רשות המסים רשאית לעכב עודפי מס תשומות במקרה של סטייה מהותית מהוראות החוק

תקציר ע"מ 4916-04-10 ברכת זהב בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד שמואל קליין, עו"ד גבעון נ' רשות המסים-מע"מ ומ"ק ת"א ע"י ב"כ עוה"ד ריצ'ולסקי - פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

בית המשפט דחה ערעור לפיו התבקש להורות על השבת עודפי מס תשומות למערערת, שעוכבו ע"י רשות המסים. נקבע כי הרציונאל העומד בבסיס עיכוב ההחזר, קיים עם גיבוש המסקנה בדבר ניהול ספרים שלא כדין. על כן, אין מקום לטענה כי עם הגשת ההשגה פוקעת הזכות לעיכוב החזר התשומות. באוקטובר 2009 הודיע המשיב למערערת כי בידו עודפי תשומות ואלה יעוכבו ל- 90 יום שכן המשיב בודק את הפנקסים. הודעה דומה התקבלה בקשר לדוח אוקטובר 2009. בשלב מאוחר, יותר הודיע המשיב למערערת, כי ימשיך לעכב החזרי תשומות לחודשים הנ"ל עד 180 ימים וכך גם החזרי תשומות לגבי חודשים נובמבר-דצמבר 2009. בסופו של דבר לא הוצאה שומת תשומות, אולם ביום 11.3.10 הוצאה שומת עסקאות, עליה הוגשה השגה. יחד עם שומת העסקאות הוציא המשיב הודעה לפי סעיף 95 לחוק מס ערך מוסף תשל"ו-1976, לפיה ניהלה המערערת את ספריה בסטייה מהותית מהוראות החוק. ביום 16.3.10 נשלחה למערערת הודעת עיכוב לפי סעיף 39 (ב). המערערת הגישה ערעור על ההודעה והקנס לפי סעיף 95 לחוק. כמו כן, הוגש ערעור על החלטת המשיב בשומת העסקאות שהוצאה למערערת. בית המשפט קבע בית המשפט ציין, כי מנוסח הוראת סעיף 39 עולה, כי הוראת סעיף 39 (א) מגבילה אכן את המועדים בהם רשאי המשיב שלא להחזיר את עודף המס. זכות העיכוב הקבועה בסעיף 39 (ב) איננה מוגבלת בזמן אך מותנית בקבלת החלטה ומתן הודעה לנישום, החלטה עליה ניתן יהיה לערער, לאחר קבלת ההודעה, בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט לא קיבל, את טענת המערערת, לפיה יש לקרוא גם את הוראת סעיף 39 (ב) כהוראה המאפשרת עיכוב זמני בלבד להחזר התשומות להן זכאי העוסק, במקרה של חשד לניהול ספרים שלא כדין. בית המשפט קיבל את טענת המשיב, כי אין כל היגיון בטענת המערערת, שכן לפיה רק בשלב בדיקת הדוחות, בטרם גיבש המנהל את מסקנתו לגבי העוסק, יתאפשר עיכוב ההחזר. אולם, עם החלטת המנהל, כי יש להוציא שומה לאותו עוסק, הרי שפוקעת הסמכות לעכב. הרציונאל העומד בבסיס עיכוב ההחזר קיים במשנה תוקף עם גיבוש המסקנה בדבר ניהול ספרים שלא כדין. בית המשפט הוסיף וציין, כי בכל מקרה אין מקום לחשש המועלה על ידי המערערת על פיה אי הגבלת זכות העיכוב הקבועה בסעיף 39 (ב) עשויה לגרום לכך שעיכוב הכספים ימשך לנצח. שכן, סעיף 39 (ב) מתייחס לסיטואציה ספציפית של אי ניהול ספרים או ניהול ספרים בסטייה מהותית. בסיטואציה זו יתכנו מספר תרחישים שלהם 2 תוצאות אפשריות: השומה או ההחלטה על הטלת הקנס המנהלי שנינתנו ע"י המשיב יהפכו למעשה בית דין והמשיב יוכל לפעול לפי הוראות פקודת המיסים גבייה. או שתינתן החלטה לפיה, או שייקבע כי הפנקסים קבילים או שלא נוהלו בסטייה מהותית ואז יהיה חייב המשיב להשיב את התשומות - או שייקבע על ידי בית משפט כי דין הערעורים להידחות וגם אז ניתן יהיה לנקוט בפעולת גבייה. לאור האמור נפסק, שאין מקום לטענת המערערת כי עם הגשת ההשגה פוקעת זכותו של המשיב לעיכוב החזר התשומות מכוח ההוראה הקבועה בסעיף 39 (ב). זאת בתנאי כמובן שמולאו כל הוראות סעיף 39, בעניין המועדים ובעניין מתן הודעה. כמו כן, אין בעובדה כי קיימת למנהל זכות שלא להחזיר את עודף המס וכן לעכב כל סכום המגיע למשיג או למערער משהוגשו השגה או ערעור, בתנאים אשר נקבעו בסעיף 91 לחוק - כדי לפגום בזכות העיכוב הספציפית הקיימת בסעיף הוראת סעיף 39 (ב), המתייחסת כאמור למי שלא ניהל ספרים או ניהל אותם בסטייה מהותית מהוראות החוק. עוד טענה המערערת, שכל עוד לא החליט בית המשפט כי הפסילה נעשתה כדין אין לעכב את החזרי מס התשומות. בית המשפט פסק, כי טענתה כאמור עומדת בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון. בהתאם לפסיקה, אומנם סעיף 74 (ד) קובע שאם הוגש ערעור או ערר ינהג המנהל בדוח כאילו הוגש כדין, כל עוד לא החליטו בית המשפט או הוועדה אחרת. אולם, הוראה זו אינה חלה על הוראת סעיף 39 שכן לאור המונח "שינוים מחויבים" עליהם מדובר בסיפא הסעיף, הרי ששמורה למנהל הזכות לעכב את החזרת העודף, עד שלא תינתן החלטה אחרת על ידי בית משפט או הוועדה לקבילות פנקסים אשר הוקמה על פי החוק. בית המשפט קיבל את טענת המשיב, לפיה גם אם ניתן לומר כי כל עוד לא הוכרע עניינו של המערער אשר מצוי בדיון בפני בית משפט, אין לאפשר למשיב לנקוט כנגד אותו עוסק בהליכי גבייה - הרי שבמקביל יש לומר שאין מקום להחזיר לו מס ששילם ביתר. כשם שסעיף 74 מבטיח כי מצבו של המערער לא ישתנה לרעה, לא יעלה על הדעת כי מצבו של המשיב ישתנה לרעה נוכח חיובו להחזיר מס תשומות טרם שהוכרעה שאלת חבותו של המערער בשומה שהוצאה לו. על כן, נפסק, כי די בהודעת המשיב בדבר פסילת הספרים בהתאם לסעיף 95 לחוק, כדי לאפשר לו לעכב את החזר מס התשומות על פי הוראת סעיף 39 (ב) לחוק. הערעור נדחה. ניתן ביום 1/11/2011 ע"י כבוד השופטת דניה קרת-מאיר. בבית המשפט מחוזי-ת"א-יפו על ידי כבוד השופטת דניה קרת-מאיר. ניתן ב-1.11.11