עובד יהא זכאי לדמי לידה גם כאשר לא קיימת סמיכות זמנים בין מועד סיום עבודתו לבין תחילת חופשת הלידה שלו

העובדות ------------- אורן בריין (להלן: "העובד"), עתר בתביעתו להכיר בזכאותו לדמי לידה לתקופה שמתום ששת השבועות הראשונים שלאחר לידת בנו שנולד ביום 9/2/08. אשת העובד, שהתה בחופשת לידה מיום 10/2/08 ועד ליום 24/3/08. תביעתה לתשלום דמי לידה לתקופה הנ"ל אושרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד"). אשת העובד שבה לעבודתה כבר ביום 25/3/08. העובד התפטר מעבודתו כסמנכ"ל כספים ביום 7/2/08, וסיים את עבודתו בחברה בפועל ביום 8/3/08. העובד הודיע על התפטרותו מעבודתו כבר ביום 7/2/08, כיומיים לפני הולדת בנו. בהצהרת העובד למוסד ציין העובד "התפטרתי ממקום עבודתי, בין היתר, על מנת להחליף את אשתי בחופשת הלידה." בכתב התביעה שהוגש על ידי העובד בעצמו, ציין העובד את הדברים הבאים: "נסיבות סיום עבודתי מורכבות מאוד וכללו מספר סיבות אשר בעיקרן היו:(1)לידת בני השני ורצוני לעזור לאשתי בתקופה שלאחר הלידה על מנת לאפשר לה לחזור לעבודתה לאור מעברה למקום העבודה החדש. (2)יחסי עבודה/ אנוש לא תקינים עם מנכ"לית המעסיקה." לאחר סיום עבודתו שהה העובד יחד עם אשתו ובנו בביתו בתקופה שמיום 9/3/08 ועד ליום 24/3/08, ובתקופה שמיום 25/3/08 ועד ליום 17/5/08 טיפל העובד בבנו לבדו לאחר, שכאמור, אשתו שבה לעבודתה. רק בתאריך 22/6/08 שב העובד למעגל העבודה. תביעתו של העובד לתשלום דמי לידה לתקופה מיום 25/3/08 ועד ליום 17/5/08 נדחתה, כעולה ממכתב המוסד לעובד מיום 17/9/08. לטענת המוסד, העובד אינו זכאי לדמי לידה בגין התקופה בה טיפל בבנו, לאור העובדה, כי התפטרותו מעבודתו בחברה באה על רקע יחסיו העכורים עם מנכ"לית המעסיקה, ולאו דווקא לצורך הטיפול בבנו. טעם נוסף שהעלה המוסד לדחיית התביעה הוא, היעדר סמיכות הזמנים בין מועד סיום עבודת העובד בחברה, 8/3/08, לבין המועד בו טען העובד, כי התחילה חופשת הלידה שלו, 25/3/08. לשיטת המוסד, העדרה של סמיכות זמנים נדרשת זו, שוללת את הקשר הרציף הנדרש בין סיום עבודתו של העובד לבין חופשת הלידה שלו. אין מחלוקת בין הצדדים, כי העובד ואשתו מילאו אחר התנאים הנדרשים בחוק לצורך הקמת זכאות לדמי לידה, שכן אשתו של העובד טיפלה בילד ? במשך ששת השבועות הראשונים; היתה זכאית לדמי לידה לכל התקופה, אך קיבלה אותם רק לתקופה בה טיפלה בילד ?; ויתרה בכתב על יתרת דמי הלידה לתקופה שבה חזרה לעבודתה והציגה מכתב המעביד המאשר, כי עבדה בפועל בתקופה שמיום 25.3.08 ואילך; העובד השלים תקופת אכשרה כנדרש; העובד טיפל בבנו בפועל בתקופה העולה על 21 ימים ולמשך הזמן של חופשת הלידה שלא נוצלה בידי אשתו. המחלוקת היחידה בין הצדדים נוגעת לפרשנות סעיף 49(ה)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק") הקובע, כי "עובד הזכאי לחופשת לידה לפי סעיף 6(ז1) לחוק עבודת נשים, התשי"ד- 1954 (להלן: "חוק עבודת נשים")... זכאי לדמי לידה בעד פרק הזמן שלרגל חופשת הלידה ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו..." בעוד המוסד טען, כי יש לשים את הדגש על המלים "לרגל" ול"צורך" המופיעות בסעיף החוק ולקבוע, כי העובד התפטר מעבודתו על רקע היחסים העכורים עם המנכ"לית ולא ל"רגל" יציאתו לחופשת הלידה ול"צורך" הטיפול בבנו; טען העובד מנגד, כי יש לשים את הדגש על העובדה, שהוא הפסיק את עבודתו לרגל הטיפול בבנו, כפי שאכן עשה בפועל, כאשר בזמן זה הוא לא עסק בעבודה אחרת כדרישת הסעיף. פסק הדין ------------- בית הדין האזורי לעבודה קיבל את התביעה וקבע, כי אין מחלוקת שהעובד ואשתו מילאו אחר התנאים הנדרשים בחוק לצורך הקמת זכאות לדמי לידה. מעדות העובד ואשתו עלה, כי התפטרותו הייתה על רקע רצונו להחליף את אשתו בחופשת הלידה, ולאור יחסיו העכורים עם מנכ"לית המעסיקה בה עבד. משאין חולק, כי האישה שבה לעבודתה מיד עם תום ששת השבועות הראשונים לאחר הלידה, והעובד הוא זה אשר המשיך לטפל בתינוק בתקופת חופשת הלידה הנותרת, כאשר בתקופה זו העובד לא עבד כלל, הרי שהעובד מילא אחר דרישת סעיף 49 (ה)(1) לחוק. חזרת העובד למעגל העבודה רק ביום 22.6.08, לאחר שהפקיד את בנו במעון, מחזקת מסקנה זו. טענת המוסד, לפיה העדר סמיכות הזמנים בין מועד סיום העסקת העובד ב-8.3.08, לבין מועד תחילת חופשת הלידה הנטענת ביום 25.3.08, שולל את זכאותו לדמי לידה, נדחתה. הודעת התפטרותו של העובד מהמעסיקה ניתנה ביום 7.2.08 תוך מתן הודעה מוקדמת בת 30 ימים, שהסתיימה ביום 8.3.08. פרק הזמן שבין 9.3.08 ועד למועד חזרתה של אשת העובד לעבודה ביום 25.3.08,איפשר לעובד ללמוד לטפל בבנו התינוק, לאחר שבבנו הראשון לא טיפל, מתוקף עבודתו באותה עת. בנוסף, כבעל תפקיד בכיר בחברה, צפה העובד אפשרות בה יידרש להאריך את תקופת ההודעה המוקדמת שלו, ומשכך בחר העובד להודיע על התפטרותו כבר ביום 7.2.08, כדי להישאר עם מקדם זמן שיאפשר לו להחליף את אשתו בבוא העת, לאחר שילמד לטפל בבנו. נוכח האמור לעיל, קיימת סמיכות זמנים בין מועד סיום עבודת העובד לבין תחילת חופשת הלידה שלו כדרישת החוק, ואין במספר הימים בהם שהה העובד יחד עם אשתו בבית כדי לנתקה. בנוסף, משעסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, הרי ככל שקיים ספק, מן הדין לפרשו לטובת המבוטח, העובד. נפסק, כי על המוסד לשלם לעובד את דמי הלידה לפי שיעור השתכרותו בחודשי עבודתו האחרונים.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".