קיסו בדרך לבורסה: רשת המסעדות האסייתיות רוצה שווי של כ-400 מיליון שקל

קיסו, החברה שמפעילה את רשת המסעדות האסייתיות קיסו ומסעדות נוספות, מגישה תשקיף לקראת הנפקה ראשונה בבורסה בתל אביב. החברה מכוונת לגיוס של כ-88 מיליון שקל לפי שווי של כ-400 מיליון שקל, והמהלך כבר מעורר עניין בענף המזון והמסעדנות, שמושך בתקופה האחרונה יותר גופים מוסדיים ומשקיעים פיננסיים.

בעלי השליטה, רותם טחן ונועם גבאי, שמחזיקים כיום כ-31.5% כל אחד, צפויים למכור יחד כ-13% מהמניות תמורת כ-52 מיליון שקל. יתר הסכום, כ-36 מיליון שקל, ייכנס לקופת החברה - להקמת מסעדה חדשה ברחובות, להגדלת שטח המסעדה בקריית אונו, ולחלוקת דיבידנד של כ-13 מיליון שקל.

שמונה מסעדות, רווח של 34 מיליון שקל ומכפיל 12

קיסו שולטת כיום בשמונה מסעדות: בתל אביב - פו סושי, סאן יאנג וסטודיו; בקריית אונו - קיסו; בהוד השרון - ני לון; בנתניה - נישי; ברמת השרון - נוץ'; במודיעין - אנזו; ובאשדוד - סאזנקה. מיצוב פרימיום יחסית, בעיקר בתחום האסייתי.

בשנת 2025 רשמה קיסו הכנסות של כ-307 מיליון שקל, EBITDA של כ-42.6 מיליון שקל ורווח נקי של כ-34 מיליון שקל. ב-2023 הרווח הנקי עמד על כ-24.6 מיליון שקל, וב-2024 עלה לכ-29.3 מיליון שקל - צמיחה עקבית ברווחיות. על בסיס רווח נקי של 34 מיליון שקל, שווי של 400 מיליון משקף מכפיל רווח של כ-12. לא נמוך מאוד, אבל לא מופרך אם החברה תוכיח שהרווחיות יציבה ושיש יכולת לפתוח עוד מסעדות.

התחזיות מדברות על EBITDA של כ-47 עד 55 מיליון שקל ב-2026, כ-60 עד 68 מיליון שקל ב-2027 וכ-70 עד 80 מיליון שקל ב-2028. אם קיסו תעמוד במספרים האלה, השווי המבוקש ייראה נוח. אם לא - המשקיעים יגלו מהר מאוד שמסעדות הן עסק רגיש.

ענף המסעדות עובר שינוי: עסקים שבעבר נוהלו כפעילות פרטית הופכים לחברות שמעניינות משקיעים מוסדיים. לאומי פרטנרס השקיעה 60 מיליון שקל בקבוצת נונו ורכשה 20% ממנה, לקראת אפשרות להנפקה בעתיד. גרין לנטרן, כלל ומגדל נכנסו לביסקוטי לפי שווי גבוה. ההון מחפש מותגי מזון עם יכולת לגדול.

המסעדנות: עסק רווחי שקשה לשכפל

קיסו מגיעה לבורסה עם מותגים מוכרים ומספרים טובים. אבל ענף המסעדות אינו קל: עלויות המזון משתנות, שכר העובדים עולה, ולקוחות מחפשים חוויה. מסעדות פרימיום תלויות הרבה יותר במיקום, שירות ואווירה מאשר ברשתות מזון מהיר.

שאלת השכפול מרכזית. לא כל מסעדה מצליחה יכולה להפוך לרשת גדולה - חלק מהקסם נובע מהמיקום ומהניהול המקומי. לקיסו יש יתרון: היא אינה נשענת על מותג אחד. הקבוצה מחזיקה כמה מסעדות עם שמות שונים, קהלים שונים ומיקומים שונים - מה שמפחית תלות במותג אחד, אבל גם מייצר מורכבות ניהולית.

