המלך מת, יחי המלך החדש
שני דברים היו צפויים מראש במפגש עם ליאו אפוטקר אתמול. האחד: העובדה שהוא לא יגיד שום דבר חדש ומסעיר, בקשר למעבדות של סאפ בישראל. זאת, כי דרכם של מנהלי מרכזי פיתוח, היא לא לנדב מידע אודות מה שנעשה מעבר לצגים של המפתחים. עוד היה צפוי כי תהיינה שאלות שתתייחסנה לפרישתו של שי אגסי, ושני הבכירים הנוספים שעזבו את סאפ - אודי זיו ועליזה פלג.
שני הדברים הללו אכן קרו. אפוטקר, יהודי שמתגורר בפריז, הצטרף לסאפ בשנת 1988 ומאז הספיק לכהן בתפקידים בכירים בחברה. הביקור הנוכחי בישראל אינו ביקורו הראשון. הוא מכיר את ישראל עוד לפני שהתקבל לסאפ, ובין היתר סיים פה לימודי תואר ראשון באוניברסיטה העברית. השפה העברית שגורה בפיו, וניתן לנהל איתו שיחה כמעט שוטפת.
למרות שאין זה הביקור הראשון שלו, עדיין יש לביקור הזה משמעות מיוחדת: זהו הביקור הראשון תחת הכובע של האחראי על מעבדות סאפ בישראל, וזהו הביקור הראשון אחרי פרישת שי אגסי. ואכן המטרה היתה לשדר מסר של הרגעה, יציבות והמשך עסקים כרגיל. הוא צלח במשימתו זו.
הנימוקים שלו היו שכלתניים, למרות שקשה היה שלא לחוש באי נוחות מסויימת, בכל פעם שהוא נדרש להזכיר את השם "שי אגסי". הצלקת עדיין קיימת, אבל הוא שכנע - את העיתונאים הספורים שבאו לשמוע אותו - שסאפ היא חברה ענקית, וכי המדיניות שלה בכל הקשור למעבדות פיתוח, אינה תלויה באדם זה או אחר. לו יכול היה לתת דרור ללשונו, ולחרוג מכללי הנימוס, היה אפוטקר אומר, כי זה שבישראל ובעולם הכתירו את אגסי בכל מיני כתרים ואחריות אסטרטגית לכל מיני החלטות של מועצת המנהלים – זו ממש איננה הבעיה של סאפ. הוא שב והדגיש שהוא מכבד את אגסי - ואכן יש כבוד הדדי בין השניים - אבל חייבים להמשיך הלאה.
"צירוף מקרים"
את הפרישה הרועמת של אגסי וחבריו, הוא משייך לצירוף מקרים של שלושה עובדים שפרשו, בכירים ככל שיהיו, אבל עדיין מדובר בשלושה מתוך 40 אלף עובדי סאפ. גם אפוטקר וגם מאזיניו יודעים היטב שהוא ממש מתכוון למה שאמר, אבל הוא בהחלט רצה לומר לחברים מישראל: בואו נסגור את פרשת אגסי, נשאיר את הזיכרונות הטובים בצד, ונלך קדימה. וזו - היתה הסיבה האמיתית לבואו.
סאפ משקיעה סכומי כסף גדולים יחסית בפיתוח בשוק הישראלי. היא החלה לעשות זאת בשנים, שבהן בכל יום התפוצצו כאן אוטובוסים ומכוניות תופת. ראשי החברה לא חשבו לרגע על האפשרות שהמציאות הביטחונית תמנע מהם להמשיך ולהשקיע בארץ. סאפ כבר הודיעה מזמן שהיא מתכוונת, תוך שנתיים, להגדיל את מצבת כוח האדם שלה בארץ, ל-1,150, לעומת ה-800 שיש כיום. המחויבות של החברה לשוק הישראלי גלויה לעין.
אפשר להניח, שאכן היו חילוקי דעות בין אגסי לבין חבריו להנהלה, בקשר למפת הדרכים. אבל זה קורה בכל חברה ובכל מועצת מנהלים. זו הסיבה שאפוטקר והנינג קגרמן, מנכ"ל סאפ, לא מצליחים להרגיע את עצמם בכל פעם שהם נדרשים לסוגיה זו. התרבות הארגונית שלהם אומרת, שמה שמחייב הוא התוצאה. אפוטקר הביא מסר לפיו ישראל היא שותפה בכירה במאמץ הכולל של סאפ להמשיך ולהוביל את השוק בכל העולם. ישראל היא שותפה ביישום תוכנית החומש החדשה של החברה, שנועדה להעמיק את חדירתה לשווקים ורטיקאליים ולכסות על פערי ידע וטיפול במגזרים שלמים.
