כיצד בוחרים קואוצ'ר?
כשם שענף הפסיכולוגיה מוצף במומחים בתחום, כך רובנו טובעים בפרסומות ושמועות על קואוצ'רים (מאמנים עסקיים ואישיים). כיום קיימות גישות וסוגים שונים של אימונים אישיים וקבוצתיים, ולכל אחד מהם יתרונות וחסרונות משלהם.
איני חושב שקיימת דרך אולטימטיבית בבחירת מאמן, אך בהחלט כדאי לזכור את כללי האצבע הבאים לפני שאם מחליטים:
אימון קואוצ'ינג הוא אפשרות, הוא אינו חובה. אתה לא יכול להכריח מישהו להשתתף באימון. הקוד האתי של הקואוצ'ינג אינו מאפשר למאמן לאמן מישהו שאינו מעוניין, לא כל שכן האימון צפוי להסתבר ככשלון. בסופו של דבר, לא ניתן לשנות מישהו שאינו מעוניין בלשנות את עצמו.
אימון כרוך במערכת יחסים ארוכת טווח. ברגע שבחרת מאמן, אתה צפוי להישאר איתו באופן כזה או אחר לטווח ארוך, תהליך האימון הראשוני של בירור הצרכים המטרות וחסמי ההצלחה הוא האינטנסיבי ביותר. לאחר שבסיס זה נבנה ומוסכמת בין המאמן למתאמן תכנית הפעולה, התערבות המאמן הופכת להיות ממוקדת יותר. להבדיל אלפי הבדלות, הדבר דומה לרופא מצויין שעוזר בפתרון בעיה מציקה. ברגע שהבעיה נפתרה, כביכול אין בו צורך, אך תמיד ניתן לחזור ולהתייעץ בשעת צורך. למעשה, מדובר במערכת יחסים מועילה ומיטיבה, ומערכות כאלו ממש לא הגיוני לפרק גם אם נראה כי הגיעו לסיומן.
מאמנים עובדים עבור המתאמן. האימון הוא אישי ונעשה מנקודת מבטו של המתאמן. עובדה זו כביכול מניחה קשיים, אך אין זה בהכרח כה מורכב. אם למשל, מתאמן מביע במהלך האימון עניין רב לפתוח עסק עצמאי משלו תוך חמש שנים ומכוון לכך את כל צעדיו. כמאמן שלו, אני מחוייב לכבד את מטרותיו ולעזור לו להתקדם למטרה זו. אך עדיין לא קיים ניגוד אינטרסים מלא היות וכרגע, התנהגותו של המתאמן מביאה לרווח עבור החברה בה הוא מועסק, דבר המקדם את הקריירה שלו ואולי את האפשרות כי יישאר בחברה.
האימון מתמקד במיומנויות "רכות". תחומים כמו ארגון, אסטרטגיה, קביעת יעדים ותהליכים הינם דברים ניתנים ללמידה. ההצלחה האמיתית טמונה בעבודה קשה הכוללת הרחבת מיומנויות אחרות כמו אחריות אישית, מחוייבות למטרות, היכולת לגייס את האנשים הנכונים למשימה, לפתח מערכות יחסים חזקות, לתקשר באופן אפקטיבי ולהנהיג ולהאציל סמכויות.
מאמנים מחוייבים לתוצאות. אני מאמין גדול בכך שבמידה והמאמן מאמץ גישה ממוקדת תוצאות עיסקיות זהו המפתח לשינוי ושיפור ביצועים ניהוליים. המיקוד בתוצאות מובנה כחלק מהתהליך האימוני, שכן אימון כולל את ה-"מה?" כלומר, מה ישפר את ביצועי המנהל וגם את ה-"איך?" כלומר, באיזו דרך ותכנית פעולה יבחר המנהל. הקשר ההדוק בין השניים יוצר הזדמנות לביצוע שינוי.
מאמנים אינם נחמדים. כאשר מישהו משקיע מכספו באימון אישי הוא למעשה נותן את הסכמתו להשתנות. אך לרוב, אנשים אוהבים את רעיון השינוי יותר מאשר הביצוע הממשי שלו. זו הסיבה שמאמנים רבים מאמצים גישה אוהבת אך קשוחה מאד. אחד מלקוחותיי אמר לי פעם בנשימה אחת עד כמה קשה וכמה מועיל היה האימון עבורו. מפגשים אימוניים טובים הם מעודדים מאד ובמקביל מתישים מאד. מרבית המתאמנים מחכים לתחילת האימון ולסיומו, אך לא לעבודה הקשה המצפה להם במהלכו.
