האיש שהזיז את וול סטריט במילה אחת: אלן גרינספן מת בגיל 100

אלן גרינספן היה במשך כמעט שני עשורים האיש החזק ביותר בכלכלה העולמית. החלטת ריבית שלו הזיזה מניות, אג"ח, מטבעות ומשכנתאות. משפט מעורפל אחד שלו הספיק כדי לגרום לסוחרים, כלכלנים ועיתונאים לחפש משמעות בין המילים. גרינספאןשנחשב במשך שנים ל"מאסטרו" של הכלכלה האמריקאית, ואחר כך לאחד האנשים שמורשתם נבחנת דרך המשבר הגדול ביותר מאז שנות ה-30, הלך היום לעולמו. 

גרינספן עמד בראש הפדרל ריזרב מ-1987 עד תחילת 2006. הוא מונה על ידי רונלד רייגן, והמשיך תחת ג'ורג' בוש האב, ביל קלינטון וג'ורג' בוש הבן. ארבעה נשיאים, כמה משברים, בועת אינטרנט אחת, עשור של צמיחה חזקה ושוק מניות שהפך בתקופתו למרכז החיים הכלכליים של אמריקה.

הכניסה שלו לתפקיד הייתה מיידית ואכזרית. חודשיים אחרי שמונה, וול סטריט חוותה את יום שני השחור של אוקטובר 1987. המדדים קרסו, הפחד התפשט במהירות, והפד נדרש לשדר לשוק שהמערכת מקבלת נזילות וגב. גרינספן יצא מהאירוע הזה עם תדמית של נגיד שמבין שווקים בזמן אמת. זאת הייתה תחילת מערכת יחסים ארוכה בין הפד לבין וול סטריט, מערכת יחסים שהפכה בהמשך גם לנקודת הביקורת המרכזית עליו.

שנות ה-90 היו רגע השיא שלו. הכלכלה האמריקאית צמחה בקצב חזק, האבטלה ירדה, האינפלציה נשארה בשליטה והטכנולוגיה התחילה לשנות את פריון העבודה. גרינספן זיהה מוקדם יחסית שהמחשוב, האינטרנט ושיפור התהליכים העסקיים מאפשרים לכלכלה לצמוח מהר יותר ממה שכלכלנים רבים העריכו, בלי עלייה חדה במחירים. זו הייתה אחת ההחלטות החשובות בקריירה שלו: לתת לכלכלה לרוץ, במקום לבלום אותה מוקדם מדי.

20 שנה בראש המוסד הפיננסי החשוב בעולם

התוצאה הייתה עשור כמעט מושלם מבחינת משקיעים. מדד S&P 500 כמעט הכפיל את עצמו כמה פעמים לאורך שנות ה-90, חברות טכנולוגיה גייסו הון בקלות, והאמריקאים התרגלו לתחושה שהשוק תמיד מוצא דרך לעלות. גרינספן עצמו נהפך לדמות נדירה: בנקאי מרכזי עם מעמד ציבורי של כוכב. עדות שלו בקונגרס הפכה לאירוע שוק, ומילים שיצאו מפיו נותחו כאילו היו החלטת ריבית בפני עצמן.

הביטוי המזוהה איתו יותר מכל נולד ב-1996, כאשר הזהיר מפני "התלהבות בלתי רציונלית" בשווקים. הוא זיהה תמחור גבוה במניות שנים לפני התפוצצות בועת הדוט קום, אבל הפד בראשותו בחר בדרך עדינה יחסית. השוק המשיך לעלות, הבועה גדלה, ובסוף התפוצצה. גם אז גרינספן הצליח לנווט את הכלכלה דרך פגיעה קשה בענף הטכנולוגיה, ובתחילת שנות ה-2000 הפד הוריד ריבית במהירות כדי לתמוך בפעילות.

הבעיה היא שאותה ריבית נמוכה, יחד עם אמונה עמוקה ביכולת השווקים לווסת את עצמם, הפכה בהמשך לחלק מהסיפור של בועת הנדל"ן. אשראי זול, משכנתאות מסוכנות, איגוח אגרסיבי ותיאבון גדול לסיכון בנו מערכת שנראתה יציבה כל עוד מחירי הבתים עלו. כשהמחירים נעצרו, התברר שהיציבות הייתה שבירה בהרבה.

גרינספן פרש בתחילת 2006, קצת לפני שהמשבר החל להתגלגל במלוא העוצמה. ב-2008, אחרי קריסת ליהמן ברדרס וההצלה הגדולה של המערכת הפיננסית, התמונה שלו השתנתה. האיש שסימל את הצלחת הכלכלה האמריקאית בשנות ה-90 הפך גם לסמל של אמונה מוגזמת בשווקים, רגולציה רכה מדי והתעלמות מסיכונים שנבנו במערכת הבנקאית.

הוא עצמו הכיר בכך שתפיסת העולם שלו קיבלה מכה קשה. במשך שנים האמין שהאינטרס העצמי של מוסדות פיננסיים יגרום להם לשמור על ההון שלהם ועל יציבותם. המשבר הראה אחרת. בנקים, חברות ביטוח, משקיעים ומלווים לקחו סיכונים עצומים, לעיתים מתוך מחשבה שמחירי הנכסים ימשיכו לעלות ושמישהו אחר יספוג את הנזק.

• מגזר החלום שפיגר מאחור שוב שינה כיוון - מעלה
• תחת ארבעה נשיאים וריבית שירדה מ-6.5% ל-1%: יו"ר הפד' המיתולוגי מציין יום הולדת תלת-ספרתי

ועדיין, המורשת של גרינספן מורכבת יותר מהכותרת של 2008. הוא תרם להפיכת הפד למוסד שקוף יותר, הוביל את פרסום החלטות הריבית בזמן אמת, ויצר מודל של בנק מרכזי שמדבר עם השווקים כמעט מדי יום, גם כאשר השפה שלו הייתה מכוונת לעמימות. הוא הבין את כוח הציפיות לפני שרבים מהנגידים דיברו על כך בגלוי.

חייו התחילו בכלל במקום אחר. הוא גדל בניו יורק, אהב מספרים דרך בייסבול, למד מוזיקה וניגן קלרינט וסקסופון לפני שפנה לכלכלה. בהמשך הקים חברת ייעוץ, עבד עם פוליטיקאים רפובליקנים, עמד בראש מועצת היועצים הכלכליים של הנשיא ג'רלד פורד, ואז הגיע לתפקיד שהגדיר אותו.

גרינספן ייזכר כאיש שהבין את השוק יותר מרוב קובעי המדיניות בתקופתו, וגם כאיש שהאמין בו יותר מדי. הוא היה נגיד של עידן שבו אמריקה האמינה בטכנולוגיה, בצמיחה, בשווקים פתוחים ובכוח של ריבית מדויקת לרכך כמעט כל משבר. המשבר של 2008 שבר חלק מהאמונה הזאת, אבל גם הדגיש את גודל ההשפעה שהייתה לו על הכלכלה העולמית.

מעטים האנשים שמילה אחת שלהם יכולה להזיז טריליוני דולרים. גרינספן היה אחד מהם.