המפתחים ברעננה גם אחראים ליישום חלק מהתוכנית הרב שנתית של קגרמן, שקבע יעד של 100 אלף לקוחות עד שנת 2010. השוק הישראלי חשוף לפתרונות של סאפ, הויכוחים לגבי נתח השוק של סאפ לעומת אורקל - אינם חשובים. מדובר בענקית תוכנה שיש לה יתד נטועה עמוק וחזק בשוק הישראלי. היא מעסיקה פה לא מעט אנשים, ולכן החשש שנוצר אצל רבים בתקופה הראשונה אחרי עידן אגסי - היה טבעי. גם עובדי המעבדה, וכן המנהלים - שהיו קשורים מאוד עם אגסי - משלימים עם המציאות החדשה.
הבוס החדש בכיר כמו אגסי, ויש לו סימפטיה לישראל. לכן, תחושת החממה, הבוס שמגן עלינו מפני "הזרים" - יכולה להימשך. סאפ תמשיך להשקיע בהיי-טק הישראלי, כל עוד היא תרגיש ותדע שהיא מקבלת כאן את מה שהיא לא תוכל לקבל בפאלו-אלטו, או בהודו. היתרון היחסי, עדיין פועל לטובתנו בשלב זה. עכשיו יכול אפוטקר לחזור הביתה בשקט ולדווח לממונים עליו: השטח רגוע, אפשר להמשיך לעבוד.
.jpg "ביטוח לאומי")
הונאת הענק בביטוח הלאומי: שחקנים, שופטים ורופאים גנבו מיליונים - פרטים נוספים
חשיפה שמטלטלת את עולם הספורט: עשרות כדורגלנים, שופטים ורופאים חשודים בקבלת קצבאות פיקטיביות בסך כולל של עשרות מיליונים; מועדונים בליגת העל התחייבו להשיב כספים, אך החקירה עדיין בעיצומה
פרשת ההונאה בביטוח הלאומי מסתעפת. כבר בהתחלה היה ברור שמדובר בהונאת ענק של שחקני כדורגל שנעזרו ברופאים (הונאת הענק בביטוח הלאומי: שחקנים, שופטים ורופאים גנבו מיליונים) , וכעת מתברר שהיו מעורבים גם שופטי כדורגל ושהחקירה בעיצומה כשקבוצות כדורגל גם בליגת העל נדרשות להחזיר כספים לביטוח לאומי על תשלומים שלא מגיעים להן.
זו הונאה שמשלבת עשרות שחקני כדורגל, רופאים, ועל פי החשדות גם: שופטים, מבקרי שופטים, אנשי הנהלה במועדונים ועובדים לשעבר של ביטוח לאומי. אלו פעלו לכאורה לכאורה במשותף כדי למשוך קצבאות בטענה של פציעה ואובדן כושר עבודה.
שחקנים שהמשיכו לשחק ולהרוויח שכר דיווחו לביטוח הלאומי על אובדן כושר עבודה. בתיאום עם עורכי דין, הוזמנו חוות דעת רפואיות מטעם רופא שהעריך אחוזי נכות גבוהים במיוחד, הרבה מעבר למציאות. אותם שחקנים הופיעו בפני ועדות רפואיות וקיבלו קצבאות חודשיות בגין פגיעות לכאורה, בזמן שהם המשיכו לשחק באותו הרכב בדיוק.
החקירה, שמנוהלת בשיתוף פעולה בין הביטוח הלאומי ליחידת להב 433, התבצעה במשך חודשים רבים תחת מעטה חשאיות. מאז שנעשתה גלויה, נחקרו כבר למעלה מ‑50 חשודים, בהם שמות מוכרים בעולם הספורט. חלק מהשחקנים כבר הודו, חלק ממשיכים להכחיש, אך כל העדויות מצביעות על דפוס פעולה קבוע ורחב היקף.
- המוסד לביטוח לאומי ביטל קצבה בגלל רכישת רכב - האם זה מוצדק?
- ביטוח לאומי לא אישר קצבה לזוג שהיה ברילוקיישן; מה קבע בית המשפט?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על פי החשד, הקצבאות הועברו לא רק לשחקנים, אלא גם למועדונים עצמם. הפועל באר שבע, בית"ר ירושלים והפועל חיפה התחייבו להחזיר כספים שהתקבלו שלא כדין. בקבוצה אחרת נמצא כי פעל רופא מתחזה, שהנפיק אישורים רפואיים בשמות של רופאים אחרים, ללא כל הסמכה רפואית חוקית.
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
