האם אפשר לעשות הרמת מסך לטייקונים?
עקרונות האישיות המשפטית הנפרדת מוכרת לכל סטודנט למשפטים. אם נבדוק את מקורותיה הרי כבר לפני כ-100 שנה הם הופיעו בפקודת החברות האנגלית שנקלטה בישראל. ההוראות המעגנות כיום את העיקרון בחוק החברות הישראלי מלוות בהוראה בדבר הרמת מסך, שמשמעה שמתעלמים מהעיקרון המקודש של הפרדת האשיות המשפטית של בעל השליטה ובעלי המניות מחובות החברה. בית המשפט מוסמך להרים מסך בין ההתאגדות של החברה ולייחס את חובותיה לבעלי מניותיה כאשר יש חשש להונאת נושי החברה, להברחת נכסיה ולריקון החברה מתכניה . כמו כן כאשר יש חשש של חוסר תום לב או סיכון בלתי סביר בהשקעות על חשבון הנושים. קיימת הלכה עניפה שהורחבה מדיני החברות גם לדיני עבודה. והפסיקה ממשיכה לדון בעקרונות הללו. הפגיעה בהשקעות של חסכונות הפנסיה של רבים מאתנו אצל טייקונים שהפסידו כספים באחד מעסקיהם אך המשיכו לבנות ארמונות פאר, לקיים חתונות מנקרות עיניים, ומעל לכל המשיכו להרוויח בעסקיהם האחרים עררו את השאלה מדוע שלא יורם במקרה זה מסך ההתאגדות? אם נבחן את ההסטוריה של עקרון ההפרדה נזכר שהעיקרון. של הפרדת האישיות המשפטית נועד לעודד עסקים עת היה מדובר במפעל אחד ובמשקיע אחד ובהרבה מקומות עבודה כהמשך לעידן המהפכה התעשייתית. לא כהרי החברות דאז התאגידים של היום הם בעיקר תאגידים פיננסים הממנפים עסקים בכספי אחרים ואינם ראויים עוד לאותה הגנה שנועדה להגן על משקיע יחיד מול מאות נהנים מעבודה. את התשובה הפרגמטית מדוע איש לא העז עד כה להפעיל את עקרון הרמת מסך כנגד הטייקונים למיניהם בשל השקעות חסרות אחריות, קיבלתי מעורך דין העוסק בתחום: "מדובר בהפסדי מיליונים ובמשקיעים חמושים במערך משפטי, לוביסטי, יחצני ויועצי תקשורת צמודים, שתובע פרטי לא יוכל להם. זאת ועוד, חברה ציבורית אמורה לפעול לטובת כלל הציבור איך נוכיח כי פעולה המביאה רווח הינה של הציבור אך ההפסד אינו של הציבור?" וכך עד שהמחוקק לא ייערך לשידוד מערכות ולחשיבה עדכנית, ספק אם דוד יצליח לנצח את הגוליית התאגידי.
(*) הכותבת - עורכת נטו+ כתב עת לענייני עבודה וניהול משאבי אנוש מבית "חשבים-HPS"
