בחודש הקרוב תידרש יוון לשלם החזר קרן וריבית של 8 מיליארד דולר לבעלי האג"ח שלה. במידה שנראה את מדינות האיחוד מזרימות ליוון סיוע שדי בו רק בכדי לספק לה חמצן לתשלום הקרוב, מובטח לנו שהבעיה תשוב ותצוץ בעוד כמה חודשים. בינתיים, תעלה האי וודאות ויתגבר חוסר האמון שכבר שורר בין המשקיעים למקבלי ההחלטות בגוש. פירושו של דבר, עלייה בסיכון השווקים בכל העולם.

הסיפור של יוון לא חדש. ראשיתו כבר במארס 2010, מה שחדש יחסית היא ההתמכרות של המשקיעים לפתרונות קסם של הזרמת כספים מצד ממשלות ובנקים מרכזים ברחבי העולם. עם זאת, לא לעולם חוסן. המשקיעים ברחבי העולם כבר זיהו ותמחרו את הטיפול האירופי בבעיה כצעדים שמטרתם אחת: קניית זמן כדי להימנע מפתרון אמיתי וכואב של הבעיה.

הפתרונות קיימים וידועים, ולמרות השוני ביניהם יש להם מכנה משותף אחד: צעדי קיצוץ נרחבים במדינות הגוש שיביאו להאטה ממושכת ואף לכניסה למיתון. האירופים מנסים להימנע מזה ולמצוא פתרון אחר, פתרון קל בדמות בקשת סיוע ממדינות מחוץ לגוש כמו סין ורוסיה. מדינות שלהן יתרות מט"ח אדירות (לסין לבדה יתרת מט"ח בסך 3.2 טריליון דולר). לכן נתבקשו לרכוש אג"ח אירופיות.

הסינים כבר סירבו בנימוס לבקשות הנואשות. עיקר העניין של הממשל הסיני היום הוא ברכישת סחורות וחומרי גלם באמצעות חברות בבעלות ממשלתית וקרנות השקעות ממשלתיות. זו הסיבה שענקיות האנרגיה הסיניות פטרוצ'יינה ו-CNOOC רוכשות נכסים במזרח התיכון, באפריקה, ברוסיה ואפילו בצפון אמריקה. קרנות השקעה סיניות מבצעות רכישות תכופות של חברות מתכות, כשהשיא היה ניסיון השתלטות סיני על חברת המחצבים השנייה בגודלה בעולם, ריו טינטו האוסטרלית ורק התערבות של ממשלת אוסטרליה מנעה אותה. עם זאת, אין לטעות ולראות בתשובה הסינית סוף פסוק. חלק ניכר מהייצוא הסיני מופנה ליבשת הישנה, הצלת גוש האירו היא אינטרס סיני מובהק.

פתרון נוסף שנשקל הוא הנפקתה של אג"ח כלל אירופית. המתנגדות המרכזיות לרעיון עוקף קיצוצים זה הן גרמניה וצרפת שיצטרכו לשאת בנטל המימון של המדינות החלשות. אופציה נוספת שנשקלה היא הכרזה מוסכמת על חדלות פירעון של המדינות החלשות, יוון, פורטוגל ואירלנד והוצאתן מגוש האירו. אבל זה יקרה, מה יקרה עם ספרד ואיטליה? משבר באיטליה שנמצאת בחוב של 1.9 טריליון דולר עלול להביא לקריסת הבנקים ברחבי אירופה ולמעשה, לקריסת הגוש כולו.

בינתיים, גדלה הדילמה של צרפת וגרמניה מיום ליום. הבנקים וחברות הביטוח הגרמניות והצרפתיות הם הנושים העיקריים של החוב היווני והשאלה היא את מי לבחור לחלץ, יוון או הבנקים שלה?

אם ללמוד ממקרי העבר והטיפול של מקבלי ההחלטות באירופה במשבר הנוכחי, חוסר ההחלטיות ימשיך ללוות אותנו ולהחמיר את המשבר. בנוסף, דעת הקהל במדינות החזקות, במיוחד בגרמניה, נוטה להתנגד להזרמת כספים נוספים ליוון. מצב זה מקשה על הפוליטיקאים לקבל החלטות כואבות לכאן או לכאן.

משקיעים שמסתכלים על התשואות הגבוהות של אג"ח אירופיות (ספרד ואיטליה), וחושבים שטמונה בהן הזדמנות מפני שהם צופים פתרון מהיר וקל בדמות הזרמת כספים, עלולים להתאכזב. נראה כי אין מנוס מפשיטת רגל והסדר חובות של יוון, בנוסף להוצאתה מגוש האירו על כל המשמעויות הנלוות לכך, שאין היום מי שיכול לנבא את היקפן. מה שכן נוכל לומר, שככל שההחלטה הכואבת תתקבל מוקדם יותר ובאופן נחרץ יותר, יוקל מהר יותר גם למשקיעים ברחבי העולם.