בין בעלי המניות שנכנסו בשנה שעברה: אלי לוי, מנכ"ל ומבעלי השליטה במור השקעות; איתן בר זאב, יו"ר ביג; חי גאליס, מנכ"ל ביג; אורי מקס ממקס סטוק; אדם פרידלר ממייסדי גוד פארם; ואיקי גרוס מהשקעות נדל"ן. הנוכחות שלהם משדרת שקיסו עברה בדיקה של משקיעים שמכירים צרכנות, קמעונאות ופיננסים. אחרי ההנפקה, טחן וגבאי ירדו ל-22.93% כל אחד, המנכ"לית עדי אנגלנדר תחזיק כ-4.59% וסמנכ"ל התפעול דורון גת שיעור דומה. ההנהלה נשארת בפנים - ובמסעדנות זה חלק גדול מהערך.

• פער של 100 מיליון שקל: קיסו מתלבטת אם לצאת להנפקה בת"א

קיסו יכולה לפתוח דלת לסוג חדש של חברות בבורסה המקומית. אם ההנפקה תצליח, ייתכן שנראה עוד קבוצות מזון ומסעדות בוחנות את השוק הציבורי.

מה קורה בעולם?

בארצות הברית נסחרות עשרות רשתות מסעדות, קפה ומזון מהיר, ממקדונלד'ס וסטארבקס ועד קאבה, שייק שאק וסוויטגרין. המכפילים נעים ממכפיל חד ספרתי ברשתות חלשות ועד מכפילים של 70 ו-150 בחברות צמיחה. הכניסה המתוכננת של קיסו לבורסה בתל אביב מעלה שאלה: איך בכלל מתמחרים רשת מסעדות ציבורית. בישראל זה עדיין חריג, אבל בעולם מדובר בסקטור גדול ומבוסס. בארצות הברית נסחרות עשרות חברות מסעדנות, קפה ומזון מהיר, בשווי מצרפי של מאות מיליארדי דולרים. זה לא תחום צדדי, אלא חלק משמעותי משוק הצריכה.

אבל הממוצע בענף מטעה. מסעדות בבורסה מתחלקות לכמה קבוצות שונות לגמרי: ענקיות מזון מהיר עם מותגים גלובליים, רשתות קז'ואל אמריקאיות, רשתות צמיחה מהירה, ורשתות שנמצאות בסיבוב תיקון או דעיכה. כל קבוצה מקבלת מכפיל אחר, והפערים גדולים מאוד.

הקבוצה הראשונה היא חברות כמו מקדונלד'ס (MCD), יאם ברנדס (YUM), רסטורנט ברנדס (QSR) ודומינו'ס (DPZ). אלה חברות שמחזיקות מותגים גלובליים, הרבה זכיינים, תזרים חזק ומודל עסקי מוכח. מקדונלד'ס נסחרת סביב מכפיל רווח של כ-25, יאם ברנדס סביב כ-27, רסטורנט ברנדס סביב כ-21 ודומינו'ס סביב כ-21.

השוק לא נותן להן מכפיל גבוה בגלל חלום פתיחה של עוד כמה סניפים, אלא בגלל ודאות יחסית: מותג חזק, תזרים, דיבידנד, כוח תמחור, ניהול זכייני ויכולת לשרוד גם תקופות שבהן הצרכן מצמצם הוצאות. מקדונלד'ס היא כבר לא רק רשת מסעדות, אלא מערכת תפעולית ופיננסית עולמית. היא מוכרת מזון, אבל גם מודל זכיינות, נדל"ן, דאטה ונאמנות לקוח.

• אלעזר זוננשיין בשירות הספקולנטים: כך פלסאנמור טסה מאות אחוזים ואז נזרקת לרצפה
• מה צפוי במדד המחירים ביוני? מחר הפרסום

סטארבקס (SBUX) היא מקרה מעט שונה. היא נסחרת במכפיל גבוה יותר, סביב כ-49, כי השוק עדיין מתמחר אפשרות לשיפור תפעולי, התאוששות בסין וחיזוק הפעילות בארצות הברית. עם זאת, מכפיל כזה גם מייצר לחץ. מותג חזק כבר לא מספיק, החברה צריכה להראות עלייה בתנועה, שיפור במכירות בחנויות זהות ושליטה בעלויות.

בקבוצה השנייה נמצאות רשתות כמו דארדן (DRI), שמחזיקה בין היתר את אוליב גארדן ולונגהורן, טקסס רודהאוס (TXRH), ברינקר (EAT), צ'יזקייק פקטורי (CAKE) ויאם צ'יינה (YUMC). כאן המכפילים מתונים יותר: דארדן סביב כ-19, טקסס רודהאוס סביב כ-27, ברינקר סביב כ-16, צ'יזקייק פקטורי סביב כ-16 ויאם צ'יינה סביב כ-20.

