המבחן שיש להציב בסוגיה "האם מעסיק יכול לקבוע לעובדיו קוד לבוש אם לאו" הינו מבחן של מידתיות והדבר ייבחן בהתאם לנסיבות המקרה
העובדות
----------------
פינות קפה בע"מ (להלן: "המעבידה") הינה חברה בע"מ המפעילה את רשת בתי הקפה "אילן'ס" במספר סניפים.
גבאי משה (להלן: "העובד") הועסק אצל המעבידה כמלצר מיום 18.11.2008 ועד ליום 26.11.2008.
העובד נשא על גופו שישה קעקועים במקומות הבולטים לעין.
ביום 24.11.2008 פנתה אל העובד באמצעות הטלפון מי ששימשה באותה עת כמנהלת משאבי אנוש במעבידה. בשיחה צוין בפני העובד, כי מדיניות המעבידה הינה שלא לאפשר לעובדים הנושאים קעקועים לעבוד עם קעקועיהם החשופים, וביקשה להיפגש עם העובד על מנת לבחון את קעקועיו, ובינתיים לעבוד בחולצה ארוכה.
העובד הסביר בשיחה האמורה את משמעותם של חלק מקעקועיו לביטויו האישי ולזהותו.
ביום 26.11.2008 נאמר לעובד, כי הוחלט שאם יסכים לעבוד עם חולצה ארוכה הדבר יתקבל, בעוד שבמקרים אחרים המעבידה תוותר על שירותיו.
למחרת, יום 27.11.2008, היה אמור העובד להתייצב למשמרת בסניף הרצליה של המעבידה. העובד לא התייצב למשמרת זו, כאשר הצדדים חלוקים בנוגע לנסיבות שהובילו לאי-התייצבותו. המעבידה טענה, כי העובד נטש את משמרתו אף שידע מראש לאלו משמרות שובץ והעובד טען, כי לא ה?דע לו על מועד המשמרת.
פסק הדין
-------------------
האם התובע פוטר או התפטר?
כאמור, העובד טען, כי עצם הדרישה ללבישת חולצה ארוכה מקנה לו את הזכות להתפטר התפטרות שדינה כפיטורים.
בית הדין לא קיבל טענה זו היות והדרישה, כי ילבש חולצה ארוכה אינה דרישה בלתי סבירה.
בית הדין קיבל את עמדת המעבידה, לפיה העובד הועסק במטבח קר. הדרישה כי העובד ילבש חולצה ארוכה במקום ממוזג ובעונת חורף אינה בלתי סבירה ואין כל ספק שאין היא עולה כדי הרעה מוחשית בתנאי העבודה.
טענת ההפליה
בית הדין, לאחר בחינת המקרה, סבר כי נסיבות המקרה אינן עולות כדי מקרה שבו מוצדק לקבוע, כי המעבידה הפלתה הפליה אסורה מחמת מראה חיצוני.
ראשית, מן הטעם כי ההגבלה שהטילה המעבידה על העובד במקרה דנן הייתה מידתית.
שנית, בית הדין הטיל ספק בתום לבו של העובד ביחסי העבודה עם המעבידה. בעוד האחרונה עשתה מאמץ אמיתי להותירו בעבודה חרף הקשיים שהתעוררו, מהתנהלותו של העובד עלה הרושם כי מצידו כיוון את הדברים לקראת תביעה משפטית בעילת ההפליה.
בית הדין המשיך וקבע, כי אפילו היה העובד טוען טענותיו בתום לב, לא היה מקום לקבל בנסיבות אלו את טענת ההפליה בשל מספר סיבות:
1. בהתאם לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק השוויון"), על העובד להוכיח השתייכותו למאפיין או קבוצה מוגנת המנויה בסעיף 2 לחוק השוויון. בנוסף ובמצטבר, עליו להוכיח קשר סיבתי בין הפעולה המפלה לבין היותו נמנה על אותה קבוצה או בעל אותו מאפיין.
במקרה דנן, העובד לא הראה כל השתייכות לקבוצה מוגנת. שניים מקעקועיו (בפרט קעקוע דגל הגאווה, אך גם קעקוע סמלי הזכר), מציגים לכאורה את נטייתו המינית, אולם הוא לא טען כי הופלה על רקע זה וממילא לא הביא ולו ראשית ראיה כי ישנו קשר בין נטייתו המינית, או בין קעקוע דגל הגאווה בפרט, לבין הדרישה כי ילבש חולצה ארוכה.
2. השאלה האם מראה חיצוני יכול לשמש עילת הפליה אסורה טרם נבחנה בפסיקה, למעט בסוגיות בהן הפליה על רקע מראה חיצוני היוותה סמן להפליה אסורה אחרת, כגון הפליה על רקע מוצא או גזע. אך במספר פרשות הוכרה זכותו של מעסיק לדרוש מעובדו להקפיד על הופעה חיצונית הולמת וראויה, ועל קוד לבוש.
3. בית הדין סבר, כי דרישה של מעסיק פרטי מעובדו להקפיד על הופעה חיצונית הולמת, ועל קוד לבוש כזה או אחר, איננה אסורה. דרישה זו נובעת מהפררוגטיבה הניהולית של המעסיק ומזכויותיו הקניינות לנהל את עסקו באופן הנראה לו וכן להימנע מפגיעה כלכלית שעה שיעסיק את מי שאינו עונה לקוד הלבוש המקובל. המבחן שיש להציב בסוגייה זו הינו מבחן של מידתיות, הנגזר מנסיבות המקרה: יש לשקול שיקולים כגון מהות הפגיעה בעובד, טיבה והיקפה, מידת השרירות שיש בדרישה המפלה, תום לבו של המעסיק וכיו"ב. שיקולים אלה יש לאזן אל מול מידת הפגיעה הקניינית והתדמיתית במעסיק, טיב העסק ומהותו (למשל, השאלה אם מדובר במתן שירות אישי) והשאלה אם האינטרס הנפגע קשור בליבת עסקיו של המעסיק או בשוליה.
