריינות הפיננסית - הידע הבסיסי בכלכלה ובמימון - כגורם עצמאי המשפיע על ההכנה לפרישה. החוקרים השתמשו בשלוש שאלות סטנדרטיות לבדיקת אוריינות פיננסית, שמקורן בעבודות מחקר קודמות של פרופ' לוסרדי ופרופ' מיטשל עצמן ("שלש השאלות הגדולות"), ובנו מתוכן מדד אוריינות פיננסית בסולם 0-3. ממוצע הציון בדגימה עמד על 2.05 מתוך 3.
הממצאים: תשובה נוספת נכונה במדד האוריינות הפיננסית מתואמת עם עלייה של 19%-21% בסבירות להחזיק חשבון פרישה, עלייה של 22%-23% בסבירות להחזיק מניות, ועלייה של 6%-7% בשווי הנכסים - כ-34,600 דולר נוספים בחציון. ערכים אלה עקביים עם מחקרים קודמים שבדקו אוכלוסיות צעירות יותר.
- IBI מנסה להפוך למרכז פיננסי עם השקת אפליקציה חדשה
- דירוג קרנות הפנסיה באפריל: מי סיפק את התשואות הטובות ביותר והחלשות ביותר?
חשוב לציין שהאמון והאוריינות הפיננסית פועלים כגורמים עצמאיים: גם כאשר מבקרים על מדד האוריינות, האמון ממשיך להיות מנבא מובהק לתוצאות פנסיוניות, ולהיפך. בדיקות ניכר מעמיקות שכללו מונחי אינטראקציה בין שני הגורמים לא מצאו כל אפקט מתון - כל גורם תורם בצורה עצמאית ואינו מתנה את השפעת הגורם האחר.
פערים גזעיים: בנקים לא עובדים אותו דבר עבור כולם
חלק מהמחקר שעשוי להדהד בדיון הרחב יותר על אי-שוויון מתעסק בפערים הגזעיים והאתניים. הנתונים חושפים תמונה מורכבת.
שחורים והיספנים בסקר מציגים רמות נמוכות יותר של אמון בממוסדות פיננסיים ושל אוריינות פיננסית, אך מאמינים יותר בתוכניות הממשלה, בהשוואה לאוכלוסייה הלבנה. הפער בנכסים גדול: הנכסים החציוניים של לבנים עמדו על כ-796,000 דולר לעומת 204,000 דולר בקרב שחורים והיספנים.
אחוז מחזיקי חשבונות הפרישה עמד על 50% בקרב לבנים לעומת 11% בקרב שחורים והיספנים. פער דומה מופיע בשיעור מחזיקי המניות: 47% לבנים לעומת 10% בלבד בקרב מיעוטים.
אך הפתעה מרכזית במחקר נוגעת לכך שאמון במוסדות פיננסיים אינו פועל באותה עוצמה עבור כל הקבוצות. בקרב לבנים, עלייה של יחידה אחת באמון במוסדות פיננסיים מתואמת עם עלייה של 7% בסבירות להחזיק חשבון פרישה, עלייה של 8% בסבירות להחזיק מניות, ועלייה של 25,400 דולר בנכסים. לעומת זאת, בקרב שחורים והיספנים - הקשר אינו מובהק סטטיסטית ואפילו קטן מבחינה כלכלית.
החוקרים מפרשים ממצא זה כמשקף מכשולים מבניים: "פערים ממוסדים וממושכים, המצביעים על כך שמאמצים לצמצם את פערי העושר הגזעיים חייבים להתמודד עם מחסומי מידע ומחסומי אמון כאחד". בעוד לאמון במוסדות פיננסיים אין אפקט מובהק עבור מיעוטים, אמון בממשלה דווקא כן - ובכיוון שלילי. עלייה של יחידה אחת באמון בתוכניות הממשלה מתואמת עם ירידה של 13% בסבירות להחזיק מניות ועם ירידה של 3,700 דולר בנכסים בקרב שחורים והיספנים.
- הטעות הגדולה שהחוסכים בקרן פנסיה אינם מודעים לה
- הטעות שעולה מאות אלפי שקלים: כך תכנון פרישה נכון מגדיל לכם את הנטו
לעומת זאת, אוריינות פיננסית עובדת עבור כולם - אם כי עם הבדלים בגודל האפקט. עלייה של יחידה אחת במדד האוריינות הפיננסית מתואמת עם עלייה של 48% בסבירות להחזיק חשבון פרישה בקרב מיעוטים, לעומת 17% בלבד בקרב לבנים. מדוע? כיוון שנקודת הבסיס של המיעוטים נמוכה הרבה יותר, כל שיפור ביכולת הפיננסית מניב אפקט גדול יותר יחסית.
החוקרים מציינים שלממצאם יש השלכות מדיניות ברורות, גם אם ישירות על ישראל קשה להצביע - המחקר מבוסס על נתונים אמריקאים. "חינוך פיננסי לבדו אינו מספיק", הם כותבים. "אמון ואוריינות פיננסית פועלים דרך ערוצים נפרדים - ושניהם משמעותיים להכנה לפרישה".
מדיניות שמשפרת את השקיפות של המוסדות הפיננסיים, מפחיתה חיכוך בגישה לכלי חיסכון פנסיוני ובונה אמון בשוק ההון הפרטי - עשויה להגדיל את אפקטיביות תוכניות החינוך הפיננסי. לעומת זאת, שינויים בתקשורת של תוכניות ממשלה - כגון האופן שבו מוצגת הזכאות לביטוח לאומי או למדיקר - עלולים להשפיע על חיסכון פרטי באמצעות מנגנון האמון.
לגבי פערים גזעיים, המחקר מאיר שחלק מהפער בחיסכון פנסיוני מוסבר על ידי פערי האוריינות הפיננסית - ולא רק על ידי פערי הכנסה. לפי הניתוח, שיפור האוריינות הפיננסית בקהילות המיעוט עשוי להוות כלי ישיר ויעיל יחסית לצמצום הפערים בביטחון הפנסיוני.