אלה חברות שמפעילות מסעדות אמיתיות, עם מטבח, שירות, כוח אדם, שכירות, חומרי גלם וניהול יומיומי מורכב. לכן השוק דורש מהן משמעת. רשת כזו מקבלת מכפיל טוב אם היא יודעת להגדיל מכירות באותם סניפים, לפתוח סניפים בקצב אחראי, לשמור על עלויות מזון ושכר, ולא להפוך כל פתיחה חדשה להרפתקה תפעולית.

טקסס רודהאוס היא דוגמה לרשת שהשוק מעריך בזכות ביצועים תפעוליים חזקים, מותג ברור וניהול עקבי. צ'יזקייק פקטורי וברינקר נסחרות במכפילים נמוכים יותר כי השוק רואה בהן עסקים בוגרים יותר, עם פחות חלום ויותר תלות בצרכן האמריקאי שיוצא לאכול.

הקבוצה השלישית היא המקום שבו המשקיעים מוכנים לשלם יקר. קאבה (CAVA) נסחרת סביב מכפיל רווח של כ-157. דאץ' ברוס (BROS) סביב כ-87. שייק שאק (SHAK) סביב כ-75. ווינגסטופ (WING) סביב כ-44. אלה לא מכפילים של מסעדה רגילה, אלא מכפילים של אמונה במודל שיכול לגדול במהירות. מה השוק קונה כאן? לא רק אוכל טוב. הוא קונה פורמט. קאבה מוכרת למשקיעים סיפור של רשת ים תיכונית שיכולה להפוך לצ'יפוטלה החדשה. ווינגסטופ מוכרת מודל ממוקד, פשוט יחסית להפעלה, חזק במשלוחים ובעלויות תפעול. שייק שאק מנסה להראות שהיא יכולה לעבור ממותג עירוני חזק לרשת רחבה יותר. דאץ' ברוס מוכרת צמיחה בתחום הקפה בדרייב ת'רו.

אבל דווקא כאן הסיכון גבוה. כשהמכפיל גבוה, החברה חייבת לספק צמיחה כמעט בלי טעויות. האטה בתנועת לקוחות, עלייה בשכר, עלייה במחירי מזון או פתיחת סניפים בקצב איטי מדי יכולות למחוק חלק גדול מהפרמיה. השוק מוכן לשלם על חלום, אבל הוא מתהפך מהר כשהחלום לא מתקדם במספרים.

הכירו את צ'יפוטלה והמסעדות עם מכפילי רווח נמוכים

צ'יפוטלה (CMG) היא אחת החברות החשובות להבנת הסקטור. היא נסחרת סביב מכפיל רווח של כ-29, אחרי שנים שבהן קיבלה פרמיה גבוהה יותר. צ'יפוטלה הוכיחה שאפשר להפוך מזון מהיר איכותי יחסית למודל ענק, עם דיגיטל, תפעול יעיל, הזמנות מראש ותפיסה צרכנית חזקה.

אבל גם אצלה השוק כבר שואל שאלות אחרות. כאשר הצמיחה בחנויות קיימות מתמתנת, המשקיעים רוצים לדעת האם פתיחת סניפים חדשים מספיקה כדי להמשיך להצדיק את המכפיל. זה שיעור חשוב לכל רשת שרוצה להגיע לבורסה: בהתחלה השוק קונה חלום. אחר כך הוא דורש מספרים.

מנגד, וונדיס (WEN) נסחרת סביב מכפיל רווח של כ-8, בלומין ברנדס (BLMN) סביב כ-5, ודיין ברנדס (DIN) סביב כ-6. אלה מכפילים נמוכים, אבל לא בהכרח הזדמנות. הם משקפים חשש מצמיחה חלשה, תחרות, עומס חוב או מותגים שצריכים ריענון.

גם סוויטגרין (SG) היא דוגמה חשובה, אבל מהצד השני. היא לא נסחרת לפי מכפיל רווח חיובי כי היא עדיין מפסידה. בעבר השוק נתן לה קרדיט על צמיחה, בריאות ומותג צעיר. אבל כאשר ההפסדים נמשכים והצרכן נעשה זהיר יותר, החלום כבר לא מספיק.