דיפסיק AI סיני. קרדיט: רשתות חברתיותדיפסיק AI סיני. קרדיט: רשתות חברתיות

דיפסיק הסינית משיקה גרסה חדשה למודל ה-AI שלה

החברה מציגה יכולת לעיבוד כמויות מידע גדולות יותר בשיחה אחת – בחלק מעלויות הפיתוח של מתחרותיה; אך העדר שקיפות ועיכוב בהשקת הדגם הבא R2 עלולים לפגוע באימוץ הגלובלי

אדיר בן עמי |

דיפסיק הכריזה על שחרור גרסה מעודכנת למודל הבינה המלאכותית V3 שלה, כשהיא ממשיכה להוכיח שחברות סיניות יכולות להתחרות עם ענקיות אמריקאיות בחלק מעלויות הפיתוח. החברה פרסמה הודעה קצרה ברשת החברתית WeChat על V3.1, שכולל יכולת לעבד כמויות מידע גדולות יותר בשיחה אחת.


השיפור הטכני נשמע פשוט, אך הוא משמעותי. מודל שיכול לעבד כמויות מידע גדולות יותר במהלך שיחה ארוכה פותח אפשרויות חדשות לשימוש עסקי ואישי. ההבדל דומה לזה שבין מערכת המסוגלת לעבד רק פניה יחידה למערכת השומרת על רצף ההקשר לאורך כל האינטראקציה.


תוצאות דומות בחלק מהעלות

המעניין הוא לא רק מה שדיפסיק עושה, אלא איך היא עושה את זה. החברה הסינית הצליחה לפתח מודלים שמתחרים עם OpenAI ואחרות תוך השקעה של חלק מהתקציב. המודל R1 שלה הדהים את עולם הטכנולוגיה בתחילת השנה כשהביס מתחרים מערביים במבחנים סטנדרטיים.


זה מעמיד סימני שאלה גדולים על האסטרטגיה של החברות האמריקאיות. אם סטארט-אפ סיני יכול להשיג תוצאות דומות בחלק מהעלות, מה זה אומר על מיליארדי הדולרים שגוגל, מיקרוסופט ו-OpenAI משקיעות? האם הן מבזבזות כסף או שדיפסיק פשוט יותר יעילה? החסרון של דיפסיק הוא שהיא לא מספקת מספיק פרטים על החידושים שלה. החברה לא פרסמה תיעוד מפורט על המודל החדש באתרים מקצועיים, מה שמקשה על מפתחים לבדוק ולהשתמש בטכנולוגיה. זה עלול להאט את האימוץ בשוק העולמי.


המתח כעת סובב סביב המודל הבא - R2 - שנמצא בעיכוב. התקשורת הסינית מייחסת את האיחור לפרפקציוניזם של המנכ"ל ליאנג וונפנג. המצב מעמיד את החברה בפני דילמה: האם להשיק מוקדם ולשפר בהדרגה, או להמתין עד להשגת מוצר מושלם? ההחלטה תקבע אם דיפסיק תוכל לשמור על היתרון התחרותי שלה מול החברות האמריקאיות.


דיפסיק הציתה מירוץ תשתיות

הצלחתה של DeepSeek הציתה מירוץ תשתיות בסין. עליבאבא הכריזה על השקעה של 52.4 מיליארד דולר בבינה מלאכותית, בעוד טנסנט הודיעה על 11 מיליארד דולר רק לשנה הקרובה. מאחורי הענקיות, סטארט-אפים כמו זיפו מציגים מודלים שמתחרים ב-R1 של DeepSeek בעלות של שלושים אחוזים מהמחיר.


אבל האם הנתונים הסיניים אמינים? מאז ההכרזה של DeepSeek עלו ספקות לגבי ההוצאות האמיתיות שלה. יתכן שהעלויות הנמוכות שהוצגו לא משקפות את המציאות המלאה. עם זאת, גם אם החישובים לא מדויקים לחלוטין, ההשפעה על השוק היא ממשית - הפיתוח המואץ של מודלים מתחרים בכל רחבי סין מעיד על כך שמשהו משמעותי קורה שם.

קיראו עוד ב"גלובל"


מבחינת המשקיעים, החברות הסיניות נראות אטרקטיביות על פני השטח. הן נסחרות בהערכות שווי נמוכות בהרבה מהמקבילות האמריקאיות, עם גישה לשוק של 1.4 מיליארד צרכנים והגנה מתחרות חיצונית. טד מורטנסון מחברת בירד הסביר שקרנות בינלאומיות צריכות להחזיק לפחות מניה או שתיים מסין מנקודת מבט טכנולוגית. אלא שסנקציות השבבים האמריקאיות מטילות צל כבד על כל התמונה.