לסיכום, כמו בכל מקצוע, ישנם מאמנים ניהוליים טובים ופחות טובים. אם אתם מחליטים להשקיע בעצמכם ולעבוד עם מאמן, בחרו אותו כפי שהייתם בוחרים כל ספק שירות מקצועי אחר. אם תעשו כך, יש לכם סיכוי טוב לבניית מערכת יחסים טובה ולמימוש יעדיכם בהצלחה.
הישג לגמלאי שירות המדינה: יצורפו לקרנות הרווחה
ההסתדרות ומשרד האוצר חתמו על הסכם לפיו החל משנת 2026, המדינה תתקצב פעילויות רווחה, תרבות ופנאי גם לגמלאים המבוטחים בפנסיה צוברת, בתנאים זהים לגמלאי הפנסיה התקציבית
ההסתדרות ומשרד האוצר חתמו היום (ה') על הסכם קיבוצי מיוחד ופורץ דרך, המחיל את שירותי קרנות הרווחה גם על גמלאי שירות המדינה המבוטחים בפנסיה צוברת.
עד היום, נהנו רק גמלאים בפנסיה תקציבית נהנו משירותי הקרן הכוללים סבסוד פעילויות תרבות, נופש, בריאות ופנאי. ההסכם החדש קובע כי החל משנת 2026, המדינה תעביר תקציב ייעודי עבור כל גמלאי בפנסיה צוברת העומד בתנאי הזכאות, ובכך תשווה את מעמדם למעמד הגמלאים הוותיקים. פנסיה תקציבית היא שיטת הפנסיה המסורתית של עובדי המדינה עד תחילת שנות ה-2000, שבה המדינה (המעסיק) מתחייבת תשלום קצבה קבועה, בהתאם לשכר ולותק, מתקציב המדינה. מאז 2003 עובדי מדינה חדשים כבר אינם נכנסים לפנסיה תקציבית אלא לפנסיה צוברת.
עיקרי ההסכם:
שוויון מלא: קרנות הרווחה יעניקו מעתה את אותם השירותים בדיוק לכלל הגמלאים, הן במסלול התקציבי והן במסלול הצובר.
תקצוב המדינה: המדינה תקצה סכום שנתי (הצמוד למדד) עבור כל גמלאי בפנסיה צוברת, בדומה למודל הקיים בפנסיה התקציבית.
- בקרוב? ההחלטה שעלולה לעלות למדינה מאות מיליונים
- פנסיה בגיל 50: כל הכלים לפרישה בטוחה בלי להתרסק
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תחולה רחבה: ההסכם חל על גמלאי הדירוגים המיוצגים על ידי ההסתדרות בשירות המדינה.
מילואימניקים. קרדיט: Xהבנות בין האוצר למשרד הביטחון - תקציב של 112 מיליארד שקל בשנה
משרדי האוצר והבטחון הגיעו להבנות: חיזוק בטחון המדינה לצד שמירה על איתנות כלכלית אחרי שיח ממושך ודיונים מקצועיים רבים שנערכו בשבועות האחרונים בין נציגי מערכת הבטחון לנציגי משרד האוצר, הבוקר הגיעו המשרדים לסיכום תקציבי של גובה הוצאות הבטחון לשנת 2026, והוא יעמוד על 112 מליארד ש"ח. מדובר בתוספת של 47 מליארדי ש"ח ביחס לתקציב הבטחון לשנת 2023 ערב המלחמה.
המסגרת שאושרה מאפשרת שלא להשית העלאת מיסים על אזרחי ישראל בשנה הקרובה ואף להביא במסגרת תקציב המדינה הקלות במיסים. שר האוצר בצלאל סמוטריץ': "אני מברך את מערכת הבטחון על הסיכומים. אנחנו מקצים תקציב עתק להתעצמות הצבא השנה, אך גם כזה שמאפשר לנו להחזיר את מדינת ישראל למסלול של צמיחה והקלה על האזרחים".
הסכום שנקבע - 112 מיליארד שקל נמוך בכ־32 מיליארד שקל מדרישות הצבא המקוריות, שהסתכמו ב‑144 מיליארד שקל. טיוטת חוק ההסדרים המקורית כללה ביטול הטבה מיוחדת שניתנה לגמלאי מערכת הביטחון, קיזוז חלק מההיוון או מענקי הפרישה מתקרת ההון הפטורה ממס. בפועל, מדובר על המרה שבמקרה של גמלאים רבים הייתה מורידה את המס באופן משמעותי. בסוף הדיונים הוסרו כל הסעיפים האלה מהנוסח. גם סעיף שדיבר על קיזוז קצבת פנסיה כשבאותו זמן מקבלים קצבת עבודה מחדש, נפל, מה שמשאיר את המצב הקיים ללא שינוי.
