כאשר מדברים על שוק המניות בתל אביב, נקודת הייחוס של רוב האנשים היא המדדים המובילים. מבחינת הציבור בורסת תל אביב מתחילה במדד תל אביב 25 ונגמרת במדד תל אביב 100, עם פזילות קטנות למדד הגז והנפט שמככב בכותרות העיתונים בשנים האחרונות.

אולם מה מסתתר במדדים האחוריים של בורסת תל אביב, או ליתר דיוק במדד היתר 50 - אותו מדד שהונפק בכדי לתת זרקור על המניות הקטנות בתל אביב אך שימש יותר כתחנת מעבר זמנית בין מדדי המניות המובילים למרתפי מדד המאגר של המניות הקטנות.

מה דרוש בכדי להבין את הסיפור מאחורי מדד היתר? בשנים האחרונות הוא מפציע אחת לכמה חודשים בעליות או בירידות בולטות רק בכדי לחזור ולהיות לא יותר משורה בעיתונים הכלכליים מתחת לאחים הגדולים והחשובים יותר תל אביב 25 ותל אביב 100.

תחנת הרכבת של אחד העם

מדד היתר מורכב מ-50 החברות הגדולות ביותר בתל אביב שלא נכנסו למדד תל אביב 100. אך במקום להיות מדד יציב, בשנים האחרונות הוא מתנהל יותר כמו תחנת רכבת למניות שרכבו על טרנדים שונים. ב-2007 זה היה הנדל"ן, ב-2009 עם הביומד וב-2010 עם חברות הגז והנפט.

תופעה זו באה לידי ביטוי גם בעדכוני המדדים. כאשר מספר המניות היוצאות ונכנסות במדדים הגדולים בבורסה לרוב נמוך, היו מקרים שקרוב לחצי ממניות מדד היתר נכנסו או יצאו ממנו בעדכון בודד.

קשה להמריא בלי דלק

בעיה נוספת שמכבידה על המדד היא בעיית הסחירות. חלק גדול ממניות המדד נסחרות במחזורים נמוכים ביותר . כאשר אני כותב נמוכים ביותר, אני מתכוון שבחודש האחרון יותר מחצי ממניות המדד הגיעו להיקפי מסחר מגוחכים של פחות ממאה אלף ש' ליום. אם אתם מאמינים במשפט שהדלק של המניה הוא המסחר, ברור מדוע מדד היתר נשאר מאחור לאורך השנים האחרונות ביחס לשאר המדדים בתל אביב.

אם אלו הם פני הדברים, מה יכול להיות מעניין במדד שסובל מחוסר יציבות מבחינת החברות המרכיבות אותו ולא מעורר עניין אצל המשקיעים בשוק שמצביעים ברגליים ופשוט לא קונים את המניות המרכיבות אותו.

החלום של קברניטי הבורסה מתגשם בקטן

עוד מתחילת העשור הנוכחי חלמו מנהלי הבורסה המקומית על בורסה חכמה שתתבסס על חברות הייטק וביומד שיונפקו בישראל וימכרו לכל רחבי העולם. משבר הייטק בתחילת העשור ונפילת חברות הביומד בשנים האחרונות גנזו, לפחות זמנית את החלום, ומדדי המניות המובילים בבורסה עדיין מורכבים מחברות נדל"ן, בנקאות, ביטוח ושירותים, כאשר חברות הגז והנפט נכנסו גם הן למגרש של הגדולים.

אבל החלום לא נעלם לחלוטין, הוא מתקיים מתחת לאף במדד היתר. נכון להיום יותר מ-50% ממשקל המדד מורכב מחברות מסקטורים אלה, ובניגוד לשנים קודמות הפעם מדובר בחברות שהגיעו לבשלות ומכירות (קומפיוגן , אבוגן, רדויזן, קמהדע ובבילון) שהן חמש החברות עם המשקל הגדול ביותר במדד, וכבר עברו את שלב החלום. הן מוכרות וחלקן אפילו מוכרות הרבה.

כמו כן, עת בודקים את החברות האחרות במדד, נתקלים בחברות מוכרות במשק (אל על, המלט, מעברות, על בד וסקופ). מכאן עולה השאלה, האם מדד היתר מגיע לנקודה מעניינת לאחר תקופה ארוכה של תנודתיות חדה הן מבחינת החברות בו והן מבחינת התשואה בהרכב הנוכחי שלו? מצד שני צריך לזכור שעדיין מבחינת תפיסה והיקפי מסחר, מדד היתר הוא מקפצה למדדים הגדולים יותר, ונתפס על ידי רוב המשקיעים כמדד לאוהבי סיכון שמהמרים על חברות עם פוטנציאל גבוה וסיכון בהתאם, למרות שבהרכבו הנוכחי המדד מגלם הרבה יותר מתפיסה פשטנית זו. רק הזמן יגיד האם יתחילו לקחת את המדד המדובר ברצינות או שהוא ימשיך להיות תחליף לשולחן הימורים בחסות בורסת תל אביב.

מדד היתר 50 כולל משקל במדד וחלוקה לתחומי פעילות