"ת"א מעמיקה את הפער החברתי ומונעת מציאת פתרון למצוקת הדיור"

עיריית בת ים הגישה התנגדות לתוכנית המתאר של ת"א: "התכנית מנציחה את האפליה הגסה בין ת"א לבין ערי גוש דן בכלל ובת ים בפרט"
לירן סהר | (3)

עיריית בת ים הגישה הבוקר (ד') את התנגדותה לתוכנית המתאר של עיריית תל אביב. במסמך שהוגש לוועדה המחוזית, נכתב כי התכנית המוצעת מנציחה ואף מגדילה את האפליה הבוטה בחלוקת המשאבים במרחב גוש דן.

בהתנגדות נכתב: "מדובר בניסיון נוסף להשתמש בתוכנית מתאר על מנת להוסיף עוד שטחי תעסוקה לעיר על חשבון שטחי מגורים, שיגדילו משמעותית את הכנסותיה של תל אביב (הגבוהות ממילא), יהוו תחרות נוספת עם שטחי התעסוקה של בת ים ויעצימו עוד יותר את הפערים הכלכליים הקיימים בין "מדינת תל אביב" לבין רשויות אחרות במטרופולין. בת ים היא הנפגעת העיקרית מתוכנית זו מבין הרשויות במחוז, בשל שטחה המוניציפלי הקטן המנוצל ברובו ומצבה הסוציו- אקונומי הנמוך בהשוואה לשכנותיה".

עוד נכתב בהתנגדות: "כבר כיום קיים פער עצום בין שתי הרשויות, שנובע מהאפליה המתמשכת בחלוקת המשאבים. כך לדוגמה: בת ים נמצאת בגרעון של שטח מניב של 1,569,000, בעוד תל אביב נמצאת בעודף של 7,753,000; צפיפות האוכלוסייה בת"א היא 7,769 נפשות לקמ"ר לעומת בת ים בה הצפיפות היא 20,675 נפשות לקמ"ר; וכן בעוד השטח המניב לנפש בבת ים עומד על 5.7, בתל אביב השטח הוא 37".

הקצאה מופרזת של שטחים מניבים בתכנית המתאר

תכנית המתאר המוצעת מבקשת להוסיף 5,178 מיליון מ"ר לתעסוקה ו3,085,000 אלף מ"ר למלונאות, דבר שיגדיל את העודף הקיים של שטחים מסוג זה בת"א ל- 12,220 אלף מ"ר. מדובר בהקצאה מופרזת של שטחים מניבים בתכנית המתאר!

לפי ההתנגדות, הפערים בהקצאת המשאבים פוגעים אנושות בתושבי בת ים ויוצרים מציאות שבה תושב ת"א זוכה להשקעה כספית כפולה מזו לה זוכה תושב בת ים. "התוכנית המוצעת לא רק מחזקת את כלכלתה של תל אביב ואת רווחת תושביה, היא גם ובעיקר מחלישה את התושבים בערים השכנות לה, ומקבעת את האפליה בין אזרח לאזרח".

עוד נטען במסמך ההתנגדות, כי בשעה שמדינת ישראל נמצאת במצוקת דיור חמורה המחייבת את כל הרשויות שבה להתגייס למאמץ, בוחרת תל אביב לפטור עצמה מהחובה ולהעדיף שיקולים של רווח כלכלי על פני שיקולים חברתיים- לאומיים.

מנכ"ל עיריית בת ים ארז פודמסקי- שקד, מסר: "העיר בת ים מופלית כלכלית כבר עשרות שנים. לא יעלה על הדעת שתושב בת ים יקבל רק מחצית מהתקציב לו זוכה תושב תל אביב, באישור המדינה. רשויות התכנון ומשרד הפנים חייבים להפסיק את העוול המתמשך ולעשות תיקון היסטורי. הצעד הראשון והמתבקש הוא שינוי תוכנית המתאר. אישורה של התוכנית במתכונתה הנוכחית סולל למעשה את הדרך להכרזה על הקמת שתי מדינות לעם אחד: מדינת תל אביב ומדינת ישראל".

קיראו עוד ב"נדל"ן"

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    jak 26/02/2014 13:02
    הגב לתגובה זו
    לא יתכן שתל אביב תרוויח את רוב הכסף מהאוכלוסיה שגרה בחוץ אבל עובדת וקונה בת"א
  • מתי 27/02/2014 18:12
    הגב לתגובה זו
    עיריה מנופחות. יש לאחד גם את הערים ראשל"צ ובאר יעקב למנוע את ההתנפחות המיותרת ברשויות. בזבוז טהור ושחיתות.
  • 1.
    מעולה - אני עם בת ים. חולדאי עושק ודי עם שטחי מסחר (ל"ת)
    אנונימי 26/02/2014 11:37
    הגב לתגובה זו
דירה להשכרה
צילום: תמר מצפי

בזמן שכולם עוקבים אחרי מחירי הדירות, המשבר האמיתי מתפתח בשוק השכירות

מחירי הרכישה נבלמו ואף ירדו בכ-2% ומעלה, אבל שכר הדירה לחוזים חדשים קפץ ביותר מ-6% בשנה האחרונה. מה עומד מאחורי הפער הזה, למה הפתרון לא יגיע מירידה בריבית בלבד ומה יקרה בשכר הדירה?

נדב אטיאס |

בדיונים הציבוריים על שוק הדיור בישראל, רוב תשומת הלב מוקדשת לשאלה הקלאסית: האם מחירי הדירות יעלו או ירדו. כל פרסום של נתונים חדשים מלווה בכותרות על מגמות המחירים, תחזיות של אנליסטים ודיונים על הריבית והשפעתה על שוק הנדל"ן. אולם ניתוח מעמיק של הנתונים מגלה שהזירה שבה מתרחש השינוי העמוק באמת היא דווקא שוק השכירות, שהולך ותופס את מרכז הבמה.


הפער שהולך ונפער


הנתונים מדברים בעד עצמם. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מדד מחירי הדירות ירד ב-7 חודשים בכ-2%, תלוי באזור. אולם בניגוד גמור למגמה זו, נרשמה עלייה משמעותית במחירי שכר הדירה. הנתונים מראים ששכר הדירה לחוזי שכירות חדשים, בשונה מהסכמי שכירות קיימים וחתומים, עלה בשנה האחרונה ביותר מ-6%.


מאחורי המספרים הללו מסתתר צורך בסיסי: מי שלא קונה - צריך לגור איפשהו. זוגות צעירים, משפחות בתחילת דרכן ויחידים או גרושים שאין ביכולתם לרכוש דירה למגורים, עוברים לשוק השכירות. התוצאה היא מצב שבו הביקוש לשכירות קופץ, בעוד ההיצע גדל בקצב איטי הרבה יותר.



אחד הגורמים המשמעותיים ללחץ על שוק השכירות הוא הגל הרחב של פרויקטי פינוי-בינוי והתחדשות עירונית המקודמים ברחבי הארץ. כאשר בניין ישן מפונה מדייריו כחלק מתהליך של הריסה ובנייה חדשה, הדיירים הקיימים, רבים מהם זוגות צעירים או משפחות צעירות, מוצאים את עצמם נדרשים למצוא דירה חלופית בשכירות למספר שנים עד סיום הפרויקט.


בשכונות רבות ברחבי הארץ מקודמים כיום מספר פרויקטי פינוי-בינוי במקביל, לעיתים שישה או שבעה פרויקטים בשכונה אחת בו-זמנית. הבעיה מחריפה משום שהדיירים המפונים רוצים או צריכים להישאר באזור המגורים המקורי, משיקולים של מוסדות חינוך לילדים, עבודה וקרבה למשפחה. כתוצאה מכך, הם נאלצים למצוא שכירות זמנית באותה שכונה או קרוב אליה עד לסיום הפרויקט, מה שמייצר ביקוש נוסף על השכירות הקיימת גם כך באותו אזור.

דירה להשכרה
צילום: תמר מצפי

בזמן שכולם עוקבים אחרי מחירי הדירות, המשבר האמיתי מתפתח בשוק השכירות

מחירי הרכישה נבלמו ואף ירדו בכ-2% ומעלה, אבל שכר הדירה לחוזים חדשים קפץ ביותר מ-6% בשנה האחרונה. מה עומד מאחורי הפער הזה, למה הפתרון לא יגיע מירידה בריבית בלבד ומה יקרה בשכר הדירה?

נדב אטיאס |

בדיונים הציבוריים על שוק הדיור בישראל, רוב תשומת הלב מוקדשת לשאלה הקלאסית: האם מחירי הדירות יעלו או ירדו. כל פרסום של נתונים חדשים מלווה בכותרות על מגמות המחירים, תחזיות של אנליסטים ודיונים על הריבית והשפעתה על שוק הנדל"ן. אולם ניתוח מעמיק של הנתונים מגלה שהזירה שבה מתרחש השינוי העמוק באמת היא דווקא שוק השכירות, שהולך ותופס את מרכז הבמה.


הפער שהולך ונפער


הנתונים מדברים בעד עצמם. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מדד מחירי הדירות ירד ב-7 חודשים בכ-2%, תלוי באזור. אולם בניגוד גמור למגמה זו, נרשמה עלייה משמעותית במחירי שכר הדירה. הנתונים מראים ששכר הדירה לחוזי שכירות חדשים, בשונה מהסכמי שכירות קיימים וחתומים, עלה בשנה האחרונה ביותר מ-6%.


מאחורי המספרים הללו מסתתר צורך בסיסי: מי שלא קונה - צריך לגור איפשהו. זוגות צעירים, משפחות בתחילת דרכן ויחידים או גרושים שאין ביכולתם לרכוש דירה למגורים, עוברים לשוק השכירות. התוצאה היא מצב שבו הביקוש לשכירות קופץ, בעוד ההיצע גדל בקצב איטי הרבה יותר.



אחד הגורמים המשמעותיים ללחץ על שוק השכירות הוא הגל הרחב של פרויקטי פינוי-בינוי והתחדשות עירונית המקודמים ברחבי הארץ. כאשר בניין ישן מפונה מדייריו כחלק מתהליך של הריסה ובנייה חדשה, הדיירים הקיימים, רבים מהם זוגות צעירים או משפחות צעירות, מוצאים את עצמם נדרשים למצוא דירה חלופית בשכירות למספר שנים עד סיום הפרויקט.


בשכונות רבות ברחבי הארץ מקודמים כיום מספר פרויקטי פינוי-בינוי במקביל, לעיתים שישה או שבעה פרויקטים בשכונה אחת בו-זמנית. הבעיה מחריפה משום שהדיירים המפונים רוצים או צריכים להישאר באזור המגורים המקורי, משיקולים של מוסדות חינוך לילדים, עבודה וקרבה למשפחה. כתוצאה מכך, הם נאלצים למצוא שכירות זמנית באותה שכונה או קרוב אליה עד לסיום הפרויקט, מה שמייצר ביקוש נוסף על השכירות הקיימת גם כך באותו אזור.