מס חברות 23% ואז דיבידנד: כמה באמת נשאר מרווח שיוצא מהחברה
23% מס חברות על הרווח החייב הם השלב הראשון בדרך של כסף מהחברה אל הכיס הפרטי, והשלב השני מחכה בהמשך. פקודת מס הכנסה בנתה כאן מבנה דו-שלבי: החברה משלמת מס משלה כאישיות משפטית נפרדת, ובעל המניות משלם מס נוסף ביום שהרווח מחולק אליו כדיבידנד.
חברה שסיימה שנה עם רווח חייב של מיליון שקל, לשם המחשה, מעבירה 230,000 שקל מס חברות ונשארת עם 770,000 שקל. חלוקה מלאה של היתרה לבעל מניות מהותי, כלומר מי שמחזיק 10% ומעלה, גוררת מס דיבידנד של 30%, עוד 231,000 שקל. הנטל המצטבר מגיע ל-461,000 שקל, שהם 46.1% מהרווח המקורי. אצל מחזיק קטן יותר שיעור הדיבידנד עומד על 25%, והמצטבר יורד ל-42.25%.
מס יסף מונח מעל שני השלבים וחל על יחיד שההכנסה החייבת שלו חוצה 721,560 שקל בשנה, בשיעור בסיסי של 3%. מ-2025 נוספה עליו שכבה של 2% על הכנסות שמקורן הוני, ובהן דיבידנד, ריבית ורווחי הון. בעל מניות שהדיבידנד שלו כולו מעל התקרה משלם עליו 5% נוספים, ובדוגמה שלמעלה מדובר ב-38,500 שקל שמצטרפים לחשבון. את אותה שכבה פוגש גם משקיע פרטי בתיק שלו, כמפורט בפרק שמרכז את מיסוי שוק ההון, ומפת שאר הפרקים יושבת במדריך המסים המרכז.
משכורת, דיבידנד והפער שביניהם
משכורת שבעל השליטה מושך מהחברה נחשבת הוצאה מוכרת ומקטינה את הרווח החייב במס חברות, ולכן היא חוסכת כבר בשלב הראשון. במקביל היא נכנסת למדרגות המס האישיות, שנעות בין 10% ל-47%, ומייצרת חבות בדמי ביטוח לאומי לצד זכויות: הפקדה פנסיונית, קרן השתלמות, דמי אבטלה וכיסוי ביטוחי. דיבידנד נושא שיעור קבוע וחוסך את דמי הביטוח הלאומי במרבית המצבים, ובתמורה מוותר על אותן זכויות.
רכב שהחברה מעמידה לרשות בעל השליטה נזקף לשכר כשווי שימוש, וההפחתה שנקבעה בהוראת שעה לרכבים היברידיים וחשמליים נעה בין 560 ל-1,350 שקל בחודש (להרחבה: שווי שימוש - נדרשת קביעת מדיניות ארוכת טווח). רכיבים כאלה הופכים את הבחירה בין השניים משאלה של שיעורי מס לתמהיל שנבנה מחדש בכל שנה, לפי צורכי המחיה של בעל השליטה ולפי מצב הרווחיות. שאלות התזמון האלה נבחנות בפרק על תכנון מס שנתי.
הרווחים שנשארים בקופת החברה
תוספת מס של 2% בשנה על רווחים עודפים הוטלה על חברת מעטים בתיקון 277 לפקודה, שנכנס לתוקף ב-2025. חברה שהרווחים הנצברים שלה עוברים 750,000 שקל עומדת מול שתי דרכים: לחלק בכל שנה דיבידנד בשיעור 6% מהרווחים הצבורים, או לשלם את תוספת המס ולהשאיר את הכסף בפנים. בשנת המעבר נקבע שיעור חלוקה של 5%. התשלום הזה נותר על כנו גם כשהדיבידנד יחולק בעתיד, כך שהוא עלות לכל דבר במקום מקדמה על חשבון המס העתידי.
סעיף 62א, ההוראה שמכונה חברת ארנק, מייחס את הכנסת החברה ליחיד וממסה אותה בשיעורים אישיים כשהפעילות היא בעיקרה יגיע כפיו של בעל השליטה מול לקוח יחיד או מול מי שמתפקד כמעסיק. אותו תיקון הרחיב את התחולה: המבחן עבר מבעל מניות מהותי לבעל שליטה, תקופות הבחינה התקצרו, ונוספה הוראה שממסה בשיעורים אישיים רווחיות שחורגת מ-25% במחזור שמקורו בפעילות אישית כזאת.
מתי החברה מחזירה את העלות שלה
אגרה שנתית לרשם החברות עומדת על 1,338 שקל למי שמשלם בתחילת השנה ועל 1,777 שקל בהמשכה. לצידה נדרשות הנהלת חשבונות כפולה, דוחות כספיים מבוקרים בידי רואה חשבון ועבודה שוטפת שמסתכמת באלפי שקלים בשנה. עצמאי שמנהל ספרים בשיטה החד-צידית פועל במבנה זול בהרבה, כפי שמפורט בפרק על מיסוי עצמאים ועסקים קטנים.
דחיית המס היא היתרון המרכזי של המבנה התאגידי: כל עוד הרווח נשאר בחברה ומשמש להשקעה חוזרת, לרכישת ציוד או לגיוס עובדים, הנטל עומד על 23% בלבד. עצמאי שהרוויח מיליון שקל משלם על החלק שמעל 721,560 שקל שיעור של 47% בתוספת 3% מס יסף, חצי מכל שקל נוסף, בעוד באותו רווח בתוך חברה נשארים 770,000 שקל זמינים לפעילות. הפער נפתח כשהרווח השנתי גבוה משמעותית מרמת המשיכות שנדרשת למחיה, והוא מצטמצם כמעט לאפס כשכל הרווח נמשך ממילא בכל שנה.
מפעל טכנולוגי מועדף משלם מס חברות של 12% על הכנסה טכנולוגית מזכה, ובאזורי עדיפות לאומית השיעור יורד ל-7.5%, בכפוף לתנאים של החזקת הקניין הרוחני ופיתוח בישראל (להרחבה: הטבות מס לסטארטאפ: מס חברות של 12% למפעל טכנולוגי).
מקדמות המס של החברה נגזרות מהמחזור ומתעדכנות מול השומה, במנגנון שדומה לזה שחל על עצמאי ומוסבר בפרק על מקדמות והדוח השנתי. הדוח השנתי של החברה מוגש בצירוף דוחות כספיים מבוקרים, ובעל השליטה מגיש לצידו דוח אישי משלו.