מעבר לבעיית השבבים, איום חמור יותר מרחף מעל הסקטור. מתיחות הסחר המתגברת עלולה להוביל להוצאת חברות סיניות מהבורסות האמריקאיות. שר האוצר האמריקאי לא שלל את האפשרות הזו השנה. אם זה יקרה, משקיעים אמריקאיים יצטרכו להחליט מה לעשות עם 800 מיליארד דולר של תעודות פיקדון.



הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
דיאן קיטון. קרדיט: רשתות חברתיותדיאן קיטון. קרדיט: רשתות חברתיות

דיאן קיטון בנתה אימפריה של 100 מיליון דולר ומורשת השקעות מרשימה

השחקנית האגדית שהלכה אתמול לעולמה, הייתה אייקון קולנוע בתקופה שהשכר היה בקנה מידה אחר, ועשתה את מירב כספה מתפיסת עולם מוצלחת במיוחד לגבי השקעות נדל"ן

רן קידר |

דיאן קיטון, שהפכה את התשוקה שלה לארכיטקטורה ולעיצוב למכונת כסף שהכניסה לכיסה יותר מאשר כל האוסקרים והבלוקבסטרים שלה ביחד. כשנפטרה אתמול בגיל 79 בביתה בקליפורניה, קיטון הותירה מאחוריה לא רק מורשת קולנועית עצומה, אלא גם תיק השקעות נדל"ן מרשים. 

שווי הרכוש המוערך שלה עמד על 100 מיליון דולר - ולא, רובו המוחלט לא הגיע מכך ששיחקה מול אל פצ'ינו או זכתה באוסקר. התובנה הגדולה של קיטון לא הייתה בדרך לזכות בליבו של וודי אלן, אלא במשהו שרוב כוכבי הוליווד לא מבינים: הכסף האמיתי לא נמצא בצ'קים מהאולפנים, אלא ברכישה של נכס מוזנח, החזרתו לחיים, ומכירה של הנכס המחודש למישהו עם חשבון בנק עמוק יותר. בעולם שבו רוב השחקנים משקיעים בהפקות או במותגי אופנה שנכשלים, קיטון הבינה משהו בסיסי: נדל"ן בלוס אנג'לס הוא תמיד הימור טוב.

הבסיס: קריירת משחק שהניבה מיליונים - אבל לא מאות מיליונים

נתחיל עם הדבר שכולנו מכירים - הקריירה הקולנועית המרשימה. קיטון החלה בברודווי בשנת 1968, כשכיכבה בהצגה "שיער" וזכתה למועמדות לטוני כבר בשנה שלאחר מכן עבור "שחק אותה, סם" של וודי אלן. אבל הפריצה הכספית האמיתית הגיעה ב-1972, כאשר פרנסיס פורד קופולה בחר בה לתפקיד קיי אדמס ב"הסנדק". הסרט הפך לאחד מהמצליחים בכל הזמנים, וקיטון חזרה על התפקיד בשני סרטי ההמשך - עסקה שהבטיחה לה הכנסה יציבה לאורך שנים רבות.

ואם לא די בכך, ב-1977 הגיע רגע שהקפיץ עוד יותר את הקריירה שלה וכך גם עשה לארנק: "הרומן שלי עם אנני". הסרט לא רק זיכה אותה באוסקר לשחקנית הטובה ביותר, אלא גם הפך אותה לאייקון תרבותי - וזה הוביל להכנסות גבוהות יותר לכל פרויקט עתידי. לאחר האוסקר, שווי השוק שלה קפץ באופן דרמטי. שחקנית שבעבר קיבלה שכר סטנדרטי פתאום הייתה במעמד של "זוכת אוסקר", וזה אומר צ'קים גבוהים יותר, מיקומים יותר מרכזיים בכרזות וחלק גדול יותר מהרווחים.

לאורך שנות ה-80 וה-90, קיטון המשיכה לבחור בפרויקטים שהניבו רווחים נאים. "בייבי בום" ב-1987 היה הצלחה מסחרית וזיכה אותה במועמדות אוסקר נוספת. אבל ההצלחה הכלכלית האמיתית הגיעה עם "מועדון האקסיות " ב-1996 - הסרט הכניס 105 מיליון דולר בקופות, ונתח ההכנסות של קיטון מסרט כזה, כשחקנית ראשית, היה משמעותי למדי. בשנת 2003, "באהבה אין חוקים" עם ג'ק ניקולסון הביא לה מועמדות אוסקר נוספת וגלובוס הזהב, והסרט הכניס כמעט 125 מיליון דולר בארה"ב בלבד.

גימי דיימון
צילום: טוויטר

ג'יימי דיימון מציג: 1.5 טריליון דולר לחיזוק העצמאות האמריקאית

הבנק הגדול בארה"ב משיק תוכנית של עשור להשקעות ומימון תעשיות קריטיות משרשראות אספקה ועד טכנולוגיות ביטחוניות; דיימון הדגיש כי המטרה היא להפחית את התלות בסין ולבסס מחדש את חוסנה הכלכלי והאסטרטגי של ארצות הברית
אדיר בן עמי |

ג׳יי פי מורגן JPMorgan Chase & Co תשקיע עד 10 מיליארד דולר באופן ישיר בחברות שפועלות בתחומים שהבנק מגדיר כקריטיים לביטחון האמריקאי. מדובר בחלק מתוכנית רחבה יותר של עשור שמטרתה להניע ולממן 1.5 טריליון דולר בתעשיות אסטרטגיות. המהלך מגיע בדיוק בזמן שממשל טראמפ מקדם את מדיניות "אמריקה קודם״.


ג'יימי דיימון, מנכ"ל ג׳יי פי מורגן ואחד הקולות המשפיעים ביותר בוול סטריט, לא השאיר מקום לספקות לגבי המניע. לדבריו, אמריקה הפכה תלויה מדי במקורות לא אמינים של מינרלים קריטיים, מוצרים וייצור שכולם חיוניים לביטחון הלאומי. התוכנית מתמקדת בארבעה תחומים שהבנק רואה כקריטיים: שרשראות אספקה וייצור מתקדם, תעופה וחלל וביטחון, עצמאות אנרגטית וחוסן, וטכנולוגיות חדשניות אסטרטגיות. 10 מיליארד הדולר יגיעו מכספי הבנק עצמו וירכזו בעיקר בחברות אמריקאיות. מדובר בהשקעות הון ישירות שנותנות לבנק בעלות בחברות המושקעות.


לגבי היעד הרחב יותר של 1.5 טריליון דולר, הבנק מבהיר שהוא כבר תכנן להניע ולממן כטריליון דולר בעשור הקרוב לתמיכה בלקוחות בתעשיות החשובות האלה. עכשיו הוא מעלה את היעד ב-500 מיליארד דולר נוספים. למרות שטראמפ לא מוזכר במפורש בהודעה, קשה לפספס את הקשר בין היוזמה של ג׳יי פי מורגן לאג'נדה של הבית הלבן. הממשל הנוכחי דוחף בכוח להבטיח שתשתיות קריטיות וטכנולוגיות מפתח יהיו נוכחות בארצות הברית. מינרלים נדירים הם דוגמה מושלמת. סין שולטת בשוק הזה, ומעניקה לבייג'ין מינוף משמעותי במשא ומתן מסחרי מול וושינגטון.


דיימון הוא מהדמויות המשפיעות ביותר בוול סטריט, והוא לא מוותר על הזדמנויות להצהיר על הפטריוטיות שלו בהופעות פומביות. בנקים כבר עשו בעבר מהלכים דומים וקבעו יעדי מימון עצומים שמתיישרים עם מדיניות ציבורית. ג׳יי פי מורגן עצמה הודיעה ב-2021 שהיא שואפת ליותר מ-2.5 טריליון דולר על פני עשור כדי לקדם פתרונות לשינויי האקלים. ההכרזה מגיעה בתקופה שבה גופים פיננסיים גדולים מנסים למצוא את האיזון הנכון בין אחריות חברתית, לחצים פוליטיים ואינטרסים עסקיים. תחת ממשל טראמפ, המוקד עבר מנושאים כמו אקלים וגיוון לנושאים של ביטחון לאומי ועצמאות אסטרטגית.


השאלה המעניינת היא עד כמה זה באמת שינוי באסטרטגיה ועד כמה זה רטוריקה. רבים מהלקוחות של הבנק כבר פועלים בתחומים האלה, והמימון היה זורם אליהם ממילא. עם זאת, העובדה שהבנק מתחייב להגדיל את המימון ב-50 אחוז ולהשקיע 10 מיליארד דולר בבעלות ישירה מעידה שכנראה יש כאן יותר מדיבורים.