לאור האמור לעיל, בית הדין הגיע לכלל מסקנה כי העובדה שהמעבידה דרשה מן העובד לעטות על עצמו חולצה ארוכה לנוכח קעקועיו איננה הפליה אסורה. בפרט כאשר המעבידה מגישה באמצעות מלצריה ובהם העובד, מזון ומשקה בשירות אישי. לפיכך, דרישה זו הינה דרישה מידתית.
על פי כל האמור לעיל נפסק, כי דין התביעה להידחות.
(*) הכותב - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".
פטריק דרהי (יוטיוב)התרגיל של פטריק דרהי - טייקון בישראל, פושט רגל בצרפת
העברת נכסים, להטוטים פיננסים, הסדר חוב, פשיטת רגל כלכלית וניצול של כספי אג"ח במיליארדים - דרהי שלא הכרתם
קבוצת אלטיס של פטריק דרהי בצרות - השווי הנכסי שלה מוערך בסכום שלילי. זה אומר שהנכסים שווים פחות מההתחייבויות. גירעון בהון הכלכלי, זו בעצם פשיטת רגל. אבל פשיטת רגל מתרחשת רק כשיש טריגר. כלומר, אם יש גירעון בהון, אבל החוב הוא לתשלום בעוד 3 שנים, אז לכאורה החברה יכולה לתפקד. יש לה עוד זמן להציל את עצמה.
זו סוגיה מורכבת והיא תלויה בחוקים בכל מדינה, אבל המצב הזה של גירעון בהון הכלכלי ויכולת לתפקד בזכות חובות לרוב מהציבור הוא כשל שוק שאנשי עסקים יכולים לנצל אותו לטובתם - הם נשארים בעמדת מפתח, הם גם מוכרים סיפור שאם הם לא יהיו החברה תקרוס כי הם מחזיקים בידע. במקרים רבים זה נכון והם באמ מנסים להציל את המצב במקביל לסוג של הסדר חוב. במקרים רבים אחרים הם מגיעים להסכמות עם קרנות גידור שמחזיקות בחוב שנסחר נמוך במטרה להשביח את הפעילות. יש מקרים שזה מצליח, יש מקרים שזה כישלון טוטאלי. אין הרבה מקרים שבתקופת "החסד" הזו, הבעלים זורק כסף.
הרי זה לא הכסף שלהם, זה הכסף של מחזיקי החוב, הם הנושים הראשונים של החברה. פטריק דרהי החזיק צעצוע בשם i24news - חברת חדשות שבשנתיים האחרונות גם הרחיבה מאוד את הפעילות בארץ בהשקעה של מאות מיליונים וכל זה על חשבון המשקיעים הצרפתים. דרהי רצה להיות טייקון תקשורת בארץ, אבל הוא פושט רגל בצרפת. זה לא מסתדר. אם אתה רוצה להשקיע כספים שסיכוי מאוד גבוה שהולכים לפח, תעשה את זה בכסף שלך, לא בכסף של מחזיקי אג"ח צרפתים. אם אתה רוצה תדמית נקייה בישראל כי אתה יהודי אוהב המדינה, תעשה זאת בכסף שלך - הצרפתים לא צריכים לשלם על זה.
אבל דרהי הצליח למשוך כמה שנים טובות, עד שהשבוע באופן פתאומי אלטיס החליטה לסגור-להעביר את הפעילות ההפסדית של i24news ולהישאר רק עם הפעילות באנגלית. דרהי אמר שהוא ייקח על עצמו את הפעילות בארץ, כשהפעילות תעבור תוכנית הבראה.
- פטריק דרהי פושט רגל בצרפת – וטייקון בישראל; איך זה מסתדר?
- דרהי מתכוון להיכנס לתקשורת הדתית; שת"פ עם "כיכר השבת" ו"סרוגים"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
איזו חוסר הגינות. כשזה לא הכסף שלך, אתה מתפרע בבזבוזים, העיקר שתהיה טייקון תקשורת. כאשר זה הכסף שלך, אתה עושה תוכנית הבראה ורה ארגון. אבל יש פה עוד שאלה - למה בכלל להעביר את הפעילות לדרהי. למה אלטיס לא עושה מכרז ומוכרת לכל המרבה במחיר, אפילו כמה מיליונים בודדים? דרהי בעצם לוקח את הערוץ אחרי השקעה של מאות מיליונים בחינם. זה תרגיל בריבוע - גם גרמת לחברה פושטת רגל בבעלותך שיש לה כסף של אחרים (חובות ואג"ח) להשקיע כספים במקום שטוב לך ולא לחברה, וגם אחר כך קיבלת את זה כנראה באפס. כך לפחות על פי הידוע מהדיווחים.
עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקהאבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה
הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות
בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.
כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.
הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.
הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.
- מספר המשרות הפנויות בארה״ב נותר גבוה - אך שוק העבודה מאותת על האטה
- לקראת החלטת ריבית דרמטית כשהפד' מפולג מאי פעם ו"עיוור" ללא נתונים עדכניים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